אילהארד מיצ'רליך (Eilhard Mitscherlich)
אילהארד מיצ'רליך (באנגלית: Eilhard Mitscherlich; 7 בינואר 1794 – 28 באוגוסט 1863) היה כימאי גרמני, הידוע אולי יותר מכל כיום בזכות גילוי תופעת האיזומורפיזם הקריסטלוגרפי בשנת 1819.
חיים מוקדמים ועבודה
מיצ'רליך נולד בנויינדה (כיום חלק מוילהלמסהאפן) באדנות יבר, שם שימש אביו ככומר. דודו, כריסטוף ווילהלם מיצ'רליך (1760–1854), פרופסור באוניברסיטת גטינגן, היה מלומד מפורסם בזמנו. אילהארד מיצ'רליך קיבל חינוך ביבר מאת ההיסטוריון פרידריך כריסטוף שלוסר, ובשנת 1811 פנה ללמוד באוניברסיטת היידלברג כשהוא מקדיש עצמו לפילולוגיה, עם דגש על השפה הפרסית. בשנת 1813 נסע לפריז כדי לבקש רשות להצטרף לשגרירות שנפוליאון בונפרטה מצרפת ייסד בפרס.
התפטרותו של נפוליאון בונפרטה בשנת 1814 שמה קץ לכך, ומיצ'רליך החליט ללמוד רפואה על מנת שיוכל ליהנות فحופש הטיולים שהוענק בדרך כלל במזרח לרופאים. הוא החל בלימודי כימיה בגטינגן, ואלה משכו את תשומת ליבו עד כדי כך שוויתר על רעיון הנסיעה לפרס. מימיו בגטינגן מתוארך החיבור על חלקים מסוימים בהיסטוריה של אירואסיה, אשר לוקט מכתבי יד שנמצאו בספריית האוניברסיטה ופורסם בפרסית ובלטינית בשנת 1814, תחת הכותרת Mirchondi historia Thaheridarum historicis nostris hucusque incognitorum Persiae principum.
בשנת 1818 נסע מיצ'רליך לברלין ועבד במעבדתו של היינריך פרידריך לינק (1767–1851). שם חקר פוספט, פוספיטים, ארסנאטים וארסניטים, והצליח לאשר את מסקנותיו של יונס יעקב ברצליוס לגבי הרכבם. תצפיתו כי פוספטים ואורסנאטים מתאימים מתגבשים באותה צורה היוותה את הזרע שממנו צמחה תורת האיזומורפיזם (קריסטלוגרפיה), תורה שפורסמה בפרוטוקולים של האקדמיה למדעים של ברלין בדצמבר 1819. באותה שנה הציע ברצליוס את מיצ'רליך לשר החינוך הפרוסי קרל פום שטיין צום אלטנשטיין כיורשו של מרטין היינריך קלפרוט באוניברסיטת ברלין. אלטנשטיין לא ביצע מיד הצעה זו, אך השיג עבור מיצ'רליך מענק ממשלתי שאפשר לו להמשיך את לימודיו במעבדתו של ברצליוס במכון קרולינסקה بستוקהולם. מיצ'רליך חזר לברלין בשנת 1821, ובקיץ 1822 הרצה את הרצאתו הראשונה כפרופסור חריג לכימיה באוניברסיטה; בשנת 1825 מונה לפרופסור מן המניין. בשנת 1823 נבחר מיצ'רליך כחבר זר של האקדמיה המלכותית השוודית למדעים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →איזומורפיזם
במהלך חקירת ההבדלים הקלים שגילה וויליאם הייד וולסטון בזוויות של הרומבוהדרים של הקרבונטים האיזומורפיים עם קלציט, הבחין מיצ'רליך שזווית זו במקרה של קלציט השתנתה בהתאם לטמפרטורה. בהרחיבו חקירה זו לגבי גבישים אלוטרופיים אחרים, הוא הבחין בשונות דומה, וכך הובל, בשנת 1825, לגילוי שגבישים אלוטרופיים, כאשר הם מחוממים, מתפשטים באופן לא שווה בכיוון של צירים שאינם דומים. בשנה שלאחר מכן גילה את השינוי, הנגרם על ידי שינוי הטמפרטורה, בכיוון הצירים האופטיים של סלניט.חקירתו, גם היא בשנת 1826, של שתי הצורות הגבישיות של גופרית שפכה אור רב על העובדה שלשני המיнераלים קלציט וארגוניט יש אותו הרכב אך צורות גבישיות שונות, תכונה שמיצ'רליך כינה פולימורפיזם.
עבודה מאוחרת ושנים אחרונות
בשנת 1833 ערך מיצ'רליך סדרה של קביעות מדויקות של צפיפויות האדים של מספר רב של חומרים נדיפים, שאישרו את חוק גֵיי-לוּסַאק. בשנים 1833–1834 חקר מיצ'רליך את הסינתזה של דיאתיל אתר מאתנול ומחומצה גופרתית. באמצעות מחקריו הקפדניים, הוא הבין כי החומצה אינה נצרכת במהלך ייצור האתר, למרות שהתגובה לא תתקדם אלא אם כן החומצה נוכחת. לאחר סקירת ממצאיו של מיצ'רליך, הכימאי השוודי יונס יעקב ברצליוס הובל לטבוע את המונח "קטליזה" עבור ההאצה או ההפעלה של תגובה כימית על ידי חומר שבעצמו לא נצרך בתגובה. הוא קיבל חומצה סלנית בשנת 1827 והראה שמלחיה איזומורפיים עם הסולפטים, בעוד ששנים ספורות לאחר מכן הוכיח שדבר זה נכון גם לגבי המנגנאטים והסולפטים, ולגבי הפרמנגנאטים והפרכלורטים. הוא חקר את היחס של בנזן לחומצה בנזואית ולנגזרות אחרות. כפי שסיפר גוסטב רוזה, מיצ'רליך התרחק מכימיה אנאורגנית (קריסטלוגרפיה) והקדיש את תשומת ליבו לכימיה אורגנית, והחל בחקירת דלק ושמן. מיצ'רליך המשיך לעבוד על בעיות בכימיה אורגנית עד שנת 1845. עניינו במינרולוגיה הוביל אותו ללמוד את הגאולוגיה של אזורים וולקניים, והוא ערך ביקורים תכופים באייפל בניסיון לפתח תאוריה על הגורם לוולקניזם. עם זאת, הוא לא פרסם מאמרים כלשהם בנושא, אם כי לאחר מותו נערכו רשימותיו ופורסמו על ידי י. ל. א. רות בזיכרונות האקדמיה של ברלין (Ueber die vulkanischen Erscheinungen in der Eifel und über die Metamorphie der Gesteine durch erhöhte Temperatur, ברלין, 1865).
מיצ'רליך היה חבר כבוד כמעט בכל החברות המדעיות הגדולות, וקיבל את מדליית הזהב מהחברה המלכותית של לונדון על גילוי חוק האיזומורפיזם. הוא היה אחד העמיתים הזרים המעטים של המכון הצרפתי. בשנת 1855 נבחר מיצ'רליך כחבר כבוד זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
בדצמבר 1861 הופיעו תסמינים של מחלת לב, אך מיצ'רליך הצליח להמשיך בעבודתו האקדמית עד דצמבר 1862. הוא מת בשנברג שליד ברלין בשנת 1863 ונקבר בבית הקברות סנט מתאוס קירכהוף בשנברג בסמוך לקבריהם (העתידיים) של גוסטב קירכהוף וליאופולד קרונקר.
מאמרים
מיצ'רליך פרסם, על פי "קטלוג המאמרים המדעיים", כ-76 מאמרים, שהופיעו בעיקר ב-"Abhandlungen der Königlichen Akademie der Wissenschaften in Berlin", ב"Poggendorff's Annalen" וב-"Annales de chimie et de physique". בשנת 1829 הופיע החלק הראשון של הכרך הראשון של ספרו של מיצ'רליך "Lehrbuch der Chemie". רק בשנת 1840 הודפס החלק השני של החלק השני של ספר לימוד מונומנטלי זה. המהדורה הרביעית של ספר הלימוד של מיצ'רליך "Lehrbuch der Chemie" פורסמה בשנים 1844–1847; מהדורה חמישית החלה בשנת 1855, אך מעולם לא הושלמה. מהדורה מלאה של יצירותיו פורסמה בברלין בשנת 1896.