פרנסיס פטר: ברונלסקי של ניו זילנד בבטון
ג'ורג' ברנרד שו, בביקורו בכרייסטצ'רץ', הביט בכיפת הנחושת הירוקה של קתדרלת הסקרמנט המבורך וכינה את האדריכל שלה ברונלסקי של ניו זילנד. ההשוואה הייתה מחמיאה ולא מדויקת לגמרי — פטר הציב את הכיפה שלו מעל המקדש ולא מעל המצלב, ומתחת לאבן הגיר של אואמארו הכל היה בטון מונוליטי. אבל שו תפס משהו אמיתי. אדריכל קולוניאלי בקצה הרחוק של העולם בנה בזיליקה רנסנסית מחומר מודרני, והפך אותה למשכנעת.
הירושה האריסטוקרטית
פרנסיס ויליאם פטר נולד ב-27 באוגוסט 1847 בפטונה, ליד לואר האט, השלישי מבין שישה-עשר ילדיהם של הנרי ויליאם פטר ומרי אן אלן וולמסלי. אביו היה דירקטור בחברת ניו זילנד, ממייסדי וולינגטון, וגזבר קולוניאלי של ניו מנסטר; סבו היה ויליאם הנרי פרנסיס פטר, הברון ה-11 פטר ויו"ר החברה. המשפחה התייחסה לדורותי ואדהאם, מייסדת מכללת ואדהאם, אוקספורד. מפרץ פטר בצ'אטמס ות'ורנדון בוולינגטון נושאים את שמותיהם.
הם היו גם אחת המשפחות הקתוליות העתיקות והמשפיעות ביותר באנגליה, ועובדה זו ארגנה את כל חייו המקצועיים של פטר. הקתוליות בניו זילנד של המאה התשע-עשרה הייתה כנסיית מהגרים ענייה, בעיקר אירית, הזקוקה בדחיפות למבנים וחסרה אדריכלים שהיא יכולה לסמוך עליהם. פטר היה קתולי, אריסטוקרטי ובעל הכשרה טכנית. כל בישוף במדינה הגיע אליו בסופו של דבר.
החינוך במספנה
השכלתו הייתה קתולית ובינלאומית: מכללת מאונט סנט מרי, בית הספר הישועי בדרבישייר, עד בערך 1860; בקצרה המכללה הימית המלכותית בפורטסמות'; אחר כך המכללה של בנואה האפרינג בבולון-סור-מר; לבסוף מכללת אושאו, דורהאם.
החלק המכריע הגיע לאחר מכן. מ-1864 עד 1869 פטר היה חניך של ג'וזף סמודה, בונה הספינות והמהנדס הלונדוני, ושם רכש מומחיות בייצור בטון שאף אדריכל בחצי הכדור הדרומי לא החזיק בה. הוא הוסמך כאדריכל ומהנדס בסביבות 1869 ועסק זמן קצר בלונדון עם דניאל קוביט ניקולס.
רכבות, ואז משרד
הוא חזר לניו זילנד ב-1872 והלך לעבוד עבור קבלני הרכבות ג'ון ברוגדן ובניו, בפיקוח על בנייה בקווי בלנהיים–פיקטון ודנידין–בלקלוטה, עבודות מנהור ברכבת המרכזית של אוטגו, ועבודות ניקוז במישורי טאיירי. זוהי חניכות לא זוהרת שמסבירה הרבה על המבנים שבאו לאחר מכן. פטר בילה את שנותיו הראשונות בניו זילנד בהזזת אדמה ויציקת יסודות בהיקף גדול.
ב-1875 פתח משרד משלו ברחוב ליברפול, דנידין. הוא היה חבר מייסד של המכון להנדסה אזרחית ואדריכלות של דנידין ב-1876, חבר מייסד של המכון לאדריכלים של ניו זילנד, עמיתו מ-1905 ונשיאו מ-1907 עד 1908. ב-1903, בעקבות מותו של חותנו אדוארד קרגיל, מונה לסוכן קונסולרי של איטליה בדנידין.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לורד בטון
הכינוי הושג מיד. ביתו של השופט צ'פמן בדנידין ב-1875 הוקם מבטון לא מזוין. טירת קרגיל ב-1876 — איטלקית, מרהיבה, תלויה מעל הים — השתמשה בבטון לגגות ורצפות כמו גם לקירות, עם צורות שונות של חיזוק. ואז ב-1877 הגיע מנזר סנט דומיניק בדנידין, מבנה גותי מבטון שהיה, ונשאר זמן רב, מבנה הבטון הלא מזוין הגדול ביותר בחצי הכדור הדרומי. עמיתים החלו לקרוא לו לורד בטון.
הוא השתמש במלט פורטלנד כדי לעשות דברים שאף אחד במושבה לא ניסה, ועשה אותם במדינה שתגלה, ב-1931 בנאפייר ושוב ב-2011 בכרייסטצ'רץ', בדיוק כמה הגיאולוגיה שלה דואגת לבנייה.
הקתדרלה בדנידין
קתדרלת סנט ג'וזף, דנידין, העסיקה אותו מ-1878 ועד חנוכתה ב-1886. זוהי יצירת המופת הגותית שלו: תחיית הגותיקה הצרפתית בבזלת שחורה ואבן אואמארו לבנה, מגדלים תאומים, חלון רוזטה מרכזי גדול, וצריח בגובה שישים מטרים שתוכנן ומעולם לא נבנה. פטר הגן על הסגנון במונחים של "עושר ועידון רב בפרטים, ויישום קרוב יותר של חוקים גיאומטריים" — הצדקה מתמטית חושפנית מאדם שהוכשר במספנות.
תור הבזיליקה
סביב תחילת המאה הוא שינה כיוון לחלוטין. בזיליקת הלב הקדוש בוולינגטון, שתוכננה ב-1899, הייתה פלדיאנית: שישה עמודים יוניים, גמלון גבוה, ספינה עם עמודים, קשת סרליאנית שנפתחה למקהלה. היא נחנכה מחדש כקתדרלה ב-1984.
ואז קתדרלת הסקרמנט המבורך בכרייסטצ'רץ', שצמחה מתוך התכתבות עם הבישוף גריימס מתאריך 6 בפברואר 1899, נבנתה בין 1901 ל-1905, עלתה 52,000 ליש"ט, ונפתחה ביום ראשון 12 בפברואר 1905. סדרה של בזיליקות עקבה ברחבי האי הדרומי — הלב הקדוש בטימארו ב-1910, סנט פטריק בוואימייט ב-1913, סנט מרי באינברקרגיל, סנט פטריק בדרום דנידין בסגנון תחיית הפלדיאניזם, וסנט פטריק באואמארו, שהושלמה בדצמבר 1918.
לצידם רצה עבודת הקהילה הרגילה: מנזר הלב הקדוש ב-1881, כנסיית השם הקדוש של ישו באשבורטון ב-1882, סנט ג'וזף בהקאטראמאה בערך ב-1885, מקלט מגדלנה בהאלסוול ב-1886, סנט פטריק בגריימות' ב-1888, סנט ג'וזף במורבן ב-1895. רובם אינם עוד.
פטר התחתן עם מרגרט קרגיל ב-1 במרץ 1881, לאחר חיזור שהופרע על ידי הפער בין הקתוליות שלו לפרסביטריאניזם שלה. היו להם שלושה-עשר ילדים. הוא מת בביתו בדנידין ב-10 בדצמבר 1918, יומיים לאחר פתיחת בזיליקת אואמארו, ונקבר במפרץ אנדרסון.
מדוע פרנסיס מכונה גאון
המקרה החזק ביותר עבור פטר הוא טכני ולא אינטלקטואלי, ויש להצהיר עליו ככזה. הוא היה האיש שהבין, עשורים לפני עמיתיו, שבטון המוני יכול לשאת אדריכלות מונומנטלית — והוא הבין זאת כי למד את החומר במספנה ולא באטלייה. מנזר סנט דומיניק וקתדרלת כרייסטצ'רץ' הם טיעונים הנדסיים לבושים בבגדים גותיים ורנסנסיים. מעט מאוד אדריכלים מהמאה התשע-עשרה בכל מקום שילבו אוריינות מבנית כזו עם שטף סגנוני אמיתי.
הטענה השנייה היא על מלאכה. השרטוטים של פטר היו כל כך מדויקים ומפורטים שסתתים יכלו לבצע עיצוב מגיליון בודד. הפרט הגותי שלו נשפט כקל ועדין יותר מזה של אלפרד ווטרהאוס ושווה לזה של פוג'ין — מה שאם זה נכון, זו שבח גבוה ממושבה של 700,000 איש. זהו שרטוט, משמעת יד-ועין, לא תיאוריה.
מקרה הנגד הוא בוטה ומגיע מהתומכים שלו עצמו. פטר לא יצר סגנון אישי מובהק ולא ייסד תנועה. הוא עבד על פני תחיית הגותיקה, הרנסנס, הפלדיאניזם והקוטג' האנגלי כפי שדרשו הלקוחות, והתאים סגנונות מבוססים במקום להמציא משהו. שורת הברונלסקי של שו הייתה מחמאה של מבקר, לא פסק דין מלומד. והאירוניה הגדולה היא מבנית: המבנה המפורסם ביותר שלו, שזכה לשבחים על הבטון שלו, נהרס ברעידות האדמה בקנטרברי של 2010 ופברואר 2011 ונהרס ב-2021.
מה שנשאר הוא קריירה של ארבעים ושתיים שנה שבה אדם אחד נתן למדינה צעירה את רוב האדריכלות הקתולית המונומנטלית שלה, ועשה זאת עם שליטה בחומר שבני דורו לא יכלו להשתוות אליה.
מורשת
נוף הבזיליקות של ניו זילנד הוא בעיקרו המצאה של פטר — שרשרת של כנסיות בעלות כיפות ועמודים מוולינגטון ועד אינברקרגיל שנתנו לכנסיית מהגרים ענייה את הכבוד החזותי של רומא. סנט ג'וזף עדיין עומד מעל דנידין, ללא צריח. קתדרלת כרייסטצ'רץ' איננה. המוניטין של לורד בטון נח, כראוי, על מה שנקבר מתחת לאבן הגיר.