צ'אק קלוז (Chuck Close) פיתח שיטת חתימה של יצירת דיוקנאות בקנה מידה רחב על ידי העברה קפדנית של תמונות מצילום משובצת אל קנווסים עצומים, תא אחר תא. גישה שיטתית זו אילצה פרידה ממלאכת המכחול המסורתית, והתפתחה לאורך עשורים לפסיפסים מורכבים ורבי-צבעים שמתלכדים לכדי פנים אנושיות ברורות רק במבט מרחוק.
יסודות אקדמיים והשפעות מוקדמות
קלוז, שנולד במונרו ב-1941, עבר מסלול לימודים נרחב בטרם ביסס את מעמדו כדמות חשובה באמנות העכשווית. מסלולו האקדמי כלל את בית הספר התיכון אוורט, המכללה הקהילתית אוורט ואוניברסיטת וושינגטון. עד שנת 1964 השלים תואר שני באמנות (MFA) מבית הספר לאמנות של אוניברסיטת ייל. מענק פולברייט איפשר לו בהמשך ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות בווינה, מה שעיצב עוד יותר את המשמעת הטכנית שלו. החשיפה המוקדמת שלו לעבודתו של ג'קסון פולוק התבררה כבעלת חשיבות מכרעת, והסיטה את המיקוד האמנותי שלו לעבר טכניקות ציור ניסיוניות ולא-מסורתיות.
התפתחות טכנולוגית ומתודולוגיה
ב-1967 קיבל קלוז החלטה מודעת לנטוש את המכחול, מתוך שאיפה לאתגר את יכולותיו שלו ולאלץ פריצת דרך אמנותית. הוא התנסה בכלים שונים, ובהם אירבראשות (מברשות אוויר), להבי גילוח ומחקים שהורכבו על מקדחות חשמליות. התהליך שלו התבסס על מערכת רשת נוקשה, שאפשרה לו לבנות תמונות על ידי מילוי ריבועים בודדים במשיכות מדויקות. פרקטיקה עתירת-עבודה זו איפשרה יצירת עבודות מגוונות באמצעות מדיה כגון גרפייט, צבעי מים, פסטל, דיו וקולאז' נייר בעבודת יד. טכניקות אלו השפיעו בסופו של דבר על התפתחות טכנולוגיית הדפסת ההזרקה המודרנית.
אמנות הדיוקן והרשת
קלוז זוהה רבות עם פוטו-ריאליזם, אף שהגדיר את עניינו העיקרי כיצירת סימנים (mark-making) ולא כהעתקה פשוטה. סדרת הדיוקנאות הענפה שלו הציגה לעתים קרובות בני משפחה ואמנים עמיתים, כגון התיאור המוכר היטב של פיליפ גלאס (Philip Glass). הוא ציין פעמים רבות כי מאבק אישי בפרוסופגנוזיה (עיוורון פנים) השפיע על מסירותו ארוכת הטווח לציור דיוקנאות. על ידי התמקדות בפרטים המבניים של פנים בודדות, מצא דרך לגשר על הפער בין בנייה מופשטת לייצוג פיגורטיבי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אורך חיים מקצועי והסתגלות
בעקבות משבר רפואי ב-1988 שנגרם מחסימה בעורק עמוד השדרה הקדמי, חיו קלוז עם שיתוק. הוא התאים את שיטות העבודה שלו כדי להתמודד עם מצבו הפיזי, והמשיך ביצירתו הפורייה כצייר, צלם, אמן הדפס ואמן קולאז'. חייו המקצועיים השתרעו על פני ערים שונות, ובהן סיאטל, ניו הייבן, אמהרסט וניו יורק סיטי. לאורך הקריירה שלו שימש כמחנך באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט וזכה בפרסים ובהם פרס רוما והמדליה הלאומית לאמנויות.
עובדות מהירות
- נולד: 1941, מונרו - נפטר: 2021, אוקשיין - תחומים עיקריים: ציור, צילום, הדפס - יצירה בולטת: דיוקנאות הרכבת התחתית (Subway Portraits) - השכלה: בית הספר לאמנות של ייל, אוניברסיטת וושינגטון - פרסים: פרס רוما, המדליה הלאומית לאמנויות - חברות מקצועית: האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות - תנועה: אמנות עכשווית
שאלות שקוראים שואלים
### מדוע התמקד צ'אק קלוז בציור פנים?
קלוז רמז כי מאבקו בפרוסופגנוזיה, או עיוורון פנים, העניק לו מניע דחוף ומעשי לתעד ולחקור שוב ושוב את הפנים האנושיות.
### מה הייתה חשיבותה של הרשת ביצירתו?
הרשת אפשרה לו לפרק תצלוומים לתאים ניתנים לניהול, אותם מילא לאחר מכן בטבעות צבע או בגווני אפור כדי ליצור תמונה שנראתה קוהרנטית רק מרחוק.