קוסמן סיטרואן (Cosman Citroen): האיש ששרטט את סורבאיה הקולוניאלית
בשנת 1916, שנה לאחר שירד מהאונייה, החל הולנדי בן שלושים וארבע לשרטט תוכניות עבור בית העירייה של סורבאיה. הוא עתיד היה לבלות את שני העשורים הבאים בעשיית אותו הדבר בכל קנה מידה שעמד לרשותו — בית חולים, תוכנית רחובות, גשר מעל השוק, ורובע שלם וחדש בעיר. כשקוסמן סיטרואן מת ב-1935, הוא השלים כעשרים פרויקטים, וחלק ניכר מהעיר השנייה בגודלה באיי הודו המזרחיים ההולנדיים תוכנן על ידי ידו.
בנו של חותך היהלומים
סיטרואן נולד ב-26 באוגוסט 1881 למשפחה יהודית-הולנדית של מלוטשי יהלומים באמסטרדם. אביו, לוי סיטרואן (Levie Citroen), שנולד ב-12 בנובמבר 1855, היה חותך יהלומים; אמו הייתה שרה לוי קולטוף (Sara Levie Coltof), שנולדה ב-26 בפברואר 1852. קוסמן היה אחד משישה ילדים.
לא הייתה זו ירושה שהצביעה על אדריכלות, והכשרתו משקפת זאת. הוא למד בבית הספר קולינוס (Quellinus School), המוסד האמסטרדמי לאמנויות שימושיות ודקורטיביות, וסיים את לימודיו ב-1902; לאחר מכן השיג הסמכה בבית הספר הממלכתי הרגיל באמסטרדם שהעניקה לו אישורי הוראה בהנדסה. הוא לימד גיאומטריה. זוהי השכלה של שרטט טכני מיומן, לא של אדריכל-ג'נטלמן בסגנון האמנויות היפות (Beaux-Arts), וזה ניכר בסוג הקריירה שהייתה לו: מעשית, מקיפה, ולא חוששת מתשתיות.
שלוש עשרה שנים במשרד שרטוט
בין השנים 1902 ל-1915 עבד סיטרואן במשרד האדריכלות האמסטרדמי של ג'. פ. קלינקהאמר (J. F. Klinkhamer) וב. י. אוּאנדאג (B. J. Ouëndag), משרד משמעותי בעל קשרים קולוניאליים. בשנת 1907 הוא סייע בתכנון המטה של ה-NIS — חברת הרכבות של איי הודו ההולנדיים — וקודם להיות מנהל הלשכה של המשרד. שלוש עשרה שנים הן תקופת חניכות ארוכה. היא העניקה לו משהו שחסר לקריירות מבריקות יותר בני דורו: שטף מלא בניהול משרד גדול המטפל בפרויקט גדול.
המעבר לג'אווה
בשנת 1915 הוא הפליג לאיי הודו המזרחיים ההולנדיים והגיע לסורבאיה כאדריכל עירוני. התזמון היה נוח בצורה יוצאת דופן. העיר הקולוניאלית הייתה בשלב של התרחבות עירונית אגרסיבית, מלחמת העולם הראשונה ניתקה את האיי מאספקה ותשומת לב אירופית, ואדריכל מוכשר המקושר לממשל העיר יכול היה לתכנן אותה בפועל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא עשה זאת. מעבר לתוכניות בית העירייה ולתכנון בית החולים דארמו (Darmo Hospital) בשנת 1916, עבודתו העירונית כללה תכנון התרחבות עירונית, תוכנית העיר לרובע קטאבאנג (Ketabang), תוכנית רחובות בקופאנג (Koepang), דיור בלאוואנג (Lawang), וגשר עילי בפאסאר בסאר (Pasar Besar), השוק הגדול. הוא שיפץ את בניין אגודת קונקורדיה עבור חברת הנפט הבריטית (British Petroleum Company). הוא בנה לעצמו בית ברחוב סומטרה שהפך לימים לקונסוליה האמריקאית. בשנת 1930 עזב את השירות העירוני ועבר לעבודה עצמאית.
אירופה, שנבנתה מחדש עבור הטרופיים
חשיבותו של סיטרואן להיסטוריה האדריכלית טמונה במה שקרה לסגנונו ברגע שהגיע לג'אווה. עבודתו המוקדמת שיקפה אדריכלות הולנדית ואירופית טרום-מודרנית — מה שאדם שהוכשר בבית הספר קולינוס והתחשל בקלינקהאמר ואואנדאג היה מייצר באופן טבעי. אך כמעט מיד הוא החל לשלב מאפיינים ורנקולריים טרופיים, ועד שנות ה-20 סגנונו הפך להיברידי באופן מובהק: אלמנטים אירופיים מודרניסטיים משולבים במאפיינים אדריכליים ג'אווניים אותנטיים.
זה נשמע חסר ייחוד כיום, אך לא היה כך בזמנו. אדריכלות קולוניאלית פעלה בדרך כלל באמצעות העתקה — בנית בניין הולנדי וסבלת את החום. סיטרואן השתייך לדור ששאל במקום זאת למה בניין אירופי צריך להפוך כאשר הוא נדרש להרחיק גשם במונסון ולהישאר קריר ללא מכונות. המתח בין אסתטיקה מיובאת למסורת מקומית הוא הבעיה המרכזית של האדריכלות בראשית המאה העשרים בדרום-מזרח אסיה, והקריירה שלו היא אחת ממקרי הבוחן הברורים ביותר הקיימים של אדריכל הפותר זאת הלכה למעשה.
פרקטיקה קוסמופוליטית
רשימת לקוחותיו היא ההפתעה השנייה. פטרוניו של סיטרואן כללו נציבים הולנדים ובריטים, אך גם לקוחות סינים ומקומיים, שנלקחו מהמגזר הפרטי והמוסדי כאחד. בחברה קולוניאלית המאורגנת על ידי היררכיה גזעית נוקשה, אדריכל שמשרדו שירת את כולם היה דבר יוצא דופן. הוא גם מילא תפקידים אזרחיים כדמות עירונית ולא כקבלן: יועץ אדריכלי לעירייה, חבר בוועדות הבנייה והארכיאולוגיה שלה, ונשיא איגוד מוזיאוני העתיקות בסורבאיה — אדם שהתעניין במה שהיה על האי לפני הגעתו.
סיטרואן מת ב-15 במאי 1935, בגיל חמישים ושלוש, מכשל לב לאחר ניתוח. הוא נקבר בקמבאנג קונינג (Kembang Kuning) בסורבאיה, העיר ששרטט במשך עשרים שנה. המוניטין שלו, עד אז, חרג מסורבאיה ואיי הודו ההולנדיים לתודעה בינלאומית.
מדוע קוסמן מכונה גאון
המילה יושבת באופן מביך על סיטרואן, וכדאי להיות מדויקים לגבי הסיבה. הוא לא היה חדשן פורמלי מסוג האנשים שמשנים את המראה של בניינים בכל מקום; דבר בתפוקתו לא שכתב את אוצר המילים של האדריכלות המודרנית. מה שהיה לו הוא יכולת נדירה ופחות זוהרת: היכולת להחזיק עיר שלמה בראשו בבת אחת, ולנוע בשטף בין קני מידה — בית חולים, תוכנית דיור, גשר שוק, תוכנית רובע — מבלי לאבד קוהרנטיות. עשרים פרויקטים בשני עשורים, המשתרעים על תכנון ערים, בניינים מכל סוג, פנים וגשרים, הם התפוקה של מי שיכול לחשוב מבנית על אורגניזם עירוני שלם.
הטענה השנייה, והחזקה יותר, היא סינתטית ולא טכנית. סיטרואן הטמיע פרקטיקה ורנקולרית טרופית לתוך אידיום מקצועי אירופי במהירות וללא התנשאות, ברגע שבו רוב עמיתיו הקולוניאליים עדיין ייצאו את הולנד בשלמותה. זה דרש גם נכונות יוצאת דופן ללמוד מהאנשים שבא לשלוט עליהם וגם אינטליגנציה עיצובית כדי לגרום להיתוך להישמע קוהרנטי במקום להיראות כפסטיש.
טיעון הנגד הכנה: המתנה שלו הייתה הטמעתית, לא מקורית. הוא היה איש מקצוע מעולה שפעל בסביבה — עיר קולוניאלית מתרחבת במהירות עם עירייה צייתנית — שהגישה לו הזדמנויות שאף כישרון דומה באמסטרדם לא היה מקבל. שמו נעדר במידה רבה מההיסטוריות הכלליות של האדריכלות המודרנית, והגילוי מחדש שלו במחקר הגיע מאה שנה מאוחר יותר, דרך עבודת דוקטורט בליידן ולא דרך השפעה מתמשכת. גאונות היא כנראה המילה הלא נכונה. רוחב יריעה יוצא דופן, המיושם באינטליגנציה תרבותית יוצאת דופן, הוא המילה הנכונה.
מורשת
הבניינים האריכו ימים מעבר לאימפריה שהזמינה אותם. הליבה של סורבאיה מהתקופה הקולוניאלית — האדריכלות האזרחית שלה, תבנית הרחובות של תחילת המאה העשרים, רובע קטאבאנג — נושאת את ההחלטות של סיטרואן אל תוך עיר אינדונזית שהוא מעולם לא דמיין. עבודתו הפכה לאובייקט של מחקר רציני דווקא משום שהיא מתעדת את הרגע שבו אדריכלים אירופיים באסיה הפסיקו רק לייבא והחלו, בהיסוס, להקשיב. הוא טמון בקמבאנג קונינג בקרב התוצאות.