אדמונד ה' פישר
אדמונד אנרי פישר (Edmond Henri Fischer) (6 באפריל 1920 – 27 באוגוסט 2021) היה ביוכימאי שווייצרי-אמריקאי. הוא ועמיתו אדווין ג' קרבס (Edwin G. Krebs) זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1992 על תיאור האופן שבו זרחון הפיך פועל כמתג להפעלת חלבונים ולוויסות תהליכים תאיים שונים. משנת 2007 ועד 2014, הוא כיהן כנשיא הכבוד של המועצה התרבותית העולמית. בעת מותו בגיל 101 בשנת 2021, הוא היה חתן פרס נובל החי המבוגר ביותר.
חיים מוקדמים
פישר נולד ב-6 באפריל 1920, במושבה הבינלאומית בשנגחאי שבסין. אמו, רנה טפרנו (Renée Tapernoux), נולדה בצרפת, ואביו, אוסקר פישר (Oscar Fischer), נולד באוסטריה. אביו, שהיה יהודי, עסק כעורך דין בשנגחאי בפני בתי הדין הקונסולריים השונים בעיר. סבו מצד אמו ייסד את ה-Courrier de Chine בשנגחאי, העיתון הראשון שפורסם בצרפתית בסין; הוא גם סייע להקים את בית הספר העירוני הצרפתי (L'Ecole Municipale Française) בשנגחאי, שם למד פישר בבית הספר היסודי.
בגיל שבע, פישר ושני אחיו הגדולים, ראול וג'ורג', נשלחו לפנימייה השווייצרית לה שאטנירה (La Châtaigneraie), ליד עיר הולדתה של אמו בוובה. בתקופתו בבית הספר הוא החל לעסוק בטיפוס הרים ובסקי. בתיכון הוא כרת ברית עם חבר ילדות, לפיה אחד מהם יהיה רופא והשני מדען וכך יוכלו לרפא את תחלואי העולם. בעת לימודיו בתיכון התקבל פישר לקונסרבטוריון של ז'נבה כפסנתרן ושקל אף להפוך למוזיקאי מקצועי.
עם סיום לימודיו בתיכון, פישר רצה ללמוד מיקרוביולוגיה בהשראת עבודותיו של הכימאי והמיקרוביולוג הצרפתי לואי פסטר (Louis Pasteur) ובהשפעת מותו של אביו משחפת; עם זאת, הומלץ לו ללמוד כימיה. הוא למד באוניברסיטת ז'נבה במהלך מלחמת העולם השנייה, נהנה מכימיה אורגנית ולמד גם ביולוגיה. הוא השלים דוקטורט בכימיה אורגנית בהנחייתו של קורט היינריך מאייר (Kurt Heinrich Meyer), שעבד על מבנה הפוליסכרידים והאנזימים הדרושים לסינתזה ולפירוק שלהם. פישר עבד על α-עמילאז.
קריירה ומחקר
לאחר הדוקטורט, עבר פישר לארצות הברית בשנת 1950 למחקר פוסט-דוקטורט. הוא היה אמור לקבל משרה ב-Caltech, אך במפתיע הוצעה לו משרה גם באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. סיאטל הזכירה לפישר ולאשתו את שווייץ, ולכן בחרו להשתקע שם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### מחזור זרחון/הידרוליזה של חלבונים
שישה חודשים לאחר הגעתו לסיאטל, נודע לפישר על עמית ביוכימאי מאותה אוניברסיטה, אדווין ג' קרבס, שניסה גם הוא לענות על שאלה דומה לגבי המקור לאנרגיה ששרירים צריכים כדי להתכווץ. פישר החל לשתף פעולה עם קרבס, והשניים החלו בחקירותיהם על גליקוגן פוספורילאז, אנזים שהתגלה על ידי הזוג גרטי קורי (Gerty Cori) וקארל פרדיננד קורי (Carl Ferdinand Cori), שזכו בפרס נובל על גילוי זה בשנת 1947. קרבס חקר קודם לכן את האנזים ברקמת שריר, בעוד פישר חקר את האנזים בתפוח אדמה. השניים הבינו כי קיימת אי-התאמה, שכן האנזים בשריר דרש כימיקל נוסף כדי לפעול, בעוד תפוח האדמה לא דרש כימיקל נוסף זה. קרבס ופישר הגדירו סדרה של תגובות המובילות להפעלה/השבתה של אנזים זה המופעל על ידי הורמונים וסידן, ובתוך כך גילו את מחזור הזרחון וההידרוליזה של חלבונים.
במילים פשוטות, המחזור פועל כך: קינאז חלבון מעביר קבוצת פוספט מאדנוזין טריפוספט (ATP) לחלבון, והופך אותו לאדנוזין דיפוספט (ADP). המבנה והתפקוד של חלבון זה משתנים ובכך הוא יכול להשתתף בהמרת גליקוגן לגלוקוז המשמש כדלק להתכווצויות שרירים. כאשר החלבון מסיים את תפקידו, אנזים אחר, פוספטאז, מזרז הידרוליזה של החלבון המזורחן, שחוזר למצבו המקורי. מחזור זה מתרחש כדי לשלוט בתהליכים מטבוליים רבים.
בעוד חשיבות התגלית לא הוכרה במלואה ב-1955, התגלית הפכה לליבת ההסבר לאחד המנגנונים הבסיסיים שבהם תאים משתמשים כדי לתקשר זה עם זה. זרחון קובע כיצד תא גדל, מתחלק, מתמיין ובסופו של דבר מת. התגובה מווסתת גם הורמונים ושגשוג של תאים סרטניים. הוויסות של זרחון זוהה כמפתח להבנת מחלות כגון סרטן, סוכרת ומחלות לב. תרופות מודרניות רבות מתבססות על העבודה שנעשתה על ידי פישר וקרבס, כולל ניסיונות להשפיע על התהליך. על גילוי מחזור הזרחון וההידרוליזה, זכו פישר וקרבס בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1992, על שהסבירו כיצד התגובה פעלה כמתג להפעלת חלבונים ולוויסות תהליכים ביוכימיים תאיים שונים.
לאורך כל הקריירה שלו, מחקרו של פישר המשיך לבחון את תפקידו של מחזור דומה במגוון תהליכים תאיים.
חיים אישיים
פישר התחתן עם אשתו הראשונה, נלי גניו (Nelly Gagnaux), בשנת 1948 והם נותרו נשואים עד למותה ב-1961. הוא התחתן עם בוורלי בולוק (Beverly Bullock) בשנת 1963, אשר נפטרה ב-2006. פישר ניגן בפסנתר ולעתים קרובות הופיע בנגינת סונטות של בטהובן ומוצרט עבור חבריו. הוא החזיק גם ברישיון טייס פרטי ונהנה להטיס מטוסים.
פישר נפטר ב-27 באוגוסט 2021, בסיאטל, וושינגטון. הוא היה בן 101.
פרסים ותארים
פישר זכה בפרסים רבים, כולל פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1992. הוא נבחר כחבר חוץ של החברה המלכותית (ForMemRS) בשנת 2010. הוא זכה בפרס ורנר מהחברה הכימית השווייצרית, בפרס הפקולטה לרפואה של Lederle, בפרס ז'ובר (Prix Jaubert) מאוניברסיטת ז'נבה, בפרס פאסאנו הבכיר (Senior Passano Award) ובפרס סטיבן סי ברינג (Steven C. Beering Award) מאוניברסיטת אינדיאנה. הוא קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מונפלייה, צרפת, ומאוניברסיטת בזל, שווייץ. הוא נבחר לעמית של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1972 ולחבר באקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1973. פישר היה חבר במועצה המדעית המייעצת של קרן המחקר והחינוך של איי וינדוורד (WINDREF), המבוססת באוניברסיטת סנט ג'ורג', משנת 1994 עד 2021.