מזכר בן 24 עמודים שכותרתו "על מצבם של הלא-ארים הגרמנים" שימש ביקורת חריפה על שתיקתה של הכנסייה הפרוטסטנטית הגרמנית במהלך שנות ה-30. המסמך, שחובר על ידי אליזבת שמיץ (Elisabeth Schmitz), גינה את רדיפת היהודים והגדיר את אימוץ האידיאולוגיה הגזענית כסוג של עבודת אלילים העומדת בסתירה ישירה ליושרה התאולוגית הנוצרית.
יסודות אקדמיים
שמיץ נולדה ב-1893 בהנאו (Hanau), והשתייכה לדור של נשים שזכו לגישה חסרת תקדים להשכלה גבוהה. היא למדה באוניברסיטת בון ובאוניברסיטת הומבולדט בברלין, שם למדה היסטוריה, גרמנית ותאולוגיה. בשנת 1920 היא השלימה עבודת דוקטורט על פילדמרשל הפרוסי אדווין פון מנטויפל (Edwin von Manteuffel). הדיוק האקדמי שלה הקנה לה מקום בסמינר היוקרתי להיסטוריה של הכנסייה של אדולף פון הרנאק (Adolf von Harnack), שם למדה לצד תאולוגים בולטים כגון קרל בארת (Karl Barth) ודיטריך בונהופר (Dietrich Bonhoeffer).
התפטרות מהוראה
שמיץ עבדה כמורה בבית ספר תיכון בברלין וקיבלה משרה קבועה בבית הספר לויזן (Luisen) ב-1929. בעקבות עליית הממשלה הנציונל-סוציאליסטית, היא סירבה לשלב אידיאולוגיה נאצית בתוכנית הלימודים שלה. התנגדותה הובילה להעברה משמעתית ב-1935 לברלין-לנקוויץ. ב-31 בדצמבר 1938, בעקבות האלימות של ליל הבדולח, היא התפטרה מתפקידה כדי לא לשמש כעובדת מדינה עבור משטר שהתיר את שריפת בתי הכנסת. פרישתה המוקדמת נכנסה לתוקף ב-1 באפריל 1939.
פעילות בכנסייה והתנגדות
בשנת 1934 הצטרפה לכנסייה המתוודה (Confessing Church), תנועה שנועדה לשמור על אוטונומיה דתית מול השפעת המדינה. לאורך תקופה זו היא ניהלה התכתבויות עם מנהיגים כמו קרל בארת, בניסיון לכפות עמדה ציבורית נגד יחס המדינה ליהודים. ב-1935 הפיקה 200 עותקים מהמזכר שלה והפיצה אותם למנהיגי הכנסייה בדרישה לאחריות על חטאי האומה. מעבר לכתיבתה, היא הסתירה באופן פעיל יהודים בדירתה בברלין. לאחר שביתה נהרס בהפצצות, חזרה להנאו והמשיכה לספק מזון וסיוע כספי לנזקקים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכרה לאחר המלחמה
לאחר המלחמה חזרה שמיץ להורות בבית הספר קרל רהביין (Karl Rehbein) בעיר הולדתה הנאו. במשך שנים רבות יוחס המזכר שלה מ-1935 בטעות לפעילה אחרת, מרגה מויזל (Marga Meusel), בשל שיטת התיעוד בארכיוני הכנסייה של אותה תקופה. חקירה היסטורית השיבה לה לבסוף את זכויות היוצרים. בשנת 2011 הכירה הוועדה של יד ושם במאמציה במהלך המלחמה והעניקה לה את התואר חסידת אומות העולם. היא נפטרה ב-1977 ונקברה בבית הקברות המרכזי של הנאו.
עובדות מהירות
- לידה: 1893, הנאו, גרמניה - פטירה: 1977, אופנבך על המיין, גרמניה - תואר אקדמי: דוקטור לפילוסופיה (Dr. phil.) - חברה ב: הכנסייה המתוודה - תאריך התפטרות: 31 בדצמבר 1938 - פרס: חסידת אומות העולם (2011) - מקום קבורה: בית הקברות המרכזי של הנאו
שאלות שקוראים שואלים
### מדוע המזכר שלה יוחס למישהי אחרת?
המסמך נמצא באותה תיקייה שבה היו עבודות של מרגה מויזל, מה שהוביל היסטוריונים לייחס בטעות את שני המסמכים למויזל במשך מספר שנים.
### איזו פעולה ספציפית הובילה להתפטרותה?
שמיץ התפטרה במחאה על מדיניות הממשלה הנאצית, במיוחד בעקבות השמדת בתי הכנסת במהלך פוגרום ליל הבדולח ב-1938.