דמיטרי אנוצ'ין: האיש שגיבש את הגיאוגרפיה הרוסית
בשנת 1880 עמד בנו של חייל באוניברסיטת מוסקבה והחל להעביר את הקורס הראשון באנתרופולוגיה שנלמד אי פעם באוניברסיטה רוסית. במהלך ארבעת העשורים הבאים, דמיטרי אנוצ'ין (Dmitry Anuchin) הקים מחלקה, שני מוזיאונים, כתב עת וזרם מחשבתי, ופרסם כאלף מאמרים בתחומי הגיאוגרפיה, האנתרופולוגיה, הארכיאולוגיה, האתנוגרפיה ותולדות המדע. הוא אחד מאותן דמויות שהישגיהן קשים להצבעה, משום שהם מהווים את צורתו של תחום דעת לאומי שלם.
בנו של חייל בסנט פטרסבורג
אנוצ'ין נולד ב-8 בספטמבר 1843 בסנט פטרסבורג – 27 באוגוסט לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג אז, וזו הסיבה שהמקורות מציינים שני תאריכים. אביו היה חייל ואמו הייתה ממוצא איכרים, ייחוס לא מקובל עבור אקדמאי לעתיד. הוא למד בפקולטה לפיזיקה ומתמטיקה של אוניברסיטת מוסקבה, שם נחשף לתורת האבולוציה של דרווין ולרעיון הרחב יותר שתופעות טבע הן קשורות זו בזו ולא רק מתועדות בנפרד. שניהם נשארו איתו לצמיתות.
תפקידו הראשון לאחר סיום לימודיו היה מזכיר החברה להתאקלמות בעלי חיים וצמחים, ומאמריו המוקדמים עסקו בבעלי חיים שלא נחקרו דיים. לאורך שנות ה-70 של המאה ה-19 הוא נע בהתמדה לעבר בני האדם: מחקר על פרימטים ועל סוגי גזע אנושיים, ומחקרים אתנוגרפיים על סיביר. אוניברסיטת מוסקבה מינתה אותו לעמוד בראש המחלקה לאנתרופולוגיה שלה.
פריז, וכינונו של תחום דעת
בין השנים 1876 ו-1878 שלחה אותו האוניברסיטה לחו"ל ליותר משנתיים, בעיקר לפריז. הוא עבד במעבדות של מדענים מובילים ולמד את המוזיאונים האנתרופולוגיים הגדולים, ובשנת 1878 ארגן את החטיבה הרוסית בתערוכה האנתרופולוגית העולמית בפריז. הוא חזר הביתה עם מודל צרפתי של אנתרופולוגיה מדעית – ממוסדת, מבוססת מוזיאונים וקפדנית מתודולוגית – והחל לבנות גרסה רוסית שלה.
התוצאות הגיעו במהירות. הוא ייסד את קורס הבחירה הראשון ברוסיה באנתרופולוגיה פיזית בשנים 1879–1880, והגן על עבודת תזה לתואר שני על אנומליות גולגולתיות בינואר 1881.
הקתדרה, המחלקה, המוזיאון
בשנת 1884 הקים אנוצ'ין את המחלקה לגיאוגרפיה ואתנוגרפיה בפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה – הזרע למה שהפך לפקולטה לגיאוגרפיה. הוא העביר את קורס ההרצאות הרוסי הראשון על תולדות הגיאוגרפיה. הוא בנה מוזיאון גיאוגרפי שהפך לאחד המלאים במדינה, עם ספרייה של עשרת אלפים כרכים, ומוזיאון אנתרופולוגי שגדל להיות המוזיאון הגדול ביותר לאנתרופולוגיה ואתנולוגיה באוניברסיטה. תערוכה גיאוגרפית שארגן בשנת 1892 זכתה במדליית הזהב הגדולה של החברה הגיאוגרפית הרוסית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ההצטיינות נערמה: תואר דוקטור לשם כבוד בגיאוגרפיה בשנת 1889 על מחקרו על התפלגות קומת גברים באוכלוסייה הרוסית; נשיאות החברה לחובבי מדעי הטבע, האנתרופולוגיה והאתנוגרפיה בשנת 1890; בחירה לאקדמיה למדעים בסנט פטרסבורג בשנת 1896 וחברות של כבוד עד 1898; חברות של כבוד בחברה הגיאוגרפית הרוסית בשנת 1900 ומדליית קונסטנטין בשנת 1914. הוא היה חבר בחברה האנתרופולוגית של פריז ובמכון האנתרופולוגי המלכותי בלונדון, והחזיק במסדר סנט ולדימיר וסנט אנה ובלגיון הכבוד הצרפתי.
גיאוגרפיה כמדע של קשרים
עמדתו התיאורטית של אנוצ'ין היא החלק שראוי ביותר לשחזור. כנגד תפיסתו המשפיעה של אלפרד הטנר (Alfred Hettner) לפיה הגיאוגרפיה צריכה להגביל את עצמה לתיאור תפוצתם של דברים – דיסציפלינה כורולוגית שעיקרה קטלוג – התעקש אנוצ'ין שהגיאוגרפיה חייבת לחקור את כדור הארץ כשלעצמו, מעל הכל את פני השטח שלו, ועליה לשאול כיצד תופעות מתקשרות ומהיכן הן הגיעו. מקורות וקשרים, לא מלאי.
הוא בנה סיווג מתאים, וחילק את התחום לגיאוגרפיה כללית וספציפית, כאשר הגיאוגרפיה הכללית משתרעת על פני הטבע האנאורגני כגיאוגרפיה פיזית, הטבע האורגני כביוגיאוגרפיה, והאנושות כאנתרופוגיאוגרפיה. התוכנית הציבה אנשים בתוך הגיאוגרפיה ולא לצדה, וזו בדיוק הסיבה שאותו אדם יכול היה לנהל מחלקה לאנתרופולוגיה ומחלקה לגיאוגרפיה מבלי להרגיש סתירה כלשהי.
אגמים, נהרות והקרקע עצמה
הוא גם ביצע עבודת שטח. הוא חקר את מקורות הנהרות הגדולים – האפיקים העליונים של הדנייפר, דווינה המערבית והוולגה – ואת קרחוני הקווקז, והצטרף למשלחות ברחבי אזור מוסקבה, רמת ואלדאי ודאגסטן. הטיפול שלו באגמים היה החדשנות: במקום לתאר אותם כגופי מים מבודדים הוא ניתח אותם כמרכיבים מורכבים של הנוף, ובחן את הגנזיס שלהם ואת תפוצתם באופן שיטתי. עבודה זו ייסדה את הלימנולוגיה הרוסית, ומחקרי התבליט שלו החלו את הבחינה השיטתית של צורות הנוף הרוסיות.
בשנת 1894 ייסד וערך את זמלוודנייה (Zemlevedenie), כתב העת שהפך את מוסקבה למרכז הגדול השני של המחשבה הגיאוגרפית הרוסית אחרי סנט פטרסבורג.
העשור האחרון
הקריירה המאוחרת של אנוצ'ין מראה מדען המנסה להרחיק את המדע מהפוליטיקה ואז עובד עם כל מדינה שקמה. הוא טען למקצועיות של האתנוגרפיה כתחום נפרד מאיסוף מיסיונרי וחובבני, והציע ועדה ממשלתית על פי המודל של הלשכה לאתנולוגיה של אמריקה; האקדמיה למדעים סירבה והקימה במקום זאת ועדה לתיאור אזורי של רוסיה. הוא התנגד לתוכניתו של לב שטרנברג (Lev Sternberg) ללשכה אתנוגרפית קיסרית בנימוק שהדבר יסבך את התחום עם המדינה. משנת 1915 עבד עם הוועדה לחקר כוחות יצרניים טבעיים. לאחר מהפכת אוקטובר תרם לתוכנית החומש (Gosplan) ולחיבור האטלס הסובייטי הראשון, ה-אטלס מירה (Atlas mira). הוא מת במוסקבה ב-4 ביוני 1923.
מדוע דמיטרי מכונה גאון
האיכות המדוברת היא טווח סינתטי – היכולת להחזיק חמישה תחומי דעת כבעיה אחת ולראות שהקשרים ביניהם הם הנושא הממשי. רוב הפולימאתים הם מומחים סדרתיים. אנוצ'ין טען טענה ספציפית: שפני השטח של כדור הארץ, חייו האורגניים ותושביו האנושיים יוצרים מערכת אחת מקושרת, וכי מחקר של כל אחד מהם בבידוד מייצר קטלוגים ולא ידע. זו הסיבה שהביקורת שלו על הטנר חשובה, וזו הסיבה שעבודת האגמים שלו הייתה שונה מזו של בני זמנו – הוא התייחס לאגם כאל רכיב בנוף עם היסטוריה ולא כאל סימון על מפה.
עמדה אחת ראויה לקרדיט מיוחד. בנושא הגזע, ברגע שבו פוליגניזם היה מכובד ברחבי המדע האירופי, אנוצ'ין החזיק בדעה שכל האנושות יורדת מאבות קדמונים משותפים שצאצאיהם רק התבדלו בהדרגה. הוא צדק, ולהיות צודק לגבי זה בשנות ה-80 של המאה ה-19 דרש שיקול דעת ולא אופנה.
טענת הנגד הכנה היא שאנוצ'ין זכור כבונה ולא כמגלה. אין חוק אנוצ'ין, אין תיאוריה שנושאת את שמו; כאלף מאמריו כוללים מחקרים השוואתיים של קשתות, חצים ומנהגי הלוויה שהם זהירים ולא מרעישים. רוב המוניטין הביתי העצום שלו נשען על קנוניזציה בעידן הסובייטי שלו כמייסד האסכולה של מוסקבה, ומחוץ לרוסיה הוא בקושי ידוע. הגאונות שלו, אם המילה מתאימה, הייתה מוסדית ואינטגרטיבית: הוא לא כל כך פתר בעיות אלא בנה את המנגנון – קתדרות, מוזיאונים, כתבי עת, סטודנטים – שבאמצעותו יכלו כמה דורות של רוסים לעשות זאת.
מורשת
המנגנון שרד אותו, וזו הייתה הכוונה. הפקולטה לגיאוגרפיה באוניברסיטת מוסקבה צומחת מהמחלקה שלו משנת 1884, ומכון אנוצ'ין שם נושא את שמו, כמו גם פרס ד. נ. אנוצ'ין לגיאוגרפיה של האוניברסיטה. זמלוודנייה ביססה את מוסקבה כמרכז למחשבה גיאוגרפית. שמו נמצא על מכתש ירחי, קרחון בנובאיה זמליה, הר בהרי אורל הצפוניים, ואיים ומצרים בשרשרת האיים הקוריליים – הכבוד הרוסי הסטנדרטי, מפוזר על פני כדור הארץ שהוא התעקש לחקור בשלמותו.