קונסטן טרואיון: הצייר שהוגדר מחדש על ידי שור
הוא היה בן שלושים ושש ותקוע. שני עשורים של ציור פרחים על חרסינה העניקו לו מיומנות ידנית מעודנת להפליא ללא נושא ראוי לשימוש בה, ושש שנים של רדיפה אחר תאודור רוסו (Théodore Rousseau) ברחבי יער פונטנבלו הניבו נופים מוכשרים שנראו כשל אנשים אחרים. ואז נסע קונסטן טרואיון (Constant Troyon) להולנד ועמד מול הציור השור הצעיר (Young Bull) של פאולוס פוטר (Paulus Potter). הוא חזר הביתה, צייר פרות למשך שארית חייו, והפך לאחד האמנים המבוקשים ביותר באירופה.
נולד אל תוך עבודות החרסינה
טרואיון נולד ב-28 באוגוסט 1810 בסבר (Sèvres), בפרברי פריז – העיר שהייתה, ועודנה, שם נרדף לחרסינה צרפתית. אביו עבד במפעל המפורסם שם, והבן הצטרף לסטודיו לעיטורים עוד בהיותו ילד. הוא נשאר שם כעשרים שנה.
זוהי העובדה המוערכת בחסר ביותר אודותיו. הכשרתו של טרואיון לא הייתה באטלייה או בפיסול גבס; היא הייתה בעיטור תעשייתי, שבוצע ברמת דיוק שבה תנודה קלה הורסת את האובייקט. הוא למד להניח צבע במדויק על משטח מעוקל, לחשוב בזיגוג, ולהשלים עבודה. מורו הרשמי הראשון, אלפרד ריוקרו (Alfred Riocreux), הגיע מאותו עולם עיטורי. ציור נוף החל כעיסוק בשעות הפנאי שלו.
הסטייה לברביזון
בראשית שנות ה-30 של המאה ה-19 הוא התחבר לשני אנשים שיגדירו את הנוף הצרפתי עבור דור שלם: תאודור רוסו וז'ול דופרה (Jules Dupré). ההיכרות עם אותו חוג הגיעה דרך קאמי רוקפלאן (Camille Roqueplan), שתלמידו הפך טרואיון. הוא גם התבונן היטב באמנים הולנדים מהמאה ה-17, ובמיוחד ביאקוב ואן רויסדל (Jacob van Ruisdael) – הצייר הדגול של מזג האוויר ושל שמיים שעושים את מרבית העבודה בתמונה.
לאורך שנות ה-40 של המאה ה-19 הוא עבד לצד רוסו ודופרה בברביזון, כשהם רודפים אחר הנטורליזם שהיה התוכנית המשותפת שלהם: לצייר את הכפר כפי שהוא, ולא כפי שהאקדמיה הייתה רוצה שיסודר. בין השנים 1840 ל-1847 לערך, טרואיון עקב אחר גישתם בנאמנות. נאמנות היא הבעיה. הוא היה טכנאי מהשורה הראשונה שפעל בתוך חזון של אדם אחר, ועבודות השנים ההן הן הפחות מובחנות בקריירה שלו.
הולנד, ובעל החיים
בשנת 1846 נסע טרואיון להולנד. (ישנן גרסאות המציבות את הנסיעה ב-1847; ההשפעה אינה שנויה במחלוקת.) שם הוא ראה את השור הצעיר של פאולוס פוטר, ולמד את אלברט קאופ (Aelbert Cuyp) ורמברנדט (Rembrandt).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →התמונה של פוטר היא בקר בגודל טבעי המטופל ברצינות השמורה בדרך כלל למונרך – בעל חיים המצויר כנוכחות, עומד באור אמיתי, ותופס אוויר אמיתי. משהו בזה שחרר את טרואיון. בעלי חיים עברו מהמרחק הבינוני של נופיו אל מרכזם, ודווקא כאן, כפי שנכתב ברשומות, "נחשפת אישיותו האמיתית". לדיוק של המעצב היה סוף סוף משהו להיות מדויק לגביו: עור, קרן, רטיבות של חוטם, ומסה של גוף הסופג שמש של אחר הצהריים.
העשור הגדול
כל מה שחשוב צוין בין השנים 1850 ל-1864. שור בודד בעבודה (Oxen at Work), שיבה לחווה (Returning to the Farm), עמק טוק, נורמנדי (Vallée de la Toucque, Normandy) – הכותרות הן מכוונות לא ספרותיות, וזו הנקודה. הנושא של טרואיון היה עבודה ומרעה בשעה המדויקת שבה האור עשה משהו מעניין, והוא סירב לייפות זאת באלגוריה.
התמונות התפזרו במהירות לאוספים הגדולים ונשארו שם: הלובר (Louvre), אוסף וואלאס (Wallace Collection) בלונדון, ומוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק. הגלריה הלאומית של סקוטלנד לבדה מחזיקה בבקר רועה בטורן (Cattle Grazing in Touraine) (1854–1857), שיבה מעבודה (Return from Work) (סביב 1855) וכבשים ורועה (Sheep and Shepherd) משנות ה-50. ציורי חוף נורמנדי המאוחרים שלו – אור ים, שמיים רחבים, בקר על החוף – המשיכו להיות משמעותיים מאוד לאימפרסיוניסטים, שלמדו לבנות תמונה מתוך אווירה ולא מתוך רישום.
מדליות וקיסר
ההצלחה הגיעה בכובד משקל. טרואיון קיבל חמש מדליות בסלון פריז והפך לחבר בלגיון הכבוד. נפוליאון השלישי (Napoleon III) קנה את עבודתו – פטרונות אימפריאלית, פסגת המערכת האמנותית הצרפתית הרשמית. עבור צייר חרסינה מעוטרת מסבר, העלייה הייתה כמעט אנכית, והיא הפכה אותו לאחד האמנים החזקים ביותר מבחינה מסחרית באירופה.
הוא לקח תלמיד, אמיל ואן מארק (Émile van Marcke), שהפך למפורסם ביותר מבין חסידיו והמשיך את נוסחת הבקר-בנוף אל המחצית השנייה של המאה.
העכירות
ואז זה נעצר. טרואיון מת בפריז ב-21 בפברואר 1865, בן חמישים וארבע, לא נשוי, "לאחר תקופה של אינטלקט עכור". הביטוי של המאה ה-19 הוא מאופק עד כדי חוסר תועלת – הוא מציין דעיכה של הנפש מבלי לאבחן אותה – אך הצורה ברורה מספיק: צייר בעלי החיים הרווחי ביותר בצרפת בילה את תקופתו האחרונה בחוסר יכולת לעבוד כפי שעבד בעבר. הוא נקבר בבית הקברות של מונמארטר (Cimetière de Montmartre).
אמו האריכה ימים אחריו, והיא ייסדה פרס טרואיון לציור בעלי חיים בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות (École des Beaux-Arts). הורה שהופך מות בן לפרס שנתי על הדבר שעשה הכי טוב אינו מחווה קטנה.
מדוע קונסטן נקרא גאון
הטענה נשענת על מיומנות ועל עין, לא על אינטלקט, והגרסה הכנה אומרת זאת בבירור. טרואיון לא הציע שום תיאוריה של אמנות ולא הותיר כתבים שמישהו מצטט. מה שהיה לו היה מתנה ידנית ותפיסתית מסדר גבוה מאוד: עשרים שנה של עיטור חרסינה אימנו יד שיכלה להניח במדויק את הגוון שהתכוונה אליו, בפעם הראשונה, על משטח שאינו מאפשר תיקון. כשהועברה לקנבס וכוונה אל בעלי חיים חיים במזג אוויר פתוח, המשמעת הזו הניבה תמונות בעלות שכנוע פיזי יוצא דופן – המשקל של שור, העמומות הספציפית של מותן רטובה, האופן שבו שמי נורמנדי יושבים על שדה.
הטענה החזקה יותר העומדת לרשותו היא של שיקול דעת ולא של טכניקה. טרואיון בילה עשור בציור בתוך רעיון של אמן אחר והיה לו את המודעות העצמית, בגיל שלושים ושש, להכיר בכך ששור הולנדי שצויר ב-1647 הראה לו שימוש טוב יותר בכישוריו מכל דבר שחבריו עשו. מעט מאוד אמנים מבוססים באמצע הקריירה יכולים לבצע את הפעולה הזו על עצמם. פעולת הכיוון מחדש הזו, ולא אף קנבס בודד, היא הטיעון לכך שהוא היה יוצא דופן.
טענת הנגד ממשית. הוא היה מומחה שמצא נוסחה – בקר, מרעה, שמיים זוהרים – וחזר עליה ברווחיות במשך חמש עשרה שנים תחת פטרונות אימפריאלית, ומומחים בז'אנר מכירתי לעיתים נדירות מחזיקים מעמד היטב. על רוסו ומילה (Millet) עדיין מתווכחים; טרואיון זוכה להערצה אך נדחק למדף. השפעתו על האימפרסיוניסטים הייתה אווירתית יותר מאשר אינטלקטואלית, נספגת על ידי אמנים שעברו אותו הרבה מעבר. גאונות של היד והעין: כן, באופן שניתן להגנה. גאונות כמוח יוצר: לא.
מורשת
ציירי ברביזון לימדו את צרפת להסתכל על הכפר שלה ללא מבוכה, וטרואיון סיפק את בעלי החיים – לא כאלמנט עיצובי או סנטימנט אלא כדברים חיים ומהותיים העומדים באור אמיתי. זו תרומתו, וזה מספיק. הפרס על שמו המשיך להיות מוענק, ואן מארק המשיך את הסגנון הלאה, והבקר ממשיך לרעות בפריז, לונדון, ניו יורק ואדינבורו, בחדרים הטובים ביותר במבנים.