דזמונד טוטו: מצפונה של אומה מחולקת
במאי 1976, איש כנסייה אנגליקני שמונה זה מכבר כתב לראש ממשלת דרום אפריקה כדי להזהיר אותו שהאפרטהייד יסתיים באלימות גזעית. ב. י. וורסטר (B. J. Vorster) התעלם מן המכתב. שבועות לאחר מכן סואטו פרצה. דזמונד טוטו בילה את עשרים השנים הבאות בצדקת דרכו ברבים, במחיר אישי ניכר, ואז בילה את עשרים השנים שלאחר מכן בעמידה על כך שצדקה אינה שקולה לסיום המלאכה.
קלרקסטורפ והדרך הארוכה להסמיכה ככומר
טוטו נולד ב-7 באוקטובר 1931 בקלרקסטורפ (Klerksdorp), במה שהיה אז הטרנסוואל. אביו, זכריה זלילו טוטו (Zachariah Zelilo Tutu), היה ממוצא אמהפנגו קוסה (amaFengu Xhosa); אמו, אלטה דורותיאה מבוורטסייק מתלרה (Aletta Dorothea Mavoertsek Mathlare), הייתה מוצואנה (Motswana). הוא למד בתיכון מאדיבאן, ונכנס אליו ב-1945, והוכשר כמורה במכללת הנורמאל הבנטו של פרטוריה, והוסמך ב-1951. הוא לימד אנגלית במאדיבאן החל מ-1954 ועבר בשנה שלאחר מכן לתיכון קרוגרסדורפ (Krugersdorp High School) כדי ללמד אנגלית והיסטוריה. ביוני 1955 הוא נישא לנומאליזו לאה שנשאנה (Nomalizo Leah Shenxane); נולדו להם ארבעה ילדים — טרבור, תאנדקה, נעמי ומפו אנדראה.
ההוראה תחת מערכת חינוך הבנטו הייתה מבוי סתום עבור אדם בעל עקרונות כמוהו, והוא עזב אותה לטובת הכנסייה. הוא הוסמך כדיאקון ב-1960 וככומר בדצמבר של אותה שנה. לאחר מכן הגיעה השכלה תיאולוגית קוסמופוליטית באופן יוצא דופן עבור אפריקאי שחור בן דורו: תואר בתאולוגיה בהצטיינות מקינגס קולג' לונדון (King's College London), כולל עברית, ואחריו תואר שני שם בשנים 1965–1966 עם עבודת גמר על האסלאם במערב אפריקה, ותקופה ב-1966 בקולג' סנט ג'ורג', בירושלים, בלימוד ערבית ויוונית. הוא שב ללמד בסמינר התיאולוגי הפדרלי ב-1967 והרצה באוניברסיטת בוטסוואנה, לסוטו וסווזילנד החל מ-1970.
האפריקאי השחור הראשון בכל תפקיד שמילא
עלייתו בהיררכיה האנגליקנית הייתה רצף של צעדים ראשונים, שכל אחד מהם היווה פריצת דרך קטנה. הוא נבחר לדيكאן (Dean) של קתרדרלת סנט מרי, יוהנסבורג, במרץ 1975 והושב בתפקיד באוגוסט הנ"ל, והיה לאפריקאי השחור הראשון שהחזיק בתפקיד. ביולי 1976 הוא הוקדש כבישוף לסוטו. בפברואר 1985 הוא נעשה בישוף יוהנסבורג — שוב האפריקאי השחור הראשון — וב-7 בספטמבר 1986 ארכיבישוף קייפטאון, ראש הכנסייה האנגליקנית בדרום אפריקה, תפקיד בו החזיק עד 1996 וששוב, אף אפריקאי שחור לא החזיק בו לפני כן.
התיאולוגיה שלו הייתה כבר בפירוש פוליטית. "תאולוגיה שחורה עוסקת בשאלה האם אפשר להיות שחור ולהמשיך להיות נוצרי," אמר ב-1973, בטענו ש"שחרורו של האדם השחור הוא צדו האחר של שחרורו של האדם הלבן." זו הייתה ניסוח שנועד לערער הן את המשטר והן את השבעים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →דוכן המטיף ככלי פוליטי
ממרץ 1978 ועד 1985 היה טוטו המזכיר הכללי של מועצת הכנסיות של דרום אפריקה, והוא השתמש בתפקיד כבמה לאומית עבור מסר שהמדינה אסעה על כל אדם אחר להעביר. הוא דגל בסנקציות כלכליות בינלאומיות נגד ארצו שלו, תמך בחרמות ובאי-ציות אזרחי, העיד מטעם פעילי אנטי-אפרטהייד כלואים ועמד לכל אורך הדרך על התנגדות לא-אלימה — עמדה שעוררה עליה ביקורת מצד מיליטנטים וכן מצד פרטוריה.
הממשלה הגיבה באמצעי שבו השתמשה כלפי אנשים שלא יכלה לکلוא ללא שערורייה בינלאומית: היא לקחה את דרכونو במרץ 1980, החזירה אותו בינואר 1981, ואחר כך הרימה אותו שוב והחזיקה בו במשך שבעה עשר חודשים.
פרס נובל לשלום, 1984
ב-1984 קיבל טוטו את פרס נובל לשלום, הדרום אפריקאי השני שזכה לכבוד לאחר אלברט לותולי (Albert Luthuli) ב-1960. הפרס הפך אותו מגורם מציק מקומי לדמות מוגנת בינלאומית ונתן למערכה למען הסנקציות קול שממשלות המערב לא יכלו עוד לבטל. הוא התייחס לכספי הפרס — כ-192,000 דולר — כשייכים לתנועה ולא לעצמו, וחילק אותם בין משפחתו, צוות מועצת הכנסיות של דרום אפריקה וקרן מלגות לגולים. הוא זכה בפרס השלום הלא-אלימ ע"ש מרטין לותר קינג הבן ב-1986, מונה לעמית של קינגס קולג' לונדון בשלהי שנות ה-70, וקיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קנט, מהסמינר התיאולוגי הכללי וממכללת הרווארד.
ועדת האמת והפיוס
כאשר משטר האפרטהייד לבסוף התמוטט ובבחירות ב-1994 הוקמה ממשלת הקואליציה של נלסון מנדלה (Nelson Mandela), בחר מנדלה בטוטו לעמוד בראש ועדת האמת והפיוס, הגוף שהופקד על חקירת הפרות זכויות אדם שבוצעו על ידי קבוצות פרו-אפרטהייד ואנטי-אפרטהייד כאחד. הסעיף האחרון הזה היה החלק הקשה, ועמידתם של טוטו עליו — שתנועות השחרור תיבדקנה בקפידה כפי שנבדקו מדכאיהן — הגדירה הן את סמכותה המוסרית של הוועדה והן את הטינה שיצרה. לאורך המחצית השנייה של שנות ה-90 העניקה הוועדה לקורבנות האפרטהייד במה ציבורית שבה יכלו לדבר ולחפש פיצוי. ב-1994 הוא פרסם את The Rainbow People of God, הביטוי שהפך לתאר את המדינה שהוא קיווה שקמה.
זקן שנוי במחלוקת
טוטו פרש מתפקידו כארכיבישוף קייפטאון ב-1996 ומהחיים הציבוריים ב-2010, ובשני המקרים הוא לא חדל לדבר. הוא ביקר את הנשיאים שהפיקה התנועה שלו עצמו, תאבו מבקי (Thabo Mbeki) ויעקב זומה (Jacob Zuma), באותה ישירות שבה כיוון פעם אל וורסטר. הוא התנגד למלחמת עיראק. הוא תיאר את יחסו של ישראל כלפי הפלסטינים כאפרטהייד, השוואה שהפכה אותו לשנוי במחלוקת תמידית בחוץ לארץ.
בתוך הכנסייה שלו הוא היה, במונחים של האנגליקניות העולמית, רדיקלי. הוא השיג אישור להסמכת נשים לכמורה. הוא ניהל מסע בחירות למען זכויות להט"ב ומינה כמרים הומואים לתפקידים בכירים, תפקידים שהעמידו אותו בעימות עם חלק ניכר מן הקהילה האנגליקנית ועם חלק נכבד מדעת הקה Cהאפריקאית. בעניין זה הוא היה נוקשה בדיוק כפי שהיה בנוגע לסנקציות: ההיגיון שהפך אפליה גזעית לבלתי נסבלת הפך כל סוג אחר לבלתי נסבל באותה מידה.
קייפטאון, חג המולד 2021
טוטו מלאו תשעים שנה באוקטובר 2021. הוא נפטר ב-26 בדצמבר 2021 במרכז רפואי בקייפטאון, שם קיבל טיפול בסרטן הערמונית, בגיל תשעים.
הוא בילה שבעה עשורים בטענה שאפשר לספר למדינה את האמת עליה ושזו תוכל לשרוד את הסיפור. נכונותה של דרום אפריקה לנסות את הניסוי הזה — באופן מושלם חלקית, באופן לא שלם, אך בגלוי — נותרת האנדרטה המוחשית ביותר שהותיר.