אדי מרפי

אדי מרפי: הילד שהציל את שבת בערב

כאשר רולינג סטון דירג את כל 141 האנשים שהיו אי פעם בצוות השחקנים של סאטרדיי נייט לייב, הוא מיקם את אדי מרפי במקום השני, אחרי ג'ון בלושי בלבד, והסביר את המיקום במשפט אחד: "אדי מרפי הוא הסיבה היחידה ש-SNL שרדה את חמש שנות המדבר". הוא היה בן תשע عشر כאשר הצטרף. בתוך ארבע שנים הוא יהפוך לכוכב הקופות הגדול בעולם, והוא יבלה את ארבעת העשורים הבאים בהפגנת גם מה שכירון מסוג זה יכול לעשות וגם באיזו יסודיות ניתן לבזבז אותו.

בושוויק

אדוארד רגן מרפי נולד ב-3 באפריל 1961 בברוקלין וגדל בבושוויק. אמו, ליליאן, הייתה מרכזנית טלפון. אביו, צ'ארלס אדוארד מרפי, היה שוטר תחבורה וקומיקאי חובב, שנרצח ב-1969 במה שמרפי תיאר כפשע תשוקה; אדי היה בן שמונה ושומר, לפי עדותו שלו, רק זיכרונות מעורפלים מאוד ממנו. כאשר אמו חלתה, הוא ואחיו הגדול צ'ארלס בילו שנה באומנת – חוויה שמרפי זקף לזכותה את עיצוב רגישותו הקומית, המהווה סיפור מוצא קודר יותר ממה שתדמיתו הציבורית נושאת בדרך כלל.

אל גרין במרכז הנוער

בגיל חמש עשרה הוא שמע תקליט של ריצ'רד פריור והחליט מה הוא הולך לעשות. הוא מתארך את הקריירה ל-9 ביולי 1976, אז ביצע חיקוי של אל גרין במרכז הנוער רוזוולט. מפיטר סלרס הוא לקח את הטכניקה שתהפוך לחתימתו – משחק מספר דמויות במסגרת קטע אחד – והשפעותיו המוצהרות האחרות עברו דרך ביל קוסבי, רד פוקס, רובין ויליאמס, מוחמד עלי, ברוס לי וצ'פלין. הוא עבד במועדונים מקומיים תוך כדי הברזה שקטה מבית הספר, ותגובתו של אמו הייתה לגרום לו להשתתף בבית ספר קיץ.

בשידור חי מניו יורק

הוא הצטרף ל-SNL ב-1980, כתב עבורה מ-1982 עד 1984, ונשא הלכה למעשה תוכנית שהייתה בנפילה חופשית. הדמויות הפכו לרכוש לאומי: באקוויט, הילד הקטן והמבוגר; מר רובינסון, פרודיה רחובותית על פרד רוג'רס שרוג'רס עצמו מצא כמצחיקה; וגאמבי ציני ש"אני גאמבי, לעזאזל!" שלו נכנס לשפה. כאשר הקהל סירב להפסיק לדרוש את באקוויט, מרפי גרם לכך שהדמות תישחט מול המצלמה מחוץ ל-30 רוקפלר פלאזה – בן תשע עשרה המבצע השתלטות עוינת על מטבע הלשון של עצמו.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

דליריוס וראו

מופע הסטנד-אפ פעל במקביל והיה, באותה תקופה, עצום. דליריוס צולם בוושינגטון ב-1983; אדי מרפי ראו, שצולם ב-Felt Forum של מדיסון סקוור גארדן ב-1987, הכניס 50 מיליון דולר כמוציא לאקרנים, וזהו מספר מדהים עבור אדם אחד לבד על במה. בריטניקה מאפיינת את המופע כאישי ברובו ותצפיתי, לעיתים גס, עם כירון מיוחד בחיקוי. הוא היה גם ללא הבחנה במטרותיו, כשהוא מסתלבט על WASP, שחורים אמריקאים, איטלקים אמריקאים, אנשים ששמנים והומוסקסואלים, והאלבום אדי מרפי: קומיקאי זכה בפרס הגראמי להקלטת הקומדיה הטובה ביותר.

הכוכב הגדול ביותר בהוליווד

48 שעות (1982), לצד ניק נולטה, היה להיט חג המולד. משחלפים מקומות (1983) עם דן אקרויד היה גדול יותר. ואז השוטר מבווורלי הילס (1984), התפקיד הראשי היחיד הראשון שלו, לקח למעלה מ-230 מיליון דולר בארצות הברית, והפך לסרט המכניס ביותר של השנה ולקומדיה המכניסה ביותר שנעשתה עד לאותה נקודה; השוטר מבווורלי הילס 2 הגיע ב-1987 עם קרוב ל-300 מיליון דולר ברחבי העולם. מגלים את אנגליה (1988) שם את טכניקת סלרס במלוא הדרה ומילא את תפקידי המשנה שלה בשחקנים שחורים כולל סמואל ל. ג'קסון וקובה גודינג ג'וניור. ההחמצות היו מרהיבות בדרכן שלהן: הוא דחה את מכסחי השדים כדי לעשות את השוטר מבווורלי הילס – "זה נשמע לי מגוחך, ודחיתי את זה. ואחר כך אמרתי לעצמי, 'אה, זה מדהים'" – וגם דחה את מי הפליל את רוג'ר ראביט והנהג של מיס דייזי. משחלפים מקומות הותיר מונומנט מוזר יותר: סעיף 746 של חוק דוד-פרנק משנת 2010, האוסר על מסחר במידע ממשלתי שהושג שלא כדין, מכונה באופן לא רשמי חוק אדי מרפי.

השפל הארוך והמערכה השנייה

מ-1989 הביקורות התהפכו. לילות הארלם, שאותו בייים, הפיק וכתב במשותף, הוא סרטו היחיד מאחורי המצלמה. השוטר מבווורלי הילס 3 (1994) זכה לביקורות קשות והוא עצמו גינה אותו בהמשך. ספייק לי תקף אותו פומבית על כך שלא השתמש במעמדו כדי לפתוח דלתות בפני שחקנים שחורים. הרפתקאות פלוטו נאש (2002) לקח 7 מיליון דולר מול תקציב של 110 מיליון דולר, אחת התשואות הגרועות ביותר בתולדות העסק.

אבל אותו טווח מכיל את מיטב עבודתו. הפרופסור המטורף (1996) נתן לו משפחת דמויות לאכלס בבת אחת, וכריס רוק אמר בפשטות שמרפי נשדד מאוסקר עליו. סרטים משפחתיים בנו אותו מחדש מבחינה מסחרית – מולאן ו-דוקטור דוליטל ב-1998, ואז חמור בזיכיון שרק משנת 2001, שזיכה אותו בפרס אני ומועמדות לבאפט"א, עדיין הופעת הקול היחידה שאי פעם הועמדה על ידי באפט"א. באופגארד (1999) עם סטיב מרטין היה הצלחה ביקורתית אמיתית. וב-נערות החלומות (2006) הוא גילם את זמר הנשמה ג'יימס "ת'אנדר" ארלי ולקח את גלובוס הזהב, פרס ה-SAG ומועמדות לאוסקר. הוא הפסיד לאל ארקין – מבקרים האשימו את הביקורות על נורביט, שיצא שבועות לפני ההצבעה – ויצא מהטקס מיד.

למה אדי נקרא גאון

הטענה היא על אומנות הביצוע, לא על אינטלקט, ומרפי מעולם לא העמיד פנים אחרת. מה שהמיומנות למעשה מורכבת ממנו הוא שלושה דברים. ראשנו, חיקוי ובניית דמויות: לקיחת מתקן פיטר סלרס של משחק תפקידים מרובים וביצועו בצורה כה מלאה כך שב-מגלים את אנגליה, הפרופסור המטורף ו-באופגארד לדמויות הנפרדות יש מיקום קולי נפרד, קצב ולוגיקה פיזית במקום פאות נפרדות. שנית, תזמון תחת לחץ – הוא היה בן תשע عشر, מייצר דמויות מקוריות מדי שבוע, בתוכנית חי בקרסה, ופסק הדין של רולינג סטון שהוא לבדו שמר עליה בחיים הוא שיפוט טכני על תפוקה כמו גם מחמאה. שלישית, שליטה מוחלטת בחדר: ראו הכניס 50 מיליון דולר עם אדם אחד ומיקרופון.

טענת הנגד מתועדת באופן יוצא דופן. הוא דחה את מכסחי השדים, רוג'ר ראביט ו-הנהג של מיס דייזי, ומתחרט על שלושתם. הוא בייים פעם אחת. הוא בילה כחמישה עשר שנים בדעיכה מסחרית וביקורתית, שהגיעה לשיאה בסרט שהפסיד מעל 100 מיליון דולר. האשמתו של ספייק לי שהוא לא השתמש בכוחו למען אמנים שחורים אחרים פגעה בזמן אמת, יהיו הרישומים המאוחרים אשר יהיו. מועמדותו היחידה לאוסקר לא הפכה לניצחון. וחלקים מהמופע של שנות ה-80, במיוחד החומר על הומוסקסואלים, התיישנו בצורה כה גרועה עד שמעריציו מדלגים עליהם כיום. הגאונות של מרפי אמיתית וצרה: הוא אחד המבצעים הקומיים המחוננים ביותר שחיו אי פעם, ובמשך שני עשורים הוא רוב הזמן סירב לעשות שום דבר קשה איתה.

מורשת

המערכה המאוחרת הייתה החיננית שבה. דולמיט הוא שמי (2019) גרף 97 אחוז ב-Rotten Tomatoes ומועמדות לגלובוס הזהב; חזרתו להנחות את SNL בדצמבר ההוא, לאחר שלושים וחמש שנים של היעדרות וניכור ארוך מהתוכנית, הביאה את הקהל הגדול ביותר שלה מאז 2008 וזיכתה אותו בפרס אמי בפריים טיים. מגלים את אמריקה 2 הגיע ב-2021 ו-השוטר מבווורלי הילס: اکسل F ב-2024. מרכז קנדי העניק לו את פרס מארק טווין להומור אמריקאי ב-2015, גלובוס הזהב את פרס ססיל ב. דה-מיל ב-2023, וה-AFI את פרס מפעל החיים שלו ב-2026. סרטיו הכניסו 6.7 מיליארד דולר ברחבי העולם. דייב שאפל, כריס רוק, מרטין לורנס וראסל ברנד כולם מציינים אותו כהשפעה יסודית – וזה המדד החשוב ביותר, כי משמעותו היא שהדבר שעשה היה קשה מספיק כך שאנשי מקצוע אחרים עדיין מנסים ללמוד אותו.