אדגר רייס בורוז: ממחדדי עפרונות לברסום
בשנת 1911, סיטונאי בן שלושים וחמש למחדדי עפרונות בשיקגו, שקוע בחובות, אב לשני ילדים ואב לעתיד לילד שלישי, קרא את מגזיני ה"פולפ" שהופצו במוספי העיתונות המקצועית שלו והגיע למסקנה שהייתה הופכת אותו לאחד הסופרים העשירים ביותר שחיו אי פעם. אם אנשים מקבלים תשלום עבור כתיבת זבל כפי שהוא קורא, הוא נזכר מאוחר יותר במחשבתו, הוא יכול לכתוב סיפורים משעשעים באותה מידה. בתוך שמונה עשר חודשים הוא המציא את מאדים ואת טרזן.
כל עבודה חוץ מכתיבה
אדגר רייס בורוז (Edgar Rice Burroughs) נולד בשיקגו ב-1 בספטמבר 1875, בן רביעי לרב-סרן ג'ורג' טיילר בורוז, ותיק מלחמת האזרחים שהפך לאיש עסקים, ולמרי אוולין זיגר. הוא עבר בין בתי ספר, כולל אקדמיית פיליפס (Phillips Academy), לפני שסיים את האקדמיה הצבאית של מישיגן ב-1895. הוא נכשל במבחן הכניסה לווסט פוינט (West Point), התגייס לפרשים ה-7 של צבא ארה"ב, ושירת בפורט גרנט בשטח אריזונה עד שמצב לבבי שאובחן – וקשריו הפוליטיים של אביו – חילצו אותו משם ב-1897.
מה שבא לאחר מכן היה חמש עשרה שנים של כישלון מיומן. הוא עבד כבוקר בחווה של אחיו באיידהו, עבד במפעל סוללות בשיקגו, ניהל מחפר זהב על נהר הנחש (Snake River), התפטר מחברת הרכבות אורגון שורט ליין ב-1904, ניסה לעסוק בחנות ובשיטור רכבות ובחשבונאות, ולבסוף בילה שבע שנים במכירת מחדדי עפרונות בשכר נמוך. הוא נשא לאישה את אמה סנטיניה הולברט ב-1900 ובילה את העשור בחוסר כל. אף חלק מקורות חיים אלו אינו מרמז על סופר; כולם מרמזים על אדם שלמד, מקרוב, מה האמריקאים הפשוטים רוצים ולא יכולים להשיג.
נורמן בין וירחי מאדים
הוא כתב מחצית מרומן מדע בדיוני על מאדים ושלח אותו לתומאס ניואל מטקאלף במגזין All-Story, שאמר לו לסיים אותו. "תחת ירחי מאדים" פורסם מפברואר עד יולי 1912 תחת שם העט "נורמל בין" (Normal Bean) – שנועד לאותת שראשו של המחבר מונח במקומו – אשר מגיה תיקן בעזרה ל-"נורמן". המגזין שילם לו 400 דולר, ובורוז כינה זאת האירוע הגדול הראשון בחייו. פרסום הספר הגיע ב-1917 תחת הכותרת נסיכת מאדים. ברסום (Barsoom), כוכב הלכת האדום והגווע שלו בעל האוויר הדליל, ענקים ירוקים בעלי שש גפיים הלוחמים זה בזה, נסיכות מטילות ביצים וסייפים הקופצים בכבידה נמוכה, נבנה במהירות האופיינית לסיפורי פולפ ומעולם לא יצא משימוש.
איש הקוף
טרזן בן הקופים הופיע ב-All-Story באוקטובר 1912 ובפורמט ספר בהוצאת א.ס. מקלורג (A.C. McClurg) ב-1914. הנחת היסוד – תינוק יתום של אריסטוקרט אנגלי המגודל על ידי קופים גדולים, שמלמד את עצמו לקרוא מספרי הוריו המתים לפני שהוא שומע אי פעם דיבור אנושי – היא מופרכת ועם זאת אטומה לחלוטין כמיתוס. בורוז כתב עשרים וארבעה רומנים על טרזן מתוך כמעט שמונים ספרים, וטרזן הפך לדמות המדיה ההמונית הראשונה מהסוג המודרני: סרט מ-1918 בכיכובו של אלמו לינקולן הכניס יותר ממיליון דולר, רצועות קומיקס הופיעו ביותר מ-250 עיתונים עד אמצע שנות ה-30, ותסכית רדיו ליהק את בתו שלו ג'ואן לתפקיד ג'יין. עד מותו, עשרים ושבעה סרטי טרזן שילמו לו יותר מ-2 מיליון דולר בתמלוגים, סכום שנחשב להשתכרות הקולנועית הגבוהה ביותר שסופר קיבל אי פעם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הסופר כתאגיד
יועצים הזהירו אותו שסרטים וקומיקס יפגעו במכירות הספרים. הוא התעלם מהם, על בסיס התיאוריה הנכונה שהציבור רוצה את טרזן בכל צורה שהוא יכול להשיג אותו, וב-1923 עשה את הדבר שמבדיל אותו למעשה מכל סופר פולפ אחר בדורו: הוא התאגד. חברת "אדגר רייס בורוז בע"מ" (Edgar Rice Burroughs, Inc.) פרסמה את ספריו שלו לאורך שנות ה-30 ורישנה את הדמות בעצמה. הוא הפך למוציא לאור של עצמו, לסוכן של עצמו ולמחלקה למרצ'נדייזינג של עצמו בתקופה שבה סופרים פשוט מכרו זכויות וקיוו לטוב. כמעט כל הסדר מודרני שבו דמות זיכיון מאריכה ימים ומרוויחה יותר מהפרוזה של יוצרה, נובע מהחלטה זו.
טרזנה
בשנת 1919 הוא קנה חווה בשטח 550 אקר מצפון ללוס אנג'לס וקרא לה על שם איש הקוף. כאשר הקהילה הסובבת התארגנה ב-1927, התושבים הצביעו לאמץ את השם גם כן, וטרזנה (Tarzana), קליפורניה, קיימת כיום מכיוון שדמות בדיונית נזקקה למקום מגורים. הוא למד להטיס מטוסים בשנות ה-20 וקנה מטוס מדגם "סקיוריטי איירסטר". בדצמבר 1941 הוא היה בהונולולו, בן שישים ושש, וביקש הסמכה; הוא סיקר את צי האוקיינוס השקט עבור "יונייטד פרס" ככתב המלחמה האמריקאי המבוגר ביותר של מלחמת העולם השנייה, עד שהתקפי לב אילצו אותו לחזור הביתה. הוא מת באנסינו ב-19 במרץ 1950 ונקבר בטרזנה.
המכונות המכוערות
אי אפשר לכתוב את כל זה בלי הצד השני. בורוז היה תומך גלוי באאוגניקה ובגזענות מדעית בסיפורת ובספרות העיון כאחד, וטרזן תוכנן להדגים זאת: אצילותו של התינוק שנמצא מוצגת כדם אנגלי תורשתי המפגין את עצמו, בעוד שאפריקאים שחורים בספרים מצוירים כנחותים מטבעם. הוא דמיין חברות שתרגלו אאוגניקה במשך אלפיים שנה וחיסלו את הפשע על ידי הרג פושעים ומשפחותיהם; הספר אבודים על ונוס, שפורסם ב-1933, מציע אוטופיה של עיקור כפוי והשמדת "הבלתי כשירים". מאמר שלא פורסם, אני רואה גזע חדש, הציג את העמדה ישירות. דעות אלו היו מקובלות מאוד בזמנו ואינן מקריות לעבודתו; הן הנחת היסוד המבנית שלה.
מדוע אדגר נקרא גאון
הטיעון לזכות בורוז אינו ספרותי ומגניו לעיתים רחוקות טוענים אחרת. ריי ברדבורי העלה את הגרסה הגדולה ביותר לכך ב-פריז ריוויו (The Paris Review), כשכינה את בורוז "כנראה הסופר המשפיע ביותר בכל ההיסטוריה של העולם" על שהעניק רומנטיקה והרפתקאות לדור שלם – הגזמה פרועה המצביעה על משהו אמיתי. קארל סייגן זקף לזכות ספרי ברסום את שליחתו לעבר מאדים; מכתש במאדים נושא את שמו של בורוז. אפילו קיפלינג, שספרי הג'ונגל שלו נבזזו בבירור על ידי טרזן, הודה ב-Something of Myself שהאיש הצעיר יותר הוסיף מוטיב מעבר אליו.
הכשרון הוא מיתופואטי (יצירת מיתוסים) ולא אינטלקטואלי: היכולת לדחוס הנחת יסוד לתוך דימוי כה נקי שהוא שורד כל סיפור מחדש, תרגום וזילות. אדם שגדל על ידי קופים. חייל שמתעורר על מאדים. בורוז יצר שניים מהמיתוסים העמידים ביותר של המאה בתוך שנתיים, תוך כדי לימוד המקצוע, ואז הייתה לו את התבונה המסחרית לבנות חברה סביבם.
טיעון הנגד פשוט. הפרוזה פונקציונלית לכל היותר ולעיתים קרובות רפויה, העלילה חוזרת על עצמה, ותשומת הלב המחקרית הייתה דלה. הוא כתב כמעט שמונים רומנים כי כתב מהר, לא כי כתב היטב; עד 1963 מבקר יכול היה לציין שדור שלם גדל ללא בורוז, ורוב הספרים אזלו מהדפוס. המצאה בהיקף כזה היא מתנה אמיתית ונדירה, אך זו מתנה של יוצר מיתוסים ואיש עסקים, לא של הוגה דעות.
מורשת
בורוז הוכנס להיכל התהילה של המדע הבדיוני בשנת 2003, יותר מחצי מאה לאחר מותו, וזה די מדויק: השפעתו עברה דרך האנשים שקראו אותו בגיל שתים עשרה ולא דרך המבקרים. טרזן האריך ימים יותר מיוצרו, מהפוליטיקה שלו ומרוב משפטיו, והמכונה התאגידית שבנה ב-1923 עדיין עובדת. האיש שלא הצליח להחזיק בעבודה במשך חמש עשרה שנים סיים בהמצאת הזיכיון המודרני.