כריסטיאן מיקלסן
פטר כריסטיאן הרסלב קירשואו מיקלסן (Peter Christian Hersleb Kjerschow Michelsen) (15 במרץ 1857 – 29 ביוני 1925), הידוע יותר ככריסטיאן מיקלסן, היה איל ספנות ומדינאי נורווגי. הוא היה ראש הממשלה הראשון של נורווגיה העצמאית בין השנים 1905–1907. מיקלסן ידוע בעיקר בשל תפקידו המרכזי בפירוק האיחוד בין נורווגיה לשוודיה ב-1905, והיה אחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר בנורווגיה בתקופתו.
רקע
הוא נולד בברגן ונקרא על שם סבו, הבישוף פדר כריסטיאן הרסלב קירשואו. הוא היה הבכור מבין חמישה אחים שנולדו למשפחת סוחרים. מצד אמו, מיקלסן היה צאצא של משפחת קולט (Collett) המפורסמת. הוא למד בבית הספר לקתדרלה בברגן. הוא למד משפטים באוניברסיטה המלכותית פרדריק והפך לעורך דין. מאוחר יותר הוא הקים את חברת הספנות "Chr. Michelsen & Co.", שהפכה לאחת הגדולות בנורווגיה.
קריירה פוליטית
הוא הפך לחבר בפרלמנט הנורווגי (הסטורטינג) בשנת 1891, כנציג המפלגה הליברלית של נורווגיה. הוא ראה את עצמו לרוב מעל סכסוכי מפלגות קטנוניים, ואחת ממטרותיו העיקריות הייתה ליצור קואליציה של מפלגות מהמפלגה השמרנית ועד למפלגה הליברלית, שאותה כינה "מפלגת הקואליציה". הוא כיהן כשר האוצר בקבינט השני של הגרופ, והיה אחד התומכים החזקים ביותר במדיניות תקיפה יותר כלפי האיחוד בין שוודיה לנורווגיה. במרץ 1905 החליף מיקלסן את פרנסיס הגרופ כראש ממשלה, ומיד הפך למנהיג התנועה לקראת פירוק האיחוד (Unionsoppløsningen i 1905).
הבסיס הפורמלי לפירוק היה סירובו של המלך אוסקר השני לקבל את חוקי הקונסוליה הנורווגיים (Konsulatsaken). הממשלה השוודית התעקשה במשך שנים רבות שהחוקים המסדירים את ענייני החוץ חייבים להיות חלק מהסכם האיחוד, וככאלה, לא ניתן היה להעביר חוקים קונסולריים על ידי הסטורטינג הנורווגי ללא הסכמת הפרלמנט השוודי (הריקסדאג). השוודים היו מוכנים לקבל את הדרישה הנורווגית לעניינים קונסולריים נפרדים, אך דרשו שנורווגיה תקבל את התקדים שלפיו פעל האיחוד במשך 90 שנה, דהיינו ששר החוץ יהיה שוודי. לדעת הנורווגים, הדבר העיד על כך שלשוודיה יש עליונות בתוך האיחוד. בעוד שעליונות זו התקיימה במציאות, הנורווגים לא היו מוכנים לקבל את מערכת היחסים הבלתי שוויונית על בסיס משפטי פורמלי.
ב-27 במאי 1905 סירב המלך אוסקר לחתום על הצעת החוק, ובתגובה התפטרו שרי הממשלה הנורווגית באופן קולקטיבי. המלך לא נקט בצעדים נוספים, כנראה מתוך מודעות לכך שפירוק האיחוד היה קרוב, והפוליטיקאים השוודים לא עשו דבר, כנראה מתוך אמונה שמדובר בנסיגה פוליטית נורווגית נוספת. ב-7 ביוני הכריז הסטורטינג הנורווגי כי מאחר שהמלך לא הצליח להקים ממשלה חדשה בנורווגיה לאחר התפטרותו של מיקלסן, הוא איבד את יכולתו למשול ובכך חדל מלהיות מלך נורווגיה. מהלך אסטרטגי זה העניק לפירוק בסיס משפטי מסוים, והיה בעיקרו פרי עבודתו של כריסטיאן מיקלסן. הוא ידע שהעם הנורווגי, לאחר חודשים של מידע מכוון היטב בעיתונות מאוחדת, מאוחד באופן שנדיר מאוד בדמוקרטיה. במשאל העם שהוכיח את הרצון הנורווגי בפירוק האיחוד, זכתה שמירת האיחוד ב-184 קולות בלבד ברחבי המדינה, המייצגים קול אחד בלבד מכל 2000 קולות שהושמעו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מיקלסן, אף שהאמין ברפובליקה דמוקרטית בנורווגיה, קיבל את העובדה שמונרכיה דמוקרטית תהיה בעלת הסיכויים הגדולים ביותר להתקבל בחו"ל ובקרב רוב הנורווגים. הנסיך קארל מדנמרק הפך למלך הוקון השביעי של נורווגיה לאחר שמשאל עם חדש העניק לתומכי המלוכה כ-79% מהקולות.
בשנת 1906 ניצח מיקלסן בבחירות ברשימה "מעל למפלגות", מה שגרם לניתוק מהיר בינו לבין הליברלים המובילים. ב-1907 הוא התפטר, לאחר שנמאס לו מהסכסוכים הקטנוניים בין המנהיגים הפוליטיים, ומתוך השלמה עם העובדה שדעותיו הפוליטיות הובסו. יורגן לובלנד המשיך את עבודתו של מיקלסן, אך חסר את הרצון לכפות על הקואליציה לעמוד מאוחדת, ובשנת 1908 התפרקה הקואליציה. בתחום המדיניות החברתית, תקופת כהונתו של מיקלסן כראש ממשלה ראתה את העברת החוק משנת 1906 בדבר תרומות ממשלתיות ומקומיות לקרנות אבטלה, שהנהיג ביטוח וולונטרי.
בשנת 1925, יחד עם חוקר הקוטב פריטיוף ננסן והתעשיין יואכים למהקול, הוא ייסד את ליגת המולדת.
חיים אישיים
הוא נישא בשנת 1881 ליוהאן בנדיקט וולנדהל (1861–1910). בשנת 1905 הוענק לו הצלב הגדול של מסדר אולף הקדוש המלכותי הנורווגי, ובשנת 1907 קיבל גם את הקולר.
### גמלהאוגן (Gamlehaugen)
בשנת 1899 החל מיקלסן בבניית אחוזת גמלהאוגן, שהושלמה בשנת 1900. האחוזה מתפקדת כיום כמעון של משפחת המלוכה הנורווגית והיא פתוחה לקהל הרחב.
מכון כריסטיאן מיקלסן
מיקלסן הוריש את רוב עזבונו לקרן שאפשרה את הקמת וניהול מכון כריסטיאן מיקלסן למדע וחופש אינטלקטואלי. בתקופה המודרנית, הוקם מכון כריסטיאן מיקלסן (CMI) כמרכז עצמאי למחקר בנושאי פיתוח ומדיניות בינלאומיים. המכון, שנוסד בברגן בשנת 1930, עורך מחקרים יישומיים ותיאורטיים כאחד, ובעל פרופיל רב-תחומי המעוגן בארבע קבוצות מחקר נושאיות, והן: זכויות אדם, דמוקרטיה ופיתוח, שלום, סכסוך ומדינה, הפחתת עוני ורפורמה במגזר הציבורי.