דניאל אינראריטי

דניאל אינראריטי הוא פילוסוף ספרדי, הידוע בעבודתו על הפילוסופיה הפוליטית של ממשל ומורכבות. הוא החזיק במשרות אקדמיות יוקרתיות ובקתדרות בתחומי הבינה המלאכותית והדמוקרטיה. הוא חשוב בשל הניתוח שלו כיצד חברות מורכבות מנהלות את עצמן, וזכה להכרה בינלאומית, כולל הפרס הלאומי הספרדי למחקר במדעי הרוח.

דניאל אינראריטי: פילוסוף של ההווה הבלתי ניתן לממשל

בשנת 2004, המגזין הצרפתי Le Nouvel Observateur הכתיר את דניאל אינראריטי כאחד מ-"25 ההוגים הגדולים בעולם" — כבוד יוצא דופן לפילוסוף הכותב בעיקר בספרדית, מאוניברסיטה בבילבאו, על נושא לא זוהר כמו ממשל דמוקרטי. שני עשורים לאחר מכן הוא מחזיק בקתדרה לבינה מלאכותית ודמוקרטיה בפירנצה וכותב טורי עיתונות הנקראים ברחבי העולם דובר הספרדית, לאחר שבנה קריירה על שאלה אחת עקשנית: כיצד חברות מורכבות מנהלות את עצמן כאשר אף אחד, כולל הממשלות עצמן, אינו באמת בשליטה?

מבילבאו לדוקטורט בחו"ל

אינראריטי נולד ב-1959 בבילבאו, בחבל הבאסקים שבספרד, והשלים דוקטורט בפילוסופיה ולאחריו השכלה פוסט-דוקטורלית נודדת באופן יוצא דופן — תקופות לימוד בגרמניה, שוויץ ואיטליה, כולל מלגה מקרן אלכסנדר פון הומבולדט שהציבה אותו במסורת האקדמית הגרמנית של הפילוסופיה הפוליטית והחברתית בשלב מעצב. חשיפה מוקדמת זו לפילוסופיה הגרמנית של הממשל ולתיאוריית המורכבות מופיעה לאורך כל עבודתו המאוחרת, שלעיתים קרובות קוראת בעיות מוכרות של התיאוריה הפוליטית הקונטיננטלית דרך העדשה של מורכבות עכשווית וחשיבה מערכתית ולא רק דרך הפילוסופיה הפוליטית הקלאסית.

קריירה מוסדית שנבנתה מעבר לגבולות

הבסיס האקדמי של אינראריטי נותר אוניברסיטת חבל הבאסקים, שם הוא פרופסור לפילוסופיה פוליטית וחברתית וחוקר ב-Ikerbasque, הקרן הבאסקית למדע, ושם הוא מנהל את Instituto de Gobernanza Democrática, מכון המוקדש ספציפית לחקר ממשל דמוקרטי בתנאי מורכבות. אך הקריירה שלו מעולם לא נשארה בתוך מוסד יחיד: הוא מחזיק בקתדרה לבינה מלאכותית ודמוקרטיה בבית הספר לממשל טרנס-לאומי של המכון האוניברסיטאי האירופי בפירנצה, הוא Directeur d'Études Associé ב-Maison des Sciences de l'Homme בפריז, והחזיק בקתדרה אורחת מכובדת באוניברסיטה הקתולית של ליסבון ובקתדרה ללימודים בין-תרבותיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון. המינויים שלו כפרופסור אורח נראים כמו מפה של המרכזים האירופיים העיקריים לתיאוריה פוליטית וחברתית: מרכז רוברט שומאן למחקרים מתקדמים, הסורבון, בית הספר לכלכלה של לונדון, מכון מקס פלאנק בהיידלברג. מעטים הפילוסופים דוברי הספרדית מדורו נעו בעקביות כזו דרך הדרג הראשון של מוסדות אקדמיים אירופיים ואמריקאים תוך שמירה על ביתם האקדמי העיקרי בספרד.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

הפוליטיקה של מורכבות ואי-ודאות

הפרויקט האינטלקטואלי המרכזי של אינראריטי מתייחס לממשל עצמו כאל הבעיה הפילוסופית המרכזית של הפוליטיקה העכשווית — לא אילו מדיניות ממשלה צריכה לאמץ, אלא האם המודל המסורתי של מדינה ריבונית המכוונת באופן מרכזי הוא בכלל קוהרנטי בחברות המוגדרות על ידי תלות גומלין, אי-ודאות ומערכות מורכבות מכדי ששחקן יחיד יוכל לשלוט בהן לחלוטין. ספריו שתורגמו לאנגלית מציגים טיעון זה לאורך יותר מעשור: The Future and Its Enemies (Stanford University Press, 2012) בוחן כיצד חשיבה פוליטית מטפלת — או נכשלת בטיפול — בעתיד בלתי צפוי; The Democracy of Knowledge (2013) מרחיב את הטיעון לאופן שבו מומחיות ומידע צריכים להיות מאורגנים בדמוקרטיה; Governance in a New Global Era (Columbia University Press, 2016) מיישם את המסגרת על קנה המידה הטרנס-לאומי והגלובלי הספציפי שבו פועלים כעת שינויי אקלים, פיננסים ומגיפות; ו-A Theory of Complex Democracy (Bloomsbury, 2023) מציע את הצהרתו השיטתית ביותר כיצד ניתן לעצב מחדש מוסדות דמוקרטיים כדי לתפקד בכנות תחת מורכבות במקום להעמיד פנים שהיא לא קיימת. קו מקביל בעבודתו, Ethics of Hospitality (Routledge, 2017), מפנה את אותה מסגרת לעבר הגירה והחובות האתיות הנובעות מחיים בחברות בעלות תלות גומלין.

התפוקה שלו בשפה הספרדית היא, אם בכלל, נרחבת יותר והיא זו שזכתה בעקביות רבה יותר בפרסים: La transformación de la política (2003) זכה בפרס הלאומי לספרות של ספרד בקטגוריית המאמרים; La sociedad invisible (2004) זכה בפרס המאמרים של Espasa; La democracia del conocimiento (2012) קיבל את פרס המאמרים של Euskadi בשנת 2013; ו-Política para perplejos (2019) זכה בפרס מאמרים שני של Euskadi. הוא גם שמר על פרקטיקה ציבורית מתמדת כבעל טור בעיתון, וכותב בקביעות עבור El País, El Correo/Diario Vasco ו-La Vanguardia — מקרה נדיר של פילוסוף פוליטי אקדמי פעיל שהרעיונות שלו מופצים באותה מידה דרך מאמרי דעה כמו דרך מונוגרפיות של הוצאות אוניברסיטאיות.

הכרה

מעבר לרשימת Nouvel Observateur, הכבוד שזכה לו אינראריטי עוקב אחר מעמדו בחיים האינטלקטואליים הספרדיים והבינלאומיים: פרס התרבות Príncipe de Viana מממשלת נווארה בשנת 2013, הפרס הלאומי הספרדי למחקר במדעי הרוח בשנת 2022, הפרס הבינלאומי למדעי הרוח של Eulalio Ferrer בשנת 2018, וחברות באקדמיה האירופית למדעים ואמנויות, האקדמיה הבאסקית Jakiunde, והאקדמיה ללטיניות, לצד מושב במועצה המייעצת של המכון למחקר חברתי בפרנקפורט — הבית המוסדי של בית הספר לפרנקפורט, סימן בולט לכמה ברצינות לקחה מסורת התיאוריה הביקורתית הגרמנית את עבודתו.

ממשל, לא ממשלה

מה שמבדיל את אינראריטי מפילוסופים פוליטיים עכשוויים רבים הוא סירובו להתייחס ל-"ממשל" ו-"ממשלה" כמילים נרדפות. הטיעון החוזר שלו הוא שמדינות דמוקרטיות מנהלות פחות באמצעות פקודה ישירה ויותר באמצעות תיאום, משא ומתן וניהול מערכות שהן אינן יכולות לשלוט בהן לחלוטין — שווקים, מערכות אקולוגיות, רשתות דיגיטליות, מוסדות טרנס-לאומיים — ושהתיאוריה הפוליטית הייתה איטית בבניית מושגים כנים לשינוי זה. עבודתו החדשה יותר על בינה מלאכותית ודמוקרטיה מרחיבה את אותו חשש לממשל אלגוריתמי: האם חברות דמוקרטיות יכולות לשמור על שלטון עצמי משמעותי כאשר יותר החלטות מואצלות למערכות שהלוגיקה שלהן אטומה אפילו למעצביהן, שאלה שהקתדרה שלו בפירנצה הופכת כעת לאחריות המוסדית העיקרית שלו.

מדוע דניאל נקרא גאון

הטיעון לקרוא לאינראריטי גאון נשען על הרוחב והעקביות של תובנה אחת המיושמת לאורך שלושה עשורים: שהקטגוריה המרכזית שעליה נשענה הפילוסופיה הפוליטית מאז הובס — ריבון המסוגל לשליטה מכרעת — אינה מתארת עוד כיצד פועל ממשל בפועל, וכי בניית מושגים טובים יותר למורכבות בלתי נשלטת היא כשלעצמה המשימה הדחופה ביותר של הדיסציפלינה. להיבחר בין "ההוגים הגדולים" של העולם על ידי מגזין בינלאומי חשוב, ולהיות מוזמן להקים ולהוביל מכונים וקתדרות בארבע מדינות על סמך כוחו של אותו טיעון, היא צורה נדירה של אימות חיצוני עבור פילוסוף פעיל. טיעון הנגד הכנה הוא ש-"מורכבות" ו-"ממשל" הם, בידיים פחות זהירות, אלסטיים מספיק כדי לתאר כמעט כל בעיה פוליטית עכשווית, ומבקרי המפנה האקדמי הרחב הזה טענו שהוא מסתכן להפוך לאוצר מילים מתוחכם לתיאור שיתוק במקום לתיאוריה אמיתית של מה דמוקרטיות צריכות לעשות בפועל בנידון. התפוקה הפורה של אינראריטי — עשרות ספרים בשתי שפות ומחזורי פרסים מרובים — מזמינה גם את השאלה הסטנדרטית על רוחב מול עומק: האם הנפח העצום של ניסוח מחדש לאורך The Future and Its Enemies, The Democracy of Knowledge ו-A Theory of Complex Democracy מייצג העמקה של הטיעון או פיתוח של עמדה שהושגה מוקדם למדי. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא שהוא בנה מוסדות בני קיימא — מכון מחקר, קתדרה ממומנת — סביב הטיעון, וזה יותר ממה שרוב הפילוסופים הפוליטיים מצליחים עם רעיון ליבה יחיד.

מורשת

אינראריטי ממשיך לנהל את Instituto de Gobernanza Democrática בבילבאו תוך שהוא מחזיק בקתדרה שלו בפירנצה על בינה מלאכותית ודמוקרטיה, מה שמציב אותו במרכז אחת השאלות הפתוחות החשובות ביותר בפילוסופיה הפוליטית העכשווית: האם שלטון עצמי שורד את המעבר לחברות מתווכות אלגוריתמית. עבודתו, המשתרעת מפרסי מאמרים בספרדית ועד מונוגרפיות אקדמיות באנגלית, הפכה את "ממשל תחת מורכבות" לבית ספר למחשבה מוכר בתוך הפילוסופיה הפוליטית הספרדית והאירופית ולא לעיסוק אידיוסינקרטי של חוקר יחיד.

ביוגרפיות נוספות

Daniel Gonzalez GuizaDaniel GuggenheimDaniel HandlerDaniel HeinsiusDaniel Henry KahnweilerDaniel HuybrechtsDaniel ItzigDaniel J BernsteinDaniel J BoorstinDaniel J SiegelDaniel JohnsDaniel Kablan Duncan

כל הביוגרפיות A–Z · דף הבית