דמיטרי מדבדב: המודרניזטור שהפך לנץ
בשנת 2010 עמד נשיא רוסיה לצד ברק אובמה וחתם על אמנת "ניו סטרט" (New START), הסכם לצמצום ארסנלים גרעיניים. באותה שנה הוא היה הדמות המערבית ביותר בהנהגה הרוסית: תומך בהצטרפות לארגון הסחר העולמי, מקדם פארקים טכנולוגיים, אדם שאמר למדינתו שהכלכלה שלה הגיעה ל"מבוי סתום". קצת יותר מעשור לאחר מכן, אותו אדם פרסם שהמערביים הם "ממזרים ודגנרטים", ש"אוקראינה היא, כמובן, רוסיה", והעלה השערות בפומבי לגבי הנסיבות שבהן ניתן להשתמש בנשק גרעיני. מעט קריירות פוליטיות במאה ה-21 נעו בצורה כה גלויה בין שני קטבים, והשאלה איזה קצה היה ההצגה נותרה פתוחה באמת.
הפקולטה למשפטים
דמיטרי אנטולייביץ' מדבדב נולד בלנינגרד ב-14 בספטמבר 1965, בן יחיד להורים אקדמאים – אב שהיה מהנדס כימי ואם שלימדה שפות. הוא למד משפטים באוניברסיטת לנינגרד בין 1982 ל-1987 והשלים דוקטורט במשפט אזרחי ב-1990, ונשאר כמרצה חבר למשפט אזרחי ורומי.
זהו אינו רקע דקורטיבי. מדבדב היה שותף לכתיבת ספר לימוד תלת-כרכי במשפט אזרחי שהפך לטקסט הוראה סטנדרטי, וההכשרה המשפטית נותרה גלויה בכל מה שעשה מאוחר יותר: העדפה להליך, אינסטינקט למסמך מנוסח, עניין בזכויות קניין וחוזים שהיה יוצא דופן בקרב אליטה רוסית שנשאבה ברובה המכריע משירותי הביטחון. היכן שוולדימיר פוטין יצא מהקג"ב, מדבדב יצא מחדר סמינרים.
המעגל של סובצ'אק
הפקולטה למשפטים בלנינגרד הייתה גם הרשת. בתחילת שנות ה-90 עבד מדבדב עם הצוות הדמוקרטי סביב אנטולי סובצ'אק, ראש העיר הרפורמיסט של סנט פטרסבורג, ושם חפף עם פוטין בלשכת ראש העיר. הקשר הזה יגדיר את שלושת העשורים הבאים של חייו.
כאשר פוטין עבר למוסקבה ואז לנשיאות, מדבדב עקב אחריו לממשל, ובסופו של דבר כיהן כראש הסגל ואז כסגן ראשון לראש הממשלה. מ-2000 עד 2008 הוא עמד במקביל בראש מועצת המנהלים של גזפרום, חברת הגז הממשלתית, בתקופה שבה שווי השוק שלה עלה מ-7.8 מיליארד דולר לכ-300 מיליארד דולר – עלייה שחבה רבות למחירי הפחמימנים ולריכוז המגזר על ידי המדינה, אך הציבה את מדבדב במרכז הנכס החשוב ביותר בכלכלה הרוסית.
הטנדם
ב-2 במרץ 2008, בתמיכת פוטין וכשהוא עצמו מנוע חוקתית מכהונה שלישית רצופה, זכה מדבדב בנשיאות עם 70.28 אחוז מהקולות. הוא מינה מיד את פוטין לראש ממשלה. ההסדר נודע כ"טנדם", ומשקיפים בילו ארבע שנים בוויכוחים על מי באמת אחראי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →האג'נדה המוצהרת של מדבדב הייתה מודרניזציה: חדשנות טכנולוגית, הפחתת התלות של רוסיה בנפט וגז, ומאבק בשחיתות. הוא דחף את תהליך ההצטרפות לארגון הסחר העולמי, הכניס את רוסיה לארגון זה, וחיפש את מה שכינה יחסים ידידותיים עם אירופה וארצות הברית. "ניו סטרט" היה הכלי שביטא בצורה המוחשית ביותר את המפנה.
הנשיאות נבחנה גם על ידי אירועים שלא בחר בהם. המלחמה עם גיאורגיה פרצה באוגוסט 2008, חודשים ספורים לאחר השבעתו, והמשבר הפיננסי העולמי פגע בכלכלה החשופה מאוד למחירי סחורות שבועות לאחר מכן. שניהם טופלו בדרכים שהציעו שההחלטות האסטרטגיות האמיתיות לא התקבלו על ידי האדם שהחזיק בתפקיד.
ההחלפה
בשנת 2011 הודיע מדבדב שלא יבקש כהונה שנייה וכי יציע במקום זאת את חזרתו של פוטין, כשהוא עצמו יכהן כראש ממשלה. התפקידים הוחלפו ב-2012. מה שלא השיגה ההודעה, היא יישבה את השאלה שהטנדם הותיר פתוחה, ורוקנה את תוכנית המודרניזציה מהסמכות שהייתה זקוקה לה.
הוא כיהן כראש ממשלה במשך שמונה שנים, והתפטר ב-15 בינואר 2020 כדי לפנות מקום לרפורמות חוקתיות שחילקו מחדש את הכוח הרחק מהנשיאות. הוא מונה לסגן יו"ר מועצת הביטחון – תפקיד עם סמכות ביצועית מוגבלת.
מתפקיד זה, ובמיוחד מאז הפלישה לאוקראינה ב-2022, רכש מדבדב את זהותו הציבורית הנוכחית כנץ הקולני ביותר בממסד הרוסי. הוא העלה את האפשרות לשימוש גרעיני, הכחיש את קיומה הנפרד של אוקראינה, ובאמצע 2025 הציע שמספר מדינות עשויות לספק ראשי נפץ גרעיניים לאיראן – הערות שגררו תגובה ישירה מדונלד טראמפ, שהודיע על פריסת שתי צוללות גרעיניות. אנליסטים שעוקבים אחר האליטה הרוסית פירשו בדרך כלל את הרטוריקה ההסלמתית כניסיון להישאר רלוונטי לאחר שוליים פוליטיים, אם כי הפרשנות שנויה במחלוקת ומדבדב עצמו מציג זאת כאמונה.
מדוע דמיטרי מכונה גאון
הטענה, היכן שהיא מושמעת, נשענת על שני דברים: הצטיינות אקדמית והישרדות.
המקרה האקדמי הוא בר-הגנה יותר. מדבדב השלים דוקטורט במשפט אזרחי בגיל עשרים וארבע או עשרים וחמש, לימד משפט רומי ואזרחי באוניברסיטה רצינית, וכתב במשותף ספר לימוד תלת-כרכי שעורכי דין אחרים אכן השתמשו בו. זוהי תעודה אינטלקטואלית אמיתית, לא קישוט שנרכש במשרד, והיא מבדילה אותו בחדות מרוב עמיתיו בהנהגה הרוסית. הוא הוגה שיטתי מאומן, והטיעונים הפומביים שלו במהלך שנות המודרניזציה – שכלכלת סחורות היא מלכודת, שמוסדות וזכויות קניין קובעים צמיחה – היו נכונים מהותית והושמעו מתוך המערכת.
מקרה הנגד הוא שהוא מעולם לא המיר את הניתוח לתוצאות. הטרנספורמציה הטכנולוגית לא הגיעה; התלות בנפט וגז שאבחן נותרה; המאבק בשחיתות לא שינה את המבנים שאליהם כוון. הכישרון הבולט ביותר של מדבדב לא היה אינטלקטואלי אלא מיקומי: יכולת יוצאת דופן להישאר שימושי, ולהתאים את הרגיסטר הציבורי שלו לחלוטין – מטכנוקרט ליברלי לפולמיקן בעל גוון גרעיני – ככל שהדרישות לקרבה לשלטון השתנו. האם זה מהווה ערמומיות, פרגמטיות או משהו פחות מחמיא תלוי בכמה מאמינים בכל אחת מהדמויות. מה שניתן לומר ללא מחלוקת הוא ש"גאון" זו הגזמה. מדבדב הוא עורך דין אינטליגנטי מאוד שהאינטליגנציה שלו לא הפיקה, על פי התיעוד הקיים, הישג עצמאי שהיה נזכר אילו מעולם לא פגש את ולדימיר פוטין.
מורשת
ארבע השנים של מדבדב בקרמלין נותרו המרווח המערבי ביותר במדיניות החוץ הרוסית המודרנית, ו"ניו סטרט" הוא התוצר העמיד ביותר שלה. אך משמעותו המתמשכת עשויה להיות מבנית ולא אישית: הטנדם של 2008–2012 קבע כי ניתן לספק את מגבלות הכהונה של החוקה הרוסית ללא כל הפרעה במי שבאמת שלט, תקדים שתוצאותיו עלו על כל דבר בתוכנית המודרניזציה שלו. הוא ממשיך להחזיק בתפקיד, ולכתוב.