דאני שיטו: תשעים ושניים מכתבים ושיחת טלפון אחת
בגיל שבע עשרה, עם מקום מובטח ללימודי מדעי המחשב, החליט דניאל אולוסולה שיטו (Daniel Olusola Shittu) לוותר עליהם. "אני לא יכול לעבוד במשרד כל החיים שלי", טען. "אני הולך להיות שחקן כדורגל". לאחר מכן כתב לכל תשעים ושניים המועדונים בליגה האנגלית. התגובות היו זניחות. הוא הצליח להיכנס בכל זאת, בטלפון, בתוך עשר דקות — והמשיך לשחק 346 משחקים מקצועניים באנגליה ולהופיע בגביע העולם.
האיסט אנד, והדרך שבה שכנע את כולם
שיטו נולד ב-2 בספטמבר 1980 بلاغوس (Lagos) ועבר לאנגליה בגיל שבע, וגדל באיסט אנד (East End) של לונדון באזור שאותו תיאר כקשה, כאחד משבעה אחים. האליל שלו היה סול קמפבל (Sol Campbell), שחקן ההגנה של ארסנל ונבחרת אנגליה, שגר בקרבת מקום — קרבה שגרמה לשאיפה להיראות פחות אבסורדית ממה שהיא נשמעת. הוא גם היה חבר ילדות של הראפר דיזי רასקל (Dizzee Rascal), שתאר את שיטו כמי שהיה כמו אח גדול עבורו.
לאחר שהמכתבים נכשלו, הוא התקשר ישירות לאקדמיה של צ'רלטון את'לטיק (Charlton Athletic) ובילה עשר דקות בשכנוע שלהם לבחון אותו. הם הציעו לו תקופת ניסיון של שבוע. הוא נשאר שישה שבועות, ועזב עם חוזה מקצועני.
לופטוס רואד
את פריצת הדרך שלו כשחקן בוגר עשה בצ'רלטון בין השנים 1999 ל-2002, והשאלה בבלאקפול (Blackpool) ב-2001 הפכה אותו לחביב הקהל שם — שני שערים והופעה בגמר פלייאוף הליגה השלישית, שבו ניצחו 4–2 נגד לייטון אוריינט (Leyton Orient). קווינס פארק ריינג'רס (Queens Park Rangers) החתימה אותו באופן קבוע בינואר 2002 תמורת 350,000 ליש"ט, ושם הוא הפך לשחקן שאנשים זוכרים: 182 הופעות ושבעה עשר שערים בקדנציה הראשונה שלו, שהתאפיינה בעבודה חסונה ולוחמנית במרכז ההגנה. הוא סייע ל-QPR לעלות לליגת המשקי (Championship) ב-2003–04, כשהם סיימו במקום השני. בהמשך חזר למודוען ב-2011–12, ולבסוף הוכנס למועדון "Forever R's Club", שתאר אותו בפשטות כאיש הר. גובהו היה 1.91 מטרים.
וואטפורד, והשנה הטובה ביותר
ואטפורד (Watford) שילמה עליו 1.6 מיליון ליש"ט ב-2006 לאחר מעבר מאוחר ושנוי במחלוקת ממעבר ל-וסט ברומיץ' אלביון (West Bromwich Albion). זו הייתה תקופת הכדורגל הטובה בחייו: שישים ותשע הופעות, שמונה שערי ליגה, עונה בפרמייר ליג, וב-2007–08 תשעה שערים בכל המסגרות מרחבת הבלמים ובחירה לנבחרת השנה של ה-PFA בליגת המשקי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנות בולטון
בולטון וונדררס (Bolton Wanderers) שילמה אז 2 מיליון ליש"ט בתוספות, וכמעט שום דבר לא בא בעקבות זאת. הוא ערך עשר הופעות ליגה ב-2008–09 ואף לא אחת ב-2009–10. עד לזמן שבו שחררו אותו בספטמבר 2010, החשבונאות של החוזה שלו הראתה שהוא עלה למועדון יותר מ-160,000 ליש"ט על כל משחק ששיחק. זה סוג הנתון שמסיים קריירות.
הדן
מילוול (Millwall) החתימה אותו בהעברה חופשית, תחילה לשלושה חודשים ב-2010–11 ולאחר מכן, מאוגוסט 2012, על חוזה לשנה אחת. הוא היה בן שלושים ושתיים, ובנה את עצמו מחדש. הוא שימש כקפטן הקבוצה במהלך רצף של שמונה משחקים ללא הפסד בזמן שפול רובינסון (Paul Robinson) היה פצוע, ואמר ל-BBC כי "הצ'ימפיונשיפ היא ליגה קשה מאוד לשחק בה" ושהוא גאה להנהיג את הקבוצה תחת קני ג'אקט (Kenny Jackett), כשהוא מצטט את פילוסופיית האימון ש"אפסים ואחדים מנצחים במשחקים". ב-2012–13 הוא הבקיע את נגיחת הניצחון נגד בלקברן רוברס (Blackburn Rovers) שהעבירה את מילוול מעבר לרבע גמר גביע ה-FA ולחצי הגמר, נבחר לשחקן השנים, וחתם על הארכת חוזה לשנתיים. הוא ערך שבעים ושמונה הופעות עבור המועדון בשתי הקדנציות ושוחרר במאי 2015 לאחר ירידה מהליגה הראשונה.
ניגריה
הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הנשרים המרחפים (Super Eagles) ב-26 במרץ 2002 בתיקו 1–1 מול פרגוואי, וצבר שלושים ושתיים הופעות בין 2002 ל-2010, בעיקר תחת ברטי פוגטס (Berti Vogts). הוא שיחק בגביע אפריקה לאומות 2008, שבו ניגריה הפסידה ברבע הגמר לגאנה, והיה חלק מהסגל שסיים במקום השלישי ב-2010. באותו קיץ, למרות שלא ערך אף הופעה שהיא עבור בולטון במשך כל עונת 2009–10, הוא נכלל בסגל בן עשרים ושלושה השחקנים של ניגריה למונדיאל בדרום אפריקה ושיחק בשלב הבתים. הוא הודח מהסגל בספטמבר אותו שנה.
מדוע דאני מכונה גאון
שום דבר בכדורגל של שיטו אינו תומך במילה זו, ויהיה זה לא הגון לייצר טענת שווא. הוא היה בלם גדול, אמיץ, ששולט במשחק האוויר, עם כישרון להבקיע שערים בנגיחות — עשרים ותשעה שערים ב-346 משחקי ליגה מהווים תפוקה משמעותית למגן — ומנהל עבודה עמיד ששימש כקפטן בשני מועדונים. זוהי אומנות, והאומנות מורכבת מדברים לא זוהרים: תזמון קפיצה מול שחקן שכבר בתנועה, החלטה בשבריר שנייה האם לתקוף הגבהה או לשמור על מיקום, והישארות מובנת לחברים לקבוצה לאורך תשעים דקות של רעש.
אם יש משהו בשיטו שמצדיק את התואר, הרי שזה כלל לא נמצא על המגרש. זוהי קבלת ההחלטות של נער בן שבע עשרה ללא דרך כניסה למשחק, אשר ניהל מסע שיטתי של כוח גס — תשעים ושניים מכתבים, ואז שיחת טלפון קרה — והפך תקופת ניסיון בת שבוע לקריירה בת שש עשרה שנים. זוהי איכות יוצאת דופן של הערכה עצמית והתמדה, וזהו סוג הדברים שקל לרומנטיזציה בדיעבד ושהיה כמעט בוודאות מפחיד באותו הזמן.
טיעון הנגד הוא הרישום הברור. הוא לא זכה באף תואר משמעותי. שלושים ושתיים הופעות הן תפוקה בינלאומית צנועה, והוא נבחר למונדיאל מבלי ששיחק כדורגל מועדונים כלל — עובדה שמעידה על הבחירות של ניגריה לא פחות מאשר עליו. העברה לבולטון הייתה, מכל בחינה שהיא, כישלון שעלה למועדון 160,000 ליש"ט למשחק. הוא היה מגן טוב בצ'מפיונשיפ שהייתה לו עונת פרמייר ליג טובה מאוד. לכנות זאת גאונות מזלזל הן במילה והן בדבר האמיתי והמכובד שהיה.
מורשת
הקריירה השנייה של שיטו עשויהארוכה יותר מהראשונה. הוא מנהל את אקדמיית איסטסייד (Eastside Academy) בלונדון מאז 2002, וב-2010 השיק את ציד כישרונות הכדורגל של דן שיטו (Dan Shittu's Soccer Star Football Talent Hunt), במפורש כדי לעזור לשחקנים צעירים "לחיות את החלום שלהם" — הניסוח של אדם שזוכר שכתב תשעים ושניים מכתבים. הוא יצא פומבי נגד גזעות בתקופתו במילוול, מועדון בעל היסטוריה מורכבת בנושא, וזכה בפרסי הקהילה של ה-PFA ב-2013–14 וב-2015. הוא זכור בלופטוס רואד כאיש הר, בדן כקפטן שהגיע בגיל שלושים ושתיים והנהיג, ובמזרח לונדון כהוכחה לכך שהדלת נפתחת מדי פעם אם ממשיכים לדפוק עליה.