פליקס ויינגרטנר (Felix Weingartner) הותיר מורשת מתמשכת במוזיקה הקלאסית בהיותו המנצח הראשון שהקליט את מכלול תשע הסימפוניות של בטהובן. הקריירה שלו גישרה על פני עידן הרומנטיקה המאוחרת והמודרניזם המוקדם, והתאפיינה במחויבות נוקשה לפרשנות מילולית של התווים, שעמדה בניגוד מוחלט למסורות האקספרסיביות עתירות הטמפו שהיו חביבות על רבים מבני דורו.
קריירה מוקדמת והכשרה
ויינגרטנר נולד ב-1863 בזאדאר (Zadar), ועבר לגראץ (Graz) בשנת 1868 לאחר מות אביו. הוא נרשם לראשונה לאוניברסיטה למוזיקה ותיאטרון בלייפציג (University of Music and Theatre Leipzig) בשנת 1881 כדי ללמוד פילוסופיה, לפני שעבר ללימודי מוזיקה מלאים. הכשרתו המעצבת כללה לימודים אצל פרנץ ליסט (Franz Liszt) בוויימאר, שם הועלתה בבכורה האופרה שלו "סאקונטלה" (Sakuntala) בשנת 1884. הופעת בכורה זו סימנה את תחילתה של נסיקה מקצועית מהירה שכללה תקופות עבודה כמנהל מוזיקלי ומנהל אופרה בקניגסברג, דנציג, המבורג ומנהיים.
הנהגה וביצוע
בשנת 1907 קיבל ויינגרטנר על עצמו את ניהול האופרה של וינה (Vienna Hofoper), כיורשו של גוסטב מאהלר (Gustav Mahler), והחזיק בניהול הפילהרמונית של וינה עד שנת 1927. גישתו לניצוח העדיפה את הוראותיו הכתובות של המלחין על פני רומנטיקה אישית, מה שהוביל להשוואתו לארטורו טוסקניני (Arturo Toscanini). מעבר לעבודתו התזמורתית, הוא כיהן כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של בזל מ-1927 עד 1934 והחזיק במשרת פרופסור באקדמיה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט החל משנת 1920.
יצירה מוזיקלית
ויינגרטנר ראה ביצירותיו חשיבות שווה לעבודתו על דוכן המנצח. הקטלוג שלו כולל שבע סימפוניות, אופרות רבות, קונצ'רטו ואוסף משמעותי של לידר, כולל יצירתו הבולטת ביותר, "חגיגת אהבה" (Liebesfeier). שפתו המוזיקלית שיקפה לעיתים קרובות את המבנים ההרמוניים של ריכרד שטראוס (Richard Strauss) וגוסטב מאהלר. הוא תרם גם לתחום המוזיקולוגיה, בעריכת כל יצירותיו של הקטור ברליוז (Hector Berlioz) וביצירת עיבודים תזמורתיים ליצירות פסנתר מאת בטהובן וובר (Weber).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תרומות ספרותיות ואקדמיות
ככותב ואינטלקטואל פעיל, חיבר ויינגרטנר מסות וספרים רבים בנושאי תיאוריה מוזיקלית, ניצוח ונושאים אזוטריים. פרסומיו כוללים את מחזה השירה "גולגותא" (Golgotha), אוספי המסות "ליל ולפורגיס מוזיקלי" (Musikalische Walpurgisnacht) ו"אקורדים" (Akkorde), ואת האוטוביוגרפיה שלו, "זיכרונות חיים" (Lebenserinnerungen). התעניינותו במיסטיקה מזרחית ואסטרולוגיה מילאה אף היא תפקיד בפילוסופיה האישית שלו. לאורך חייו נותר חונך לסטודנטים בולטים כגון יוזף קריפס (Josef Krips) ופול זאכר (Paul Sacher).
עובדות מהירות
- לידה: 1863, זאדאר - פטירה: 1942, וינטרטור - השכלה: האוניברסיטה למוזיקה ותיאטרון בלייפציג (1881-1883) - פרס בולט: מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1937) - סך סימפוניות שהולחנו: שבע - מקום קבורה: בית הקברות רוזנברג - עיסוקים עיקריים: מלחין, מנצח, מוזיקולוג, פסנתרן
שאלות נפוצות
### מה הייתה גישתו של ויינגרטנר לניצוח?
הוא התעקש לנגן את התווים בדיוק כפי שנכתבו, תוך הדגשת סגנון קלאסי צלול שנמנע מתנודות הטמפו הסובייקטיביות שהיו נפוצות בקרב עמיתיו.
### האם ויינגרטנר הלחין סימפוניות בלבד?
לא, אף שכתב שבע סימפוניות, יצירתו כללה גם אופרות, רביעיות מיתרים, קונצ'רטו לכינור, קונצ'רטו לצ'לו ויצירות קוליות רבות.