יבגני חרונוב: שעה אחת מחוץ לחללית
ב-16 בינואר 1969, במסלול סביב כדור הארץ מעל תחנת המעקב הסובייטית ביבפטוריה שבחצי האי קרים, נפגשו שתי חלליות במהירות סגירה של סנטימטרים ספורים בשנייה. ואז נפתח פתח ושני גברים טיפסו מחללית אחת לאחרת, דרך החלק החיצוני, בחליפות לחץ, כשמתחתיהם אין דבר מלבד ככוכב הלכת. מעולם לפני כן לא נעשה דבר כזה. יבגני חרונוב, בנו של איכר מכפר ברוסיה שהיה בין עשרים הגברים הראשונים שנבחרו כקוסמונאוטים תשע שנים קודם לכן, בילה כשעה בריקים בביצוע מעבר הצוות הראשון בין שתי חלליות בהיסטוריה. זו הייתה טיסת החלל היחידה שביצע אי פעם.
ילדות בכפר
חרונוב נולד ב-10 בספטמבר 1933 בפרודי, למשפחת איכרים. הוריו היו וסילי יגורוביץ' ואגראפנה ניקולאייבנה; הוא היה אחד משמונה ילדים, עם חמישה אחים ושתי אחיות, וכונה במשפחה ז'ניה. הוא החל ללמוד בבית הספר בשנת 1941 – השנה שבה פלשה גרמניה לברית המועצות.
בשנת 1952 סיים את לימודיו בבית הספר החקלאי התיכון בקאשירה על מלגה. המסלול המיועד היה חקלאות. הצבא הסובייטי התערב וגייס אותו באותה שנה.
אל חיל האוויר
הוא נשלח לבית הספר לטייס בפבלוגראד שבאוקראינה ולאחר מכן לבית הספר הגבוה לחיל האוויר על שם סרוב במחוז רוסטוב, ועם סיום לימודיו הוסמך כסגן. ב-6 באוגוסט 1958 הועלה לדרגת סגן בכיר. הוא התחתן עם סבטלנה סוקוליוק; בנם נולד ב-13 ביולי 1959.
ואז, בשנת 1959, הוא עבר ראיון לתוכנית שמטרתה לא נחשפה בפניו – לצד ויקטור גורבטקו, שנותר עמיתו למשך כל חייו. לאחר הערכה רפואית, הוא אושר.
עשרים הראשונים
ב-25 בפברואר 1960 נבחר חרונוב כאחד הקוסמונאוטים הסובייטים הראשונים, אחד מעשרים גברים בקבוצה שכללה את יורי גגארין, אלכסי לאונוב ואנדריאן ניקולאייב.
הוא לא נמנה עם ששת אנשי החלוץ, הקבוצה הפנימית שממנה נבחרו הטיסות המוקדמות ביותר, ועובדה זו עיצבה את הקריירה שלו. הוא המתן כמעט תשע שנים למושב. תשע שנים של אימוני צנטריפוגה, צניחה חופשית, קורסים הנדסיים ושעות סימולטור, בתוכנית שבה עמיתים טסו, הפכו לסלבריטאים עולמיים, ובמקרה של גגארין מתו, בזמן שהוא התאמן. מעט מאוד מקצועות דורשים סבלנות מדומה מעין זו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מה שהוא התאמן עבורו התברר כמשימה הפיזית הקשה ביותר שניסתה התוכנית הסובייטית עד כה. ההכנה בחליפת החלל יאסטרב ("נץ") יצרה רמות מאמץ שנמדדו בכ-600 עד 900 קלוריות לשעה. זוהי עבודה קשה מתמשכת, המבוצעת בתוך בגד לחוץ המתנגד לכל תנועה, בגוף שבחלל לא תהיה לו כבידה להישען נגדה.
סויוז 4 וסויוז 5
סויוז 4 שוגרה ב-14 בינואר 1969 בשעה 10:30 שעון מוסקבה כשהיא נושאת את ולדימיר שטאלוב לבדו. סויוז 5 הלכה אחריה ב-15 בינואר בשעה 10:04, כשעל סיפונה בוריס וולינוב, אלכסי יליסייב וחרונוב.
ב-16 בינואר, בשעה 11:20, עגנו שתי החלליות באופן ידני מעל יבפטוריה – העגינה הראשונה של שתי חלליות מאוישות. שטאלוב הטיס את סויוז 4 הפעילה אל סויוז 5 הפסיבית, כשהוא מנמיך את מהירות ההתקרבות עד למגע במהירות של סנטימטרים אחדים בשנייה.
ואז הגיעה השעה של חרונוב. הוא ויליסייב פרקו לחץ, יצאו החוצה בחליפות היאסטרב שלהם, נעו לאורך החלק החיצוני של הכלים המחוברים, ונכנסו לסויוז 4. שני גברים שוגרו בחללית אחת ועמדו לנחות באחרת. שטאלוב, שעלה לבדו, שב הביתה עם חברה.
קל לנסח את המשמעות הטכנית וקל להמעיט בערכה. כל תחנה מסלולית שלאחר מכן – סאליוט, מיר, תחנת החלל הבין-לאומית – תלויה בהנחה שניתן להחליף צוותים בין כלי רכב במסלול סביב כדור הארץ. ב-16 בינואר 1969 ההנחה הזו חדלה להיות תיאורטית.
לאחר המסלול
הוא הוכתר כגיבור ברית המועצות וטייס-קוסמונאוט של ברית המועצות, וקיבל את עיטור לנין, עיטור הכוכב האדום ומדליות יובל והנצחה רבות.
הוא לא טס עוד לעולם. הוא נשאר בחיל הקוסמונאוטים עד שנת 1980, לאחר מכן עבד במכון המחקר המדעי המרכזי ה-30 של משרד ההגנה, ובהמשך מונה לוועדת המדינה הראשית לטיפול ביחסים כלכליים זרים. הוא פרש לגמלאות ב-1989 ונפטר מהתקף לב ב-20 במאי 2000, בגיל שישים ושש.
מדוע יבגני נקרא גאון
המקרה כאן אינו מקוריות אינטלקטואלית, ואין להציגו ככזה. חרונוב לא עיצב שום חללית ולא גיבש שום תיאוריה. הוא היה מבצע של תוכנית שנבנתה על ידי מהנדסים ששמותיהם מפורסמים פחות משלו.
מה שהיה ברשותו היה יכולת קוגניטיבית ספציפית ונדירה שתכנית החלל המוקדמת בחרה בה כמעט יותר מכל דבר אחר: היכולת לבצע רצף פרוצדורלי ארוך, מדויק ומושחז ללא רבב תחת עומס פיזי קיצוני ובסביבה שבה טעות אחת היא בלתי הפיכה. למעבר של סויוז 4/5 לא הייתה חזרה גנרלית בתנאים אמיתיים, לא הייתה אפשרות חילוץ, ולא הייתה הזדמנות שנייה. הדבר דרש העברת גוף לוחץ לאורך מעקה יד בחוסר משקל – שבו כל דחיפה מייצרת בעיה שווה והפוכה – תוך חילוף חומרים של כמה מאות קלוריות לשעה, עם מגן פנים ערפילי וכפפות המתנגדות לסגירה, תוך ביצוע שלבים בסדר שאי אפשר לאלתר. תשע שנים של הכנה דחוסות לשישים דקות שבהן היה עליו להיות מדויק לחלוטין.
טענת הנגד ההגונה ברורה. טיסה אחת, שעה אחת, והקרדיט ההיסטורי חולק עם יליסייב, שעשה את אותו הדבר לצידו, ועם שטאלוב, שעגינתו הידנית אפשרה זאת בכלל. דבר מהמקורות שעוינו כאן אינו מתעד אדם כלשהו המתאר את חרונוב כגאון; המדינה הסובייטית תיארה אותו כגיבור ברית המועצות, שהיה אוצר המילים הזמין. אם המילה חלה, היא חלה על צורה של מצוינות פיזית ופרוצדורלית מאומנת, ולא על המצאה – והתיאור ההגון הוא שהוא היה אחד מתוך מספר קטן של אנשים על פני כדור הארץ המסוגלים לבצע משימה שאינה ניתנת לחזרה בצורה נכונה בפעם הראשונה.
מורשת
חרונוב שייך לדור של עשרים הראשונים, האנשים שנבחרו בפברואר 1960 שהפכו רעיון لشגרה. השעה שלו מחוץ לחללית ביססה את הטכניקה שעליה הסתמכה כל תחנת חלל מאוישת מאז. הוא חזר לכדור הארץ בחללית שלא שוגר בה, בילה את שארית הקריירה שלו במחקר הגנה ובמינהל מסחר, ונפטר עם טיסה בודדת ברקורד שלו – במקרה אחת הטיסות שבאמת משנו.