פרדיננד היידן: הגאולוג שמכר לקונגרס שממה
בחורף של 1871–1872 עבד גאולוג ממשלתי במסדרונות הקפיטול כשהוא נושא עמו תמונות. פרדיננד ונדוויר היידן (Ferdinand Vandeveer Hayden) בילה את הקיץ הקודם באזור ילוסטון עם צייר וצלם ששכר, וחזר עם לוחות בפורמט גדול של ויליאם הנרי ג'קסון וציורי צבעי מים של תומאס מורן, המציגים נוף שרוב המחוקקים הניחו כי הוא מוגזם. הקונגרס מעולם לא הקצה קרקע רק בשל היותה יוצאת דופן. ב-1 במרץ 1872 הוא עשה זאת, וילוסטון הפך לפארק הלאומי הראשון בעולם. הגאולוגיה של היידן הייתה מיומנת. הקמפיין שלו היה מעורר השראה.
מווסטפילד אל הבדלנדס
היידן נולד ב-7 בספטמבר 1829 בווסטפילד, מסצ'וסטס, נער שהוקסם מהטבע ומחיות הבר – עניין שהוביל אותו באמצע המאה ה-19 באופן טבעי לרפואה, שכן הרפואה הייתה התחום שבו נלמדו מדעי הטבע. הוא סיים את לימודיו במכללת אוברלין ב-1850 ובמכללה הרפואית של אולבני ב-1853, תוך שהוא עובד תחת חוקר הטבע ג'ארד פוטר קירקלנד והפלאונטולוג ג'יימס הול.
הול הפנה אותו מערבה. החל מ-1853 אסף היידן מאובנים בטריטוריית נברסקה יחד עם פילדינג ב. מיק, באזור שהיה מרהיב מבחינה גאולוגית וריק מבחינה מנהלית. הוא הצטרף למשלחות המחקר של גוברנור ק. וורן בשנים 1856–1857 ושל ויליאם פ. ריינולדס ב-1859. החומרים ששלח מזרחה היו משמעותיים: הפלאונטולוג ג'וזף ליידי השיג את רוב הדגימות שלו מאוספיו של היידן, ורבות מהן עדיין נמצאות בסמית'סוניאן.
סיפור אחד מאותן שנים השתרש. נטען כי לוחמי סו (Sioux) נתקלו בו בגבעות השחורות, כשהוא לבדו, ממהר לאסוף סלעים, ובנטייתם לרחם על המטורפים במקום לפגוע בהם, כינו אותו "האיש שאוסף אבנים תוך כדי ריצה". בין אם המפגש התרחש כמתואר ובין אם לאו, השם תופס את מהות האיש: בלתי נלאה, רעבתן, תמיד בתנועה.
המלחמה והסקר
מלחמת האזרחים הפכה אותו למנתח צבאי, והוא עלה לדרגת קצין רפואה ראשי של צבא שננדואה בדרגת ייצוג של לוטננט קולונל. בשנת 1865 מונה לפרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה.
לאחר מכן הגיע התפקיד שהגדיר אותו. ב-1867 מונה היידן לגאולוג האחראי על הסקר הגאולוגי והגאוגרפי של ארצות הברית בשטחים – אחד מארבעת הסקרים הפדרליים הגדולים שמיפו את המערב האמריקאי לאחר המלחמה. הוא הוביל משלחות לאורך ה-Front Range ב-1869 והבטיח תקצוב של 25,000 דולר למחקר המערב ב-1870.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הסקר היה פעולה פוליטית לא פחות מאשר מדעית. המימון של היידן הגיע מדי שנה מהקונגרס והיה צריך לזכות בו מדי שנה מחדש, והוא הפך למיומן בצורה בולטת בהשגתו – על ידי הצגת תוצאות שהמחוקקים יכלו לראות, על ידי טיפוח עיתונים, ועל ידי וידוא ששמו של הסקר שלו מוצמד לכל מה שהציבור מצא בו עניין.
ילוסטון, 1871
ביוני 1871 יצאה קבוצתו של היידן, שכללה שלושים ושניים גברים, מאוגדן, יוטה. הם נכנסו לאזור ילוסטון ב-21 ביולי וסיימו ב-2 באוקטובר. זה היה הסקר המדעי הראשון באזור במימון פדרלי, והיידן קיבל החלטה אחת שהפרידה אותו מכל מה שקדם לו: הוא הביא עמו את הצלם ויליאם הנרי ג'קסון ואת הצייר תומאס מורן.
זו לא הייתה קישוט. דיווחים על הגייזרים, המעיינות החמים והקניון של ילוסטון הסתובבו במשך עשורים ונדחו כהגזמות של אנשי ספר, כיוון שלא היה דבר שאימת אותם. התצלומים של ג'קסון היו עדות פיזית – שהופקה באופן מכני, והיה קשה להאשימה בהגזמה. ציוריו של מורן סיפקו את הצבע שלוחותיו המונוכרומיים של ג'קסון לא יכלו לספק, ועשו זאת בסמכות שאף תיאור מילולי לא יכול היה להשתוות לה. יחד עם יומניו המוקפדים של היידן והדו"ח הראשוני שלו, הם התגלו כגורם מכריע בשכנוע הממשל הפדרלי שיש להגן על ילוסטון.
היידן פעל בנמרצות במהלך החורף, והחוק להקמת הפארק עבר במרץ 1872. הוא המשיך בסקרים עד 1878 ופרסם את "האטלס הגאולוגי והגאוגרפי של קולורדו" (Geological and Geographical Atlas of Colorado) ב-1877, ציון דרך בקרטוגרפיה האמריקאית. כאשר הסקרים המתחרים אוחדו לסקר הגאולוגי של ארה"ב ב-1879 הוא לא קיבל את המנהלות; הוא נשאר כגאולוג למשך שבע שנים נוספות. הוא נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית ב-1860, לחברה העתיקות האמריקאית ב-1873, וכחבר זר בחברה הגאולוגית של לונדון ב-1879.
מדוע פרדיננד מכונה גאון
הטענה לגבי היידן נשענת על זיהוי אחד מקורי באמת: שראיות מדעיות אינן משכנעות מחוקקים, אך דימויים כן. הצבת צלם מקצועי וצייר רציני במסגרת סקר גאולוגי לא הייתה נוהג מקובל; זו הייתה חדשנות באופן שבו מדע ציבורי מועבר, וזה עבד כל כך טוב שכיום כך מתנהלים קמפיינים מסוג זה. הוא הבין, עשורים לפני שלמישהו היה מושג לזה, שפארק לאומי הוא אובייקט פוליטי הדורש קהל בוחרים, וקהל כזה נבנה באמצעות תמונות. השיקול דעת המעורב – לדעת איזה טיעון יתקבל באיזה חדר – הוא צורה ממשית ונדירה של אינטליגנציה, גם אם אינה מהסוג המכונה מדעי.
הטיעון שכנגד הוא כבד. היידן לא היה גאולוג תאורטי דגול; הכישרון שלו היה באיסוף, ארגון ופרסום, והתיאור המדעי של חומרי המאובנים החשובים ביותר שלו נעשה על ידי ג'וזף ליידי ולא על ידו. בני דורו ביקרו את הסקרים שלו בשל פזיזות, והוא הפסיד את הנהגת הסקר הגאולוגי המאוחד ליריבים בעלי מוניטין מדעי חזק יותר. כישרונו היזמי להשגת תקציבים גבל בקידום עצמי.
וישנה האשמה שאף הערכה לא יכולה להתעלם ממנה. היידן דגל בהפיכתם של ילידים לחקלאים וטען כי מי שמסרב לציית לתכתיבים הפדרליים צריך להיות מושמד – עמדה שה-USGS מציין כיום בגלוי בתיעוד שלו עליו. הקמת ילוסטון עצמו כללה את גירושם של הילידים מאדמה שבה השתמשו במשך אלפי שנים, וב-2018 קראו מנהיגים אינדיאנים לשנות את שמו של עמק היידן. אותה מיומנות לראות בקרקע נכס לאומי שיש לתבוע ולנהל עוברת בשני חלקי פועלו. אלו אינם הישגים ניתנים להפרדה וכשל מוסרי; הם דרך אחת רציפה להסתכל על יבשת.
מורשת
היידן מת בפילדלפיה ב-22 בדצמבר 1887, בגיל חמישים ושמונה, וקבור בבית הקברות "The Woodlands". שמו מפוזר ברחבי המערב – עמק היידן בילוסטון, העיירה היידן בקולורדו, ומגוון פסגות – וכן בטקסונומיה, במינים כגון הגומא Carex haydeniana, הנחש Thamnophis radix haydenii וחילזון היבשה Oreohelix haydeni.
האנדרטה הגדולה יותר היא הרעיון. לפני 1872 הסיבות היחידות למנוע קרקע מניצול פרטי היו צבאיות או משפטיות. הקמפיין של היידן קבע סיבה שלישית: שחלק מהמקומות ראויים להישאר שלמים בשל מה שהם. כל מערכת פארקים לאומיים בעולם יורדת מאותו תקדים שהוא טען לקיומו עם תיקיית תצלומים – וכל אחת מהן יורשת, יחד עם הרעיון, את השאלה מי חי על האדמה לפני שהיא הוקצתה.