אלפתריוס וניזלוס: עורך הדין מכרתים שהכפיל את שטח מדינתו
בשנת 1905, עורך דין מקומי מאי שהיה עדיין תחת שלטון עות'מאני הוביל התקוממות חמושה נגד המושל של האי שלו — נסיך אירופי — מכפר הררי בשם תריסו, וניצח. חמש עשרה שנים לאחר מכן הוא עמד בסוור, צרפת, וחתם על חוזה שהעניק ליוון שטח בשתי יבשות ובחמישה ימים. בין שני הרגעים הללו, אלפתריוס וניזלוס (Eleftherios Venizelos) בנה מחדש את יוון כמעט מהיסוד, ולאחר מכן צפה בחלק גדול ממה שבנה קורס בתוך שנתיים משיא הצלחתו.
ילדות בגלות
וניזלוס נולד ב-11 באוגוסט 1864 במוּרניס (Mournies), ליד חאניה שבאי כרתים, שהיה אז עדיין תחת שלטון עות'מאני. משפחתו נמלטה מהאי בשנת 1866 לאחר שאביו נטל חלק במהפכה הכרתית, והתיישבה תחילה בקיתירה ולאחר מכן בסירוס, שם למד הילד בבית ספר יסודי. הוא התחנך בליקאון אנטוניאדיס באתונה ובבית הספר התיכון של ארמופולי לפני שחזר לכרתים, ונגד רצון אביו, נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת אתונה בשנת 1881, וסיים את לימודיו בשנת 1887 כדי לעסוק בעריכת דין בחאניה.
מעורך דין למהפכן
העיסוק במשפטים פינה במהרה את מקומו לפוליטיקה. בשנת 1884 ניסח וניזלוס הצהרה המקדמת זכויות נוצריות בכרתים; בשנת 1888 הוא היה ממייסדי העיתון "ההרים הלבנים"; ובשנת 1889 נבחר לפרלמנט הכרתי, והפך במהירות לאחת מדמויותיו הבולטות. במהלך ההתקוממויות בכרתים בשנים 1896–1898 נגד השלטון העות'מאני, הוא נטל חלק פעיל באסיפות מהפכניות, וכאשר כרתים השיגה מעמד אוטונומי הוא כיהן כשר המשפטים במדינת כרתים החדשה משנת 1899 — עד שפוטר בשנת 1901 לאחר התנגשות עם הנציב העליון של האי, הנסיך גאורגיוס מיוון, על רקע רפורמה ליברלית.
תריסו והשאלה הכרתית
הפיטורין לא סיימו את מעורבותו של וניזלוס; הם הקצינו אותה. בשנת 1905 הוא הוביל מרד חמוש שהתבסס בכפר ההררי תריסו, ודרש את החלפת הנסיך ואיחוד הדוק יותר עם יוון. ההתקוממות הצליחה להוביל לסילוקו של הנציב העליון, וביססה את וניזלוס כמנהיג פוליטי המסוגל לתרגם תסכול לפעולה מאורגנת ונחושה ולא רק למחאה — דפוס שיגדיר את כל הקריירה שלו. הוא סייע בניסוח החוקה של כרתים במהלך השנים הבאות, ובשנת 1909, לאחר הפיכה צבאית באתונה שהכניסה את הפוליטיקה של יוון היבשתית למשבר, הזמינו אותו קצינים רפורמיסטים לבירה כדמות חיצונית שלא הוכתמה בכישלונות המפלגות הקיימות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית יוון המודרנית
וניזלוס עבר לאתונה בשנת 1910, הפך לראש הממשלה, והקים את המפלגה הליברלית, תוך שימוש בתפקיד כדי לקדם תוכנית של מודרניזציה מוסדית — רפורמה בחוקה, בצבא ובשירות הציבורי — שהיסטוריונים תיארו כ"אירופיזציה" מכוונת של המדינה היוונית, שנרדפה במקביל למדיניות חוץ שאפתנית. מדיניות חוץ זו נשאה פירות כמעט מיד: במלחמות הבלקן בשנים 1912–1913, הדיפלומטיה והנהגתו של וניזלוס בזמן מלחמה סייעו ליוון להגדיל את שטחה בכ-70 אחוז ואת אוכלוסייתה מכ-2.8 מיליון ל-4.8 מיליון, תוך סיפוח כרתים, מקדוניה ושטחים אחרים. זה היה האישור הגדול הראשון ל"רעיון הגדול" (Megali Idea), השאיפה רבת השנים לאחד אוכלוסיות יווניות ברחבי האדמות העות'מאניות לשעבר.
השסע הלאומי
ההצלחה הולידה עימות. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, וניזלוס לחץ על יוון להצטרף למעצמות ההסכמה, מתוך אמונה שזהו הנתיב הבטוח ביותר להישגים טריטוריאליים נוספים, בעוד המלך קונסטנטינוס ה-I העדיף נייטרליות, מתוך אהדה לגרמניה בשל קשרים משפחתיים. הקרע שנוצר, הידוע כ"שסע הלאומי", חילק את החברה היוונית למחנות יריבים ואף לממשלות יריבות בין השנים 1915 ו-1917 — פיצול שמרירותו תאריך ימים יותר מיוניזלוס עצמו ותעצב את הפוליטיקה היוונית במשך עשורים. וניזלוס ניצח בסופו של דבר, יוון נכנסה למלחמה לצד בעלות הברית, והמדינה זכתה לתגמול בשולחן השלום: היא קיבלה את המנדט לנהל את איזמיר (Smyrna) בשנת 1919, ובאוגוסט 1920 חתם וניזלוס על חוזה סוור, שתומכיו היללו כיוצר "יוון של שתי יבשות וחמישה ימים" — שיא טריטוריאלי של הקריירה שלו, ולהסכמת היסטוריונים, של הדיפלומטיה שלו.
קטסטרופה והתאוששות
הניצחון התגלה כשביר. תגובה פנימית נגד עלויות המלחמה הובילה לתבוסתו האלקטורלית של וניזלוס בתוך חודשים מסוור, וחזרתו של המלך קונסטנטינוס הניעה את המערכה הצבאית באסיה הקטנה שקרסה באופן קטסטרופלי בשנת 1922, והסתיימה בהרס העמדה היוונית באנטוליה ובחילופי אוכלוסין המוניים. לאחר שהיה מחוץ לממשלה בזמן האסון שהניע אך לא פיקד עליו אישית, וניזלוס חזר לחיים הציבוריים כדי לסייע במשא ומתן על חוזה לוזאן בשנת 1923, שמיסד את חילופי האוכלוסין היווניים והטורקיים וייצב את הגבולות החדשים. הוא כיהן כראש ממשלה עוד מספר פעמים במהלך שנות ה-20, כאשר כהונתו האחרונה משנת 1928 עד 1932 הביאה תקופה של יציבות פוליטית וכלכלית יחסית. הוא שרד ניסיון התנקשות ב-1933, ולאחר שתמך בהפיכה פרו-רפובליקנית כושלת ב-1935, יצא לגלות מרצון בפריז, שם נפטר ב-18 במרץ 1936.
מדוע אלפתריוס נחשב לגאון
הטענה המושמעת עבור וניזלוס היא פוליטית, לא אינטלקטואלית במובן המופשט — הגאונות, אם המילה מתאימה, הייתה בקריאת הרגע והמרתו בנחישות לשינוי מוסדי, שוב ושוב, לאורך ארבעה עשורים. הוא הפך תלונה מקומית בכרתים להתקוממות חמושה שהשיגה את מטרתה בתריסו; הוא הפך הזמנה של הפיכה כושלת לתוכנית שמודרניזתה את המדינה היוונית; הוא הפך השתתפות במלחמת עולם להתרחבות הטריטוריאלית הגדולה ביותר בהיסטוריה היוונית המודרנית. מלומדים שחקרו אותו לעומק, בעיקר ההיסטוריון מייקל ללוולין-סמית (Michael Llewellyn-Smith), מתנגדים גם להגיוגרפיה וגם לגינוי, ומתארים אותו במקום זאת כפרגמטי ושאפתן ללא רחם, מי שאת שיקול דעתו יש להעריך מול "נסיבות הזמן והכלים הזמינים" ולא מול אידיאל. הסתייגות זו חשובה, מכיוון שטיעון הנגד הכן הוא משמעותי: המרדף הבלתי מתפשר שלו אחר ה"רעיון הגדול" העמיק את השסע הלאומי לפצע שהפוליטיקה היוונית מעולם לא סגרה במלואו, ומדיניות אסיה הקטנה האגרסיבית שדגל בה קרסה לקטסטרופה לאומית בתוך שנתיים משיא הצלחתו הדיפלומטית. כישוריו היו טקטיים וארגוניים — היכולת לבנות מפלגות, חוזים ותנועות חמושות — ולא כישרון לצפות עד כמה ניתן לדחוף שאפתנות לפני שהיא נשברת.
מורשת
וניזלוס זכור ביוון כאדריכל המדינה המודרנית, וזוכה להערכה על כך שגרר מדינה מפולגת, שחלקה עדיין היה עות'מאני, לסדר חוקתי אירופי מוכר ועל כך שהכפיל את שטחה יותר מפעמיים. נמל התעופה הבינלאומי של אתונה נושא את שמו, וכך גם רחובות וכיכרות ברחבי המדינה, והיריבות שלו עם המלוכה נותרה ציר מרכזי שדרכו ההיסטוריה היוונית של המאה ה-20 עדיין נלמדת ומעוררת ויכוחים.