דייוויד פייאט: בן הארבע עשרה שהגדיר מחדש את תקרת קרן היער
כאשר דייוויד פייאט זכה בתואר המוזיקאי הצעיר של ה-BBC בשנת 1988 בגיל ארבע עשרה, הוא הפך לזוכה הצעיר ביותר בעשור הראשון של התחרות – ועשה זאת בכלי הידוע לשמצה ביכולתו להביך אפילו אנשי מקצוע וותיקים בתו אחד מוחמץ.
חינוך בוואטפורד
נולד כדייוויד ג'ון פייאט ב-26 בספטמבר 1973 בוואטפורד, הוא התחنכר בבית הספר היסודי לבנים בוואטפורד לפני שעבר למכללת סלווין, קיימברידג'. הצימוד של חינוך בבית ספר דקדוקי ומכללת קיימברידג', במקום בית ספר למוזיקה התמחותי, מבדיל את פייאט מבין זוכי המוזיקאי הצעיר של ה-BBC, שרבים מהם עוברים דרך מוסדות מסלול קונסרבטוריון כמו צ'ת'אם או פרסל מילדות.
זכייה במוזיקאי הצעיר בגיל ארבע עשרה
ניצחונו ב-1988 הושג על קרן היער, כלי שצינורותיו הצרים והנסדקים בקלות הופכים את האמינות תחת לחץ לחשובה כמו הטון. בגיל ארבע עשרה, זכייתו של פייאט קבעה אמת מידה חדשה לכמה צעיר יכול להיות אלוף – שיא שעמד עד לזוכים מאוחרים יותר, כולל הטרומبוניסט פיטר מור שני עשורים לאחר מכן, שדחקו את הגיל עוד יותר נמוך.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית קריירה מקצועית
פייאט ערך את הופעת הבכורה שלו ב-BBC Proms ב-1993, כשהוא מבצע את קונצ'רטו השני לקרן יער של ריכרד שטראוס – יצירת שיא טכנית ברפרטואר הקרן המשמשת כמעט ככרטיס ביקור תעשייתי לנגני קרן צעירים. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1996, המגזין Gramophone המליך אותו כאמן הצעיר של השנה, ובכך חיזק את התחושה שניצחונו המוקדם בתחרות תורגם למסלול מקצועי אמיתי במקום להישאר סקרנות ילדות.
עד עונת 1998/99 הוא מונה לנגן הקרן הראשי של התזמורת הסימפונית של לונדון, מהכיסאות החשופים והתובעניים ביותר בחיי התזמורת הבריטית – הקרן הראשית יושבת בחזית מחלקת כלי הנשיפה ממתכת ונושאת סולואים שיכולים ליצור או להרוס הופעה בזמן אמת. הוא החזיק בתפקיד למעלה מעשור, חזר לבמת הפרומס ב-2004 כדי לבצע את קונצ'רטו הראשון לקרן של שטראוס בערב האחרון של הפרומס, התאריך הנצפה ביותר בלוח השנה הקלאסי הבריטי, והופיע באותה שנה גם בפסטיבל אדינבורו.
ב-2013 עבר פייאט לתזמורת הפילהרמונית של לונדון כנגן קרן ראשי משותף, וב-2019 הוא מונה לנגן הקרן הראשי של תזמורת האופרה המלכותית, קובנט גארדן – תפקיד הדורש משמעת שונה לחלוטין שוב, מכיוון שפרטיטורות אופרה נעות ללא אזהרה בין קווי סולו חשופים לטוטי תזמורתי צפוף תחת קולו של זמר. הוא גם נותר פטרון של הפילהרמונית של וואטפורד, קשר חזרה לעיר שבה גדל.
מדוע דייוויד מכונה גאון
הרקורד הזמין אינו משתמש במילה "גאון" לגבי פייאט, והחלתה תפריז את מה שהקריירה שלו מתעדת בפועל: שליטה טכנית מוקדמת יוצאת דופן בכלי בלתי סלחן, המתוחזקת דרך שלושה מהכיסאות הראשיים היוקרתיים ביותר בבריטניה לאורך יותר משני עשורים. הקרן מתגמלת בדיוק את סוג העצבים ועקביות השרירים שפייאט הוכיח מאז ילדותו – תו שבור או סדוק נשמע לכל מאזין, מומחה או לא, וכיסאות קרן ראשיים ניתנים לשחקנים שאפשר לסמוך עליהם שלא לייצר אחד כזה תחת הנסיבות המלחיצות ביותר שניתן לדמיין, לילה אחר לילה, במשך שנים. זהו טיעון למלאכה ואמינות עליונות ולא למקוריות פרשנית או קומפוזיציונית ש"גאון" מרמז עליה בדרך כלל. שום דבר ברקורד של פייאט אינו מעיד על כך שהוא עיצב מחדש את הרפרטואר או הטכניקה של הקרן כמו, למשל, שמלחין עשוי לעשות; משמעותו היא של מבצע מושלם שהחזיק בשלושת תפקידי הקרן הראשית החשובים ביותר בבריטניה ברצף, הישג של עקביות לאורך עשורים שמעטים מאוד מהנגנים משיגים.
מורשת
הקריירה של פייאט ממפה קו ישר ועולה בהתמדה: עילוי בית ספר בגיל ארבע עשרה, אמן צעיר מוכתר-גרמופון בגיל עשרים ושנים, ראש LSO בגיל עשרים וחמש, ובאמצע שנות הארבע גם קרן ראשית בפילהרמונית של לונדון וגם באופרה המלכותית. עבור נגן כלי נגינה בריטי על כלי בעל מעט מאוד סליחה לשגיאות, אותו רצף ללא הפרש דרך מושבי התזמורת המובילים במדינה הוא ההישג בעצמו.