יפים גלר: רב-האמן שהערים על פישר
לאורך שלושה עשורים של שחמט בתקופת המלחמה הקרה, מספר אחד בלט: חמישה ניצחונות מול שלושה, עם שתי תוצאות תיקו. זה היה המאזן של יפים גלר לאורך חייו מול בובי פישר, ריצה שכללה התקדמות באגף המלכה בטורניר המועמדים בקוראסאו ב-1962 שדרסה את הכוכב האמריקאי העולה, וניצחון בסקופיה ב-1967 שהושג ברגע שבו, לפי הרישומים, פישר ניצח כמעט את כולם. גלר מעולם לא הפך לאלוף עולם, אבל האיש שהערים שוב ושוב על הכישרון המפחיד ביותר של התקופה לא היה הערת שוליים.
ממגרש הכדורסל ללוח
דרכו של גלר לצמרת השחמט הסובייטי עברה דרך חינוך גופני, לא אקדמיה לשחמט. נולד ב-8 במרץ 1925 במוסקבה, הוא גדל באודסה, בנו של שחקן שחמט מדרגה ראשונה, והיה, לפני שהתמחה, כדורסלן מוכשר שהמשיך לקבל דוקטורט בחינוך גופני. מלחמת העולם השנייה עיכבה את התפתחותו כמתחרה רציני, והוא לא הכריז על עצמו עד גילאי העשרים המאוחרים.
הגעה מאוחרת וסנסציונית
ההכרזה, כשהגיעה, הייתה קשה לפספוס. לאחר סיום צנוע במקום השישי באליפות אוקראינה הסובייטית ב-1947, גלר הפיק את מה שהרישומים מכנים הופעת בכורה סנסציונית בגמר אליפות ברית המועצות ב-1949, כשהוא חולק את המקום השלישי והרביעי. הפדרציה הסובייטית העניקה לו את תואר רב-אמן בינלאומי ב-1951 ואת תואר רב-אמן בשנה שלאחר מכן, וב-1955 הוא כבר זכה באליפות ברית המועצות הראשונה שלו, במוסקבה, בתקופה שבה תואר ברית המועצות נחשב באופן נרחב לקשה לזכייה כמו אליפות העולם עצמה.
שנות פישר
היריבות המגדירה של גלר התפתחה מול בובי פישר לאורך שנות ה-60. במחזור המועמדים בקוראסאו ב-1962, גלר סיים שני בטורניר הבין-אזורי בסטוקהולם שפישר הוביל, ואז חלק את המקום השני בטורניר המועמדים עצמו, חצי נקודה אחרי המעפיל הסופי טיגראן פטרוסיאן, כשהוא מנצח את פישר בדרך. חמש שנים מאוחר יותר בסקופיה, הוא ניצח את פישר שוב, במהלך תקופה שבה כמעט אף אחד אחר לא יכול היה לגעת בו. הכלים שלו היו הכנה לפתיחה לא פחות מאשר טקטיקה: הוא השתמש בקו שקט של 6.Be2 נגד הנשק של פישר עצמו, הסיציליאנית ניידורף, כדי להנחיל לו תבוסות שפגעו בהילה של בלתי מנוצח של האמריקאי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שש פעמים מועמד, מעולם לא אלוף
גלר העפיל למחזור המועמדים שש פעמים — 1953, 1956, 1962, 1965, 1968 ו-1971 — הכי קרוב ששחקן מדורו הגיע להתמודדות על תואר מתמשכת מבלי להגיע למשחק גמר. ב-1965 הוא הביס את סמיסלוב 5.5-2.5 לפני שהפסיד לבוריס ספאסקי בחצי הגמר בתוצאה זהה. שלוש שנים מאוחר יותר, בסוחומי ב-1968, הוא שוב נפל מול ספאסקי בסיבוב הראשון, וב-1971 הפסיד לויקטור קורצ'נוי. גלר הגיע לחדר המבוא האחרון של הספורט שוב ושוב; הדלת למשחק אליפות העולם מעולם לא נפתחה. Chessmetrics חישבו מאוחר יותר שהוא דורג במקום ה-2 בעולם בין מאי ליולי 1963, והוא הופיע בעשירייה הראשונה הרשמית של פיד"ה שלוש פעמים — 1971, 1976 ו-1981 — עמידות מרשימה לשחקן שעדיין התחרה ברמה עילית בשנות החמישים לחייו.
אדריכל של ספר הפתיחות
אם גלר לא יכול היה לזכות בכתר, הוא עזר לשכתב את התיאוריה שעליה הסתמכו בעלי הכתר. הוא היה, לצד עמיתיו האוקראינים יצחק בולסלבסקי ודוד ברונשטיין, אחד החלוצים שפיתחו את ההגנה ההודית של המלך לנשק מרכזי, והוא קידם מאוד את הידע של מספר וריאציות של ההגנה הסיציליאנית. הוא גם השאיל את שמו לפתיחה, גמביט גלר נגד ההגנה הסלאבית (1.d4 d5 2.c4 c6 3.Nf3 Nf6 4.Nc3 dxc4 5.e4), חד מספיק כדי שעדיין נלמד על ידי שחקנים שמעולם לא למדו אותו.
אריכות ימים כהצהרה
המעשה השני של גלר היה, אם בכלל, מרשים יותר מהראשון. ב-1979, בגיל 54, הוא זכה באליפות ברית המועצות שנייה, במינסק, והפך לאלוף הסובייטי המבוגר ביותר בהיסטוריה של התחרות. הוא חלק את המקום הראשון, ואז זכה באליפות העולם לוותיקים ב-1991 וב-1992, והוא עדיין התחרה באליפות רוסיה בגיל 70, ב-1995. לאורך הקריירה שלו הוא שיחק בעשרים ושלושה גמרים של אליפות ברית המועצות וייצג את ברית המועצות שבע פעמים באולימפיאדות שחמט, כשהוא אוסף שלוש מדליות זהב ושלוש כסף. המאזן הכולל שלו מול אלופי עולם מכהנים ועתידיים עמד על פלוס חיובי של +39−36=131.
למה יפים נקרא גאון
הגאונות של גלר לא הייתה הברק החישובי הגולמי המשויך לעילוי תוקפני טבעי; היא הייתה תיאורטית והכנתית. הוא קרא פתיחות כפי שמפענח צפנים קורא צפנים, מוצא קווים — הניידורף 6.Be2, המבנים ההודיים של המלך, גמביט סלאבי שנושא את שמו — שעיצבו מחדש את האופן שבו השחקנים הטובים בעולם ניגשו לחמש עשרה המהלכים הראשונים של משחק, והוא השתמש בבסיס הזה כדי לנצח את השחקן המפחיד ביותר של תקופתו יותר פעמים משהפסיד לו. מיכאיל בוטביניק, אלוף העולם ששיקול דעתו נשא משקל עצום בשחמט הסובייטי, אמר שלדעתו גלר היה השחקן הטוב בעולם בסוף שנות ה-60 — טענה שספר השיאים לא תומך בה במלואו, שכן גלר מעולם לא שיחק על תואר העולם, וספאסקי ניצח אותו במחזורי מועמדים עוקבים. הטיעון הכנה נגד "גאונות" הוא שגלר היה, לפי הדיווח של המאמר עצמו, חזק יותר במשחקי טורניר מאשר במשחקי דו-קרב — בדיוק הפורמט שבו מוכרעות אליפויות עולם. המתנה שלו הייתה עומק הכנה ומלאכה טקטית שנשמרה לאורך חמישה עשורים, לא אינסטינקט הרוצח ראש בראש שמייצר אלופים.
מורשת
גלר מת ב-17 בנובמבר 1998 בגיל 73, לאחר שבילה את שנות התחרות האחרונות שלו כשהוא עדיין נכנס לאולמות טורנירים בשנות השבעים לחייו. המורשת העמוקה יותר שלו יושבת מאחורי הלוח ולא עליו: הוא אימן את אלופי העולם בוריס ספאסקי ואנטולי קרפוב, מעביר את מחקר הפתיחות שלו ישירות לידיים של שחקנים שכן זכו בכתר שהוא מעולם לא תבע. בספורט הבנוי על קומץ שמות שנזכרים כאלופים, גלר נשאר כהוכחה לכך שעיצוב האופן שבו אלופים חושבים יכול להיות חשוב כמעט כמו להיות אחד.