דמיאן הירסט: מוות, מתומחר ומשומר
הוא ביקש משהו "גדול מספיק כדי לאכול אותך". בשנת 1991, דייג מול מפרץ הרווי שבאוסטרליה תפס עבור דמיאן הירסט כריש טיגרי באורך של כ-4.2 מטרים, אותו הירסט השקיע במיכל פורמלין וקרא לו ההיתכנות הפיזית של המוות במוחו של אדם חי. עלות הכריש הייתה 6,000 ליש"ט ועלות ההפקה הכוללת 50,000 ליש"ט; בתוך שני עשורים הוא החליף ידיים תמורת סכום מוערך של 8 עד 12 מיליון דולר, ועד אז הכריש המקורי נרקב עד כדי כך שהיה צורך להחליפו לחלוטין – שחזור בעלות של 100,000 דולר שהירסט ביטל באמירה שמסכמת את כל עבודתו: "אני מגיע מרקע של אמנות מושגית, אז אני חושב שזו צריכה להיות הכוונה. זו אותה יצירה".
לידס, חדר מתים ומכתב דחייה
דמיאן סטיבן ברנן נולד ב-7 ביוני 1965 בבריסטול וגדל בלידס על ידי אמו האירית, עובדת בלשכת ייעוץ לאזרח, לאחר שאביו עזב; אביו החורג היה מכונאי רכב, ואמו – שפעם שרפה תקליט של הסקס פיסטולס שלו על הכיריים – עודדה בכל זאת את ציוריו. הוא קיבל ציון E בבחינות האמנות שלו, התקבל לקורס היסוד של מכללת ג'ייקוב קרמר רק לאחר דחייה ראשונית, בילה שנתיים בעבודה באתרי בנייה בלונדון, ונדחה פעם אחת לפני שהתקבל סוף סוף ללימודי אמנות יפה ב-Goldsmiths College בין השנים 1986 ל-1989. במהלך שנות לימודיו הוא עבד בחדר מתים, חוויה שהזינה ישירות את העיסוק במוות ובשימור שיגדיר את הקריירה שלו, ועבד כעוזר גלריה אצל הסוחר אנתוני ד'אופיי.
פריז והקמת ה-YBA
ביולי 1988, בעודו סטודנט שנה שנייה, ארגן הירסט את Freeze, תערוכה בבניין מנהלה נטוש בלונדון דוקלנדס. תרומתו האישית הייתה מעט יותר מארגזי קרטון צבועים, אך התערוכה – שבה ביקרו, בזכות קשריו של המורה שלו מייקל קרייג-מרטין, האספן צ'ארלס סאצ'י, האוצר נורמן רוזנטל וניקולס סרוטה מהטייט – הפכה לאירוע המכונן של תנועת האמנים הבריטים הצעירים (Young British Artists). שתי תערוכות מחסן נוספות, Modern Medicine ו-Gambler, משכו את סאצ'י בחזרה ברולס רויס ירוקה; הוא קנה את אלף שנים, מיצב שבו רימות בקעו לזבובים שניזונו מראש פרה נרקב לפני שמתו בתוך קוטל חרקים חשמלי שנבנה בתוך המארז – מחזור חיים שלם ופעיל ולא אובייקט סטטי. פרנסיס בייקון, כשראה זאת בגלריה סאצ'י, כתב על פי הדיווחים לחבר בהתפעלות זמן קצר לפני מותו שלו.
הכריש ושנות סאצ'י
בשנת 1991 הציע סאצ'י לממן כל מה שהירסט ירצה ליצור, והכריש היה התשובה – הוא נחשף ב-1992 בתערוכת האמנים הבריטים הצעירים הראשונה של גלריה סאצ'י והפך מיד לדימוי המגדיר של התנועה. הירסט היה מועמד לפרס טרנר באותה שנה, הפסיד לגרנוויל דייווי, אך זכה בו ב-1995. הוא מיסד את הייצוג שלו אצל הסוחר ג'יי ג'ופלינג ב-1991, וב-1993 הציג את אם וילד מחולקים – פרה ועגל, כל אחד חצוי ומוצג בויטרינות זוגיות – בביאנלה בוונציה, והרחיב את שיטת הפורמלין למדיטציה על הפרדה לא פחות מאשר על מוות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נקודות, ספינים והשאלה של מי היד שיצרה את זה
מאמצע שנות ה-90 הפיק הירסט מאות ציורי נקודות – רשתות מדויקות של עיגולים צבעוניים – כמעט לחלוטין באמצעות עוזרים; הוא אמר בגלוי שהוא צייר רק חמישה בעצמו כי "לא היה לי כוח לעשות את זה", ושהניסיונות שלו היו גרועים יותר מאלה של העוזרת הראשית שלו, רייצ'ל הווארד. עד 1999, שני עוזרים בלבד השלימו שלוש מאות מהם. הוא מתייחס לכך כעקבי עם הנחת יסוד פשוטה של אמנות מושגית: הרעיון, לא היד, הוא יצירת האמנות, עמדה שחוצה גם את ציורי הספין – קנבסים מותזים על גלגל מסתובב.
למען האהבה לאל
האובייקט הבודד המופרז ביותר שלו, למען האהבה לאל (2007), לקח גולגולת אנושית מהמאה ה-18, שמר רק על שיניה המקוריות, וכיסה את השאר בפלטינה וב-8,601 יהלומים בסך כולל של מעל 1,106 קראט, במחיר של כ-50 מיליון ליש"ט. הוא לא נמכר במחיר המבוקש הזה ובסופו של דבר נרכש ב-2008 על ידי קונסורציום שכלל את הירסט ואת הגלריה שלו, White Cube – פרט שמבקרים ציינו שוב ושוב כמסבך כל טענה שהשוק, ולא האמן עצמו, קבע את ערכו.
מכירת התערוכה שלו בסותבי'ס
בספטמבר 2008, במקום לעבוד דרך גלריות, הירסט מכר גוף עבודה חדש לחלוטין – 218 יצירות – ישירות בסותבי'ס במכירה פומבית בת יומיים בשם יפה בתוך ראשי לנצח, שתוזמנה, במקרה גמור, לשבוע שבו קרס בנק ליהמן ברדרס. היא גייסה 111 מיליון ליש"ט, ומחקה את השיא הקודם למכירה של אמן בודד; הפסל שלו עגל הזהב, חיה עם קרניים ופרסות מוזהבות בפורמלין, הביא לבדו 10.3 מיליון ליש"ט. "אנשים תמיד דואגים שכסף איכשהו מכתים אמנות", אמר הירסט, "אבל תמיד חשבתי שזה מגעיל שאנשים כמו ואן גוך מעולם לא עשו כסף". הסאנדיי טיימס דיווח מאוחר יותר שעמיתיו של הירסט הציעו וקנו יותר ממחצית מ-70.5 מיליון הליש"ט במכירות היום הראשון בעצמם, מה שמעלה שאלות לגבי כמה אורגני היה הביקוש שקבע את השיא.
פלגיאט, ונדליזם ומחלוקות על תאריכים
מאז 1999, עבודתו של הירסט משכה שש-עשרה האשמות נפרדות בפלגיאט, מתביעה משנת 2000 על הפסל המנון – הגדלה של צעצוע אנטומיה קיים לילדים, שהוסדרה מחוץ לכותלי בית המשפט בתשלומים לצדקה ולמעצב הצעצוע – ועד טענה משנת 2022 של הצייר ג'ו משין על דימויי פריחת הדובדבן. ב-1994 מוחה שפך דיו לתוך המיכל של יצירת הכבשים שלו הרחק מהעדר; הירסט הגיש תלונה וניצח, ואז מצא את עצמו נתבע בהצלחה בתורו כשעשה שימוש חוזר בתמונה של היצירה המושחתת ללא רשות. לאחרונה, חקירות של הגרדיאן ב-2024 מצאו שכמה עבודות פורמלין וכאלף ציורים מפרויקט ה-NFT שלו משנת 2021 המטבע תוארכו שנים מוקדם יותר מכפי שנוצרו בפועל; הצוות של הירסט טוען שהתאריכים מציינים את ההגייה, לא את הביצוע – טיעון שמהדהד כמעט במדויק את הגנתו על הכריש המשוחזר.
מדוע דמיאן מכונה גאון
הטיעון בעד הירסט נשען כמעט לחלוטין על אינסטינקט מושגי ומסחרי ולא על מלאכת יד: הוא ויתר בגלוי על הביצוע לעוזרים במשך שלושים שנה ומתייחס להאצלה הזו כאל העיקר, לא כאל קיצור דרך, בטענה שהרעיון לבדו מהווה את היצירה. טרייסי אמין כינתה אותו "ברור בליגה משלו", שניתן להשוותו רק לוורהול, וסאצ'י הרחיק לכת עוד יותר, כשהוא חוזה ש"כל אמן מלבד ג'קסון פולוק, אנדי וורהול, דונלד ג'אד ודמיאן הירסט יהיה הערת שוליים". אך הטיעון הנגדי הוא רועש וספציפי בצורה יוצאת דופן, לא סתם התנצחות מעורפלת: המבקר רוברט יוז כינה את עבודתו "קיטשית" ואת הכריש "האורגניזם הימי המוערך ביותר בעולם"; טום לובוק כתב שכצייר הירסט היה "בערך ברמה של סטודנט שנה א' לא אמנות לא מבטיח במיוחד"; וספרו של ג'וליאן ספולדינג Con Art טוען בגלוי ש"לקיסר אין כלום". מה שלא באמת ניתן לערעור הוא האינסטינקט השוקי והתקשורתי – הירסט זיהה, מוקדם יותר ובאופן מלא יותר מכל עמית, שמחסור, מחזה ומחיר עצמו יכולים לתפקד כחומר אמנותי, ובנה גוף עבודה שעוסק כמעט כולו בתגלית הזו. האם זה מסתכם בגאונות או בקריאה חריפה בצורה יוצאת דופן של הפסיכולוגיה של שוק האמנות עצמו הוא הוויכוח האמיתי, וחשבונות כנים של הירסט מחזיקים בשתי הקריאות בו-זמנית במקום ליישב אותן.
מורשת
הירסט הוא האמן החי העשיר ביותר בבריטניה, הונו הוערך ב-384 מיליון דולר על ידי רשימת העשירים של הסאנדיי טיימס בשנת 2020, והפסל שלו מ-2007 שיר ערש, אביב – ארון פלדה של 6,136 גלולות – החזיק לזמן קצר בשיא המחיר ליצירה של אמן חי ב-19.2 מיליון דולר. גלריית ניופורט סטריט שלו, שנפתחה ב-2015 בסדנת תיאטרון מוסבת בדרום לונדון, מציגה את האוסף הנרחב שלו, כולל חמישה ציורים של פרנסיס בייקון, והוא ממשיך לשפץ אחוזה רשומה בדרגה I ליד צ'לטנהאם כדי לאכלס בסופו של דבר את השאר. מה שלא יהיה פסק הדין הסופי על העבודה, הירסט שינה לצמיתות את האופן שבו אמנות עכשווית מתומחרת, משווקת ונמכרת – ללא ספק תרומתו העמידה והפחות שנויה במחלוקת.