דמיטרי קונוב: האיש שבנה מחדש את תעשיית הפטרוכימיה הרוסית
בשנת 2003, שוויה של חברת סיבור (Sibur) הוערך, לפי הערכה מסוימת, באפס מוחלט — אוסף של מפעלים מהתקופה הסובייטית שקרסו תחת חוב של 2.5 מיליארד דולר לגזפרום (Gazprom). שלוש-עשרה שנים מאוחר יותר, החברה נשאה הערכת שווי של 13.8 מיליארד דולר. המנהל שעמד מאחורי הנתונים הללו לא הגיע מתחום בתי הזיקוק אלא משולחן המסחר: דמיטרי קונוב, בוגר MGIMO, סוחר אג"ח לשעבר, הגיע לסיבור ב-2004 כיועץ, ובתוך כשנה המיר את החוב לגזפרום למניות בקרב בעלי המניות, ובכך הסיר במכה אחת את המכשול שמנע את מימון החברה. כל מה שבנה לאחר מכן התבסס על המהלך הזה. במרץ 2022 העניין הסתיים בפתאומיות, כאשר התפטר מכל תפקידיו לאחר שהאיחוד האירופי והממלכה המאוחדת הטילו עליו סנקציות.
מוסקבה וסמל בבאקו
דמיטרי ולדימירוביץ' קונוב נולד ב-2 בספטמבר 1970 במוסקבה, למשפחת אינטליגנציה טכנית סובייטית. אביו היה גיאודט וממפה; אמו הייתה חוקרת במכון המאוחד לטמפרטורות גבוהות של האקדמיה הרוסית למדעים. הוא למד בבית ספר עם דגש על השפה האנגלית — במערכת הסובייטית המאוחרת, סימן למשפחה בעלת שאיפות לילדיה מעבר לשימוש המקומי. הוא גויס בשנת 1988 ושירת כסמל בבאקו במהלך תקופת התסיסה שקדמה לקריסת ברית המועצות, חוויה שהציבה אותו באחת מנקודות השבר של האימפריה בדיוק ברגע שהחלה להתפרק. הוא סיים את המכון המדינתי למוסקבה ליחסים בינלאומיים — MGIMO, האקדמיה הדיפלומטית שסיפקה חלק ניכר מהאליטה העסקית של רוסיה הפוסט-סובייטית — ב-1994, עם תואר ביחסים כלכליים בינלאומיים.
סוחר, גזבר, בנקאי
את העשור הראשון לקריירה שלו בילה בפיננסים ולא בתעשייה. הוא סחר ב-MFK Bank בין השנים 1994 ל-1997 וב-Renaissance Capital בין 1997 ל-1998, מה שאומר שהוא היה בשולחן מסחר במוסקבה במהלך המשבר הפיננסי של אוגוסט 1998 — חינוך בסיכון צדדי רוסי שאף בית ספר לעסקים לא היה יכול לספק. לאחר מכן עבר למחלקת האוצר של חברת הנפט יוקוס (YUKOS), בין 1998 ל-2000. בשנת 2001 קיבל תואר MBA ב-IMD בשוויץ, וחזר כדי להפוך לסגן נשיא לבנקאות השקעות ב-Trust Bank.
רצף זה חשוב למה שבא לאחר מכן. קונוב נכנס לתעשייה הפטרוכימית כמומחה למאזנים, לא כמהנדס. הוא הבין את החברה שעמד לנהל בעיקר כבעיה מימונית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הארגון מחדש
בשנת 2004 הצטרף לסיבור כיועץ לנשיא החברה, אלכסנדר דיוקוב (Alexander Dyukov). החוב בסך 2.5 מיליארד דולר לגזפרום היווה את האילוץ המגדיר של החברה; הארגון מחדש של קונוב המיר את ההתחייבות למניות בקרב בעלי המניות, הפך נושה לבעלים ושחרר את העסק להשקיע. הוא הפך לנשיא סיבור בשנת 2006, ומ-2007 ליו"ר מועצת המנהלים של Sibur Holding, תפקיד שהחזיק עד 2022 לצד תפקידי יו"ר במועצות מנהלים של שורה של חברות בנות, בהן RusVinyl ו-SNHK.
ממפעלים סובייטיים ליצרן מודרני
התוכנית שקונוב ניהל במהלך 15 השנים הבאות הייתה בעיקרה איחוד והשקעות הון. בסיס הנכסים שירשה סיבור היה אוסף של מפעלים מהתקופה הסובייטית, מפוזרים גיאוגרפית ומיושנים טכנולוגית. תחת הנהגתו בנתה החברה תשתית צינורות להובלת חומרי גלם, הקימה מתקני פולימרים ברחבי רוסיה והפכה ליצרנית פטרוכימית מודרנית בעלת מעמד בינלאומי. סיבור כוננה שותפויות עם סינופק (Sinopec) הסינית ורילאינס (Reliance) ההודית — מערכות יחסים שהיו משמעותיות מסחרית, ובמבט לאחור, בעלות ראייה אסטרטגית, שכן הן כיוונו את החברה לשווקים אסיאתיים ולא אירופיים שנים לפני שהנסיבות הפכו כיוון זה לחובה. הערכת השווי של החברה טיפסה מאפס כמעט ב-2003 ל-13.8 מיליארד דולר עד 2016.
מרץ 2022
בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, הטילו האיחוד האירופי והממלכה המאוחדת סנקציות על קונוב באופן אישי במרץ 2022. הוא התפטר מתפקיד יו"ר Sibur Holding ב-16 במרץ 2022, יחד עם תפקידיו במועצת המנהלים, ומאז לא החזיק בתפקיד בחברה. ביוני 2022 הגיש ערעור נגד הסנקציות של האיחוד האירופי לבתי המשפט האירופיים. הוא מכר את מניותיו הנותרות בנובמבר 2022. הוא נרשם במאגרי סנקציות אוקראיניים ובמעקבי סנקציות בינלאומיים. המחלוקת המרכזית היא עקרונית ולא עובדתית: רשויות המטילות סנקציות מתייחסות להנהגת חברות תעשייתיות רוסיות גדולות כחלק מהמערכת התומכת במדינה, בעוד הערעור של קונוב טוען שתפקידו היה מסחרי בלבד. ערעור זה הוא גרסתו שלו, ויש לקרוא אותו ככזה.
מדוע דמיטרי מכונה גאון
הטיעון הכנה החזק ביותר לזכותו של קונוב נוגע לדמיון פיננסי המיושם בתעשייה כבדה. האיכות המיוחדת שהוצגה בארגון מחדש של גזפרום היא היכולת לראות שהתחייבות קבועה אינה קבועה — שחוב של 2.5 מיליארד דולר והון מניות של 2.5 מיליארד דולר הם אותה תביעה הלובשת בגדים שונים, ושיכנוע נושה להחליף תלבושת יכול לפתוח עשור של השקעות הון. מעט מאוד אנשים מגיעים לראש חברה תעשייתית משולחן אג"ח, ופחות מזה מביאים אינסטינקט של סוחר לארגון מחדש לעסק שמנהליו הוכשרו לחשוב במונחים של טונות וקיבולת פיצוח. מסלול הערכת השווי מאפס ל-13.8 מיליארד דולר הוא התוצאה הניתנת למדידה.
יש להציג את הטיעון הנגדי באופן ישיר. קונוב פעל בכלכלה שבה המשתנים המכריעים הם לעיתים קרובות פוליטיים — גישה לחומרי גלם, עמדתו של נושה הקשור למדינה, הסובלנות של הקרמלין כלפי מבנה בעלות מסוים. היתרון בחומרי הגלם של סיבור היה מתנה של הגיאולוגיה הרוסית ותעשיית הגז, לא של הניהול. שום מקור אינו מייחס לקונוב תרומה טכנית או מדעית; הישגו הוא תאגידי. ודרך עזיבתו היא חלק מהרקורד: הערך שבנה נבנה בתוך מערכת שהחלטותיה הפוליטיות עלו לו בסופו של דבר במשרתו, באחזקותיו ובחופש הפעולה שלו ברמה הבינלאומית. כינוי מסלול זה כגאונות מחייב להתעלם מכמה ממנו היה תלוי במדינה שיכלה לקחת הכל בחזרה, ואכן עשתה זאת.
מורשת
מה שקונוב משאיר הוא חברה. סיבור נותרה היצרנית הפטרוכימית הגדולה ברוסיה ואחד המפעלים התעשייתיים הבודדים מהתקופה הפוסט-סובייטית שנבנו מחדש לפי סטנדרטים בינלאומיים ולא רק נבזזו. השותפויות האסיאתיות שטיפח עם סינופק ורילאינס הפכו, אחרי 2022, לחבלי ההצלה המסחריים שהם מעולם לא נועדו להיות. המקרה שלו — מנהל שספג סנקציות על הובלת חברה, המערער על בסיס הטענה שהנהגה אינה פוליטיקה — ניצב במרכזו של ויכוח לא פתור על היכן נגמרת האחריות התאגידית במדינה סמכותנית. בתי המשפט האירופיים יכריעו בערעורו. הם לא יכריעו בשאלה עצמה.