אפרן רייס: הקוסם שראה זוויות שאף אחד אחר לא ראה
שלושה ימים לתוך אתגר "צבע הכסף" בהונג קונג, אפרן רייס (Efren Reyes) פיגר ב-17 משחקונים מול ארל סטריקלנד (Earl Strickland), כשעל הכף מונח פרס של 100,000 דולר למנצח – סכום הפרס הגדול ביותר למשחק בודד שהיה אי פעם. מרוץ ל-120 מותיר מקום לכמעט כל אסון, אך פיגור של 17 נקודות מול סטריקלנד בשיאו היה קרוב לגזר דין מוות. רייס ניצח 117–120. זהו המשחק שאנשים עדיין מצטטים כשהם טוענים שהוא השחקן הגדול ביותר שחי אי פעם, והוא מאפיין אותו בצורה שסרטוני הביצועים הטובים ביותר שלו אינם עושים: הנס לא היה זריקה אחת, אלא הסירוב להשלים עם כך שכל מצב על השולחן הוא חסר סיכוי.
הילד שישן על השולחנות
רייס נולד ב-26 באוגוסט 1954 בפמפנגה, שבמרכז הפיליפינים. בגיל חמש נשלח למנילה כדי לחיות עם דוד שניהל אולם ביליארד, וההסדר היה פחות אימוץ ויותר חניכה להישרדות. הוא ביצע עבודות תחזוקה ברחבי האולם וישן על השולחנות כשהלקוחות הלכו הביתה. הוא היה נמוך מדי מכדי להגיע מעבר למשטח המשחק, ולכן שיחק כשהוא עומד על ארגזי עץ של קוקה-קולה אותם גרר סביב השולחן מזריקה לזריקה – פרט שמסביר על המשחק הסופי שלו יותר מכל ביוגרפיה של מאמן. הוא למד את הגיאומטריה של שולחן הביליארד מגובה של ילד, מכל זווית, תחת הלחץ המתמיד של אולם של מבוגרים שבו עברו ידיים כספים.
עד גיל תשע הוא כבר הימר על המשחקים של עצמו. לא היה סבב צעירים, לא מסלול פדרציה ולא ספונסר. האולם היה בית הספר וההימור היה המבחן.
שלושה דפנות ושם בדוי
לאורך שנות ה-60 וה-70 רייס התחרה בביליארד שלושה דפנות (three-cushion billiards) – משחק קארום שמשחקים ללא כיסים, שבו כדור המשחק חייב לגעת לפחות בשלוש דפנות לפני השלמת הניקוד. זהו האימון הטהור ביותר בגיאומטריה של דפנות שספורט המקל מציע, וזו העובדה הכי פחות מוערכת בנוגע לאופן שבו רייס למד לראות שולחן ביליארד. משחק הקיקים והבנקים המאוחר שלו, שצופים מתארים כקסם, הוא במידה רבה חינוך של שחקן קארום המיושם על משחק של כיסים.
מקדמים העלו אותו בסופו של דבר לטורנירים גדולים יותר. בשנת 1983 הוא ניצח את פפיטו דאסר (Pepito Dacer) בתוצאה 32–39 בגמר אליפות הפיליפינים ברוטציה, מרתון שהתקיים לאורך אחד-עשר שבועות. בשנות ה-80 הוא החל לנסוע לארצות הברית כדי להמר, ומכיוון ששחקנים אמריקאים הכירו את השם אפרן רייס מבלי להכיר את הפנים, הוא נכנס לאולמות תחת שמות בדויים – ביניהם סזאר מוראלס. מדווחים כי הוא לקח 80,000 דולר מהימורים אמריקאים בשבוע אחד. בבית, הסיפור על האיש הקטן מפמפנגה שמרוקן בשקט את אולמות הביליארד האמריקאים הפך אותו לגיבור עממי עוד לפני שזכה בתואר עולמי אחד.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפריצה
הקריירה הרשמית הגיעה מאוחר. באליפות הפתוחה של ארה"ב ב-9 כדורים בשנת 1994 הוא ניצח את ניק וארנר (Nick Varner) והפך לזוכה הלא-אמריקאי הראשון בתולדות האירוע, ומנקודה זו התוצאות הבינלאומיות נערמו: אליפות העולם ב-9 כדורים של ה-WPA בשנת 1999, ואליפות העולם ב-8 כדורים של ה-WPA בשנת 2004, שם פיגר מול מרלון מנאלו (Marlon Manalo) 0–4 לפני שניצח 11–8. שני התארים הללו הפכו אותו לשחקן הראשון שזכה באליפויות עולם בשתי דיסציפלינות ביליארד שונות.
שאר ההישגים הם כמעט אבסורדיים. שלושה-עשר תארי דרבי סיטי קלאסיק (Derby City Classic) על פני המחלקות השונות שלו, מה שהופך אותו למתחרה המצליח ביותר בהיסטוריה של האירוע. אליפויות ארה"ב הפתוחה ב"וואן פוקט" (one-pocket) בשנים 2000 ו-2011. שני תארי ליגת הביליארד העולמית, ב-2001 וב-2002. ארבע אליפויות כל-יפן. שבעה תארי סבב 9 הכדורים האסייתי. שני ניצחונות בגביע העולם בביליארד לצד פרנסיסקו בוסטמנטה (Francisco Bustamante), ב-2006 וב-2009; בראשון שבהם הצמד הפיליפיני ניצח את סטריקלנד ורודני מוריס (Rodney Morris) 13–5 בגמר.
הכסף הגיע בעקבות זאת. הניצחון שלו בטורניר טוקיו 9-כדורים הפתוח ב-2001 על נילס פיין (Niels Feijen), 15–7, הניב 163,000 דולר – אז הפרס הראשון הגדול ביותר בספורט. טורניר "מלך הגבעה" של ה-IPT ב-2005, שבו ניצח 0–8 ו-5–8 את מייק סיגל (Mike Sigel), הניב 200,000 דולר. אליפות העולם ב-8 כדורים של ה-IPT ב-2006, שבה ניצח את רודני מוריס, כללה פרס ראשון של 500,000 דולר, אם כי קריסתה הכלכלית של התחרות גרמה לכך שהוא מעולם לא קיבל את כולו. הוא עמד בראש רשימת המרוויחים של AZ Billiards חמש פעמים, כשהוא מרוויח בערך 645,000 דולר בשנת 2006 בלבד.
הכינויים
שני שמות דבקו בו. "באטה" (Bata) – פיליפינית ל"ילד" – עלה כדי להבדיל בינו לבין שחקן מבוגר יותר בעל אותו שם ונשאר לכל החיים, כך שהשחקן הגדול בעולם בילה ארבעה עשורים כשהוא מכונה הילד. "הקוסם" (The Magician) הגיע מהזריקות: הקיקים, הבריחות מריבוי דפנות, וההגנות שמותירות יריב ללא אפשרות. המושמעת ביותר מביניהן היא מה שנקרא "זריקת Z", קיק של ריבוי דפנות שמסלולו משרטט Z על הבד כדי להכניס את הכדור. בפרשנות של ESPN אמר עליו בילי אינקרדונה (Billy Incardona) בפשטות: "אנחנו צופים כנראה בשחקן הגדול ביותר בתקופת חיי".
מדוע אפרן מכונה גאון
המילה משמשת לגבי רייס בחופשיות רבה יותר מאשר כמעט כל ספורטאי אחר, והיא זקוקה לטיפול הוגן. הוא אינו אינטלקטואל ואינו טוען להיות כזה; מה שיש לו הוא מודל מרחבי מהיר ומדויק להפליא של מערכת בתנועה. בכל זריקה נתונה, שחקן ביליארד חייב לפתור את מסלול כדור המטרה, מסלול כדור המשחק לאחר המגע, הריבאונד שלו מעד ארבע דפנות, דעיכת הסיבוב על הבד, ולאן כל זה משאיר את הזריקה הבאה וזו שאחריה. רייס עושה זאת ללא חישוב נראה לעין, בשניות, ממצבים שאנשי מקצוע אחרים מתייחסים אליהם כבלתי ניתנים למשחק – וזו הסיבה שרקע הקארום חשוב כל כך. ביליארד שלושה דפנות מאמן שחקן לחשוב קודם כל על דפנות ורק אחר כך על כיסים, וזה הותיר אותו עם גיאומטריית דפנות אינטואיטיבית שמומחי כיסים פשוט לא מחזיקים.
המרכיב השני הוא אסטרטגי ולא תפיסתי. רייס הוא שחקן "וואן פוקט" והגנה מהדרג הראשון, כלומר הכישרון האמיתי שלו הוא לעיתים קרובות הבחירה שלא לירות: להשאיר את כדור המשחק במקום שבו האופציה הטובה ביותר הזמינה ליריבו היא עדיין גרועה. זהו תכנון יריב לעומק של כמה מהלכים, וזה החלק במשחקו שהכי מזכיר שחמט – משחק שהוא משחק להנאתו, וההשוואה הזו היא יותר של מעריציו מאשר שלו.
טיעון הנגד הוא פשוט ויש לציינו. זוהי שליטה פיזית ותפיסתית, לא אינטלקט במובן הרגיל: זיהוי תבניות שנצרב על ידי עשרות אלפי שעות באולם ביליארד במנילה מגיל חמש, לא ניתוח. דבר בזה לא מכליל מעבר למלבן של לוח. הוא לא בנה תיאוריה, לא כתב שיטה, ולימד בעיקר בדוגמה אישית. מה שראוי למילה גאונות הוא הדבר הספציפי שהעיניים והידיים שלו עושות – היכולת לראות, באופן מיידי, נתיב דרך השולחן שאף אחד אחר בחדר לא יכול לראות בכלל.
מורשת
רייס היה האסייתי הראשון שהוכנס להיכל התהילה של איגוד הביליארד של אמריקה, בשנת 2003, ונכנס להיכל התהילה של ה-One Pocket ב-2004 ולמחזור המייסד של היכל התהילה העולמי לביליארד בשנת 2024. הפיליפינים העניקו לו את לגיון הכבוד ואת מסדר לאקנדולה (Order of Lakandula); המגזין טיים (Time) כינה אותו אחד מ-60 הגיבורים האסייתים שלו ב-2006. תחרות שנתית של חמישה מול חמישה בין אסיה לאירופה, גביע רייס (Reyes Cup), נושאת את שמו. הוא עדיין חי באנג'לס סיטי עם אשתו סוזן ושלושת ילדיהם, ועדיין סיים במקום השלישי באליפות "וואן פוקט" בדרבי סיטי קלאסיק ב-2023, בגיל שישים ושמונה. המדינה שהפיקה אותו עשתה זאת במקרה, דרך אולם ביליארד שהיה זקוק לילד שיטאטא; מה שהיא קיבלה הוא השחקן שכל שחקן אחר נמדד כעת מולו.