קריסטה מקאוליף: המורה שלעולם לא הספיקה להעביר את השיעור
מתוך שבעת האנשים שהיו על סיפון מעבורת החלל צ'לנג'ר בבוקר ה-28 בינואר 1986, שישה היו אנשי מקצוע בתחומי הטיסה וההנדסה. השביעית העבירה את חמש-עשרה השנים הקודמות בכיתות חטיבת ביניים ותיכון במרילנד ובניו המפשייר, ומשימתה במסלול סביב כדור הארץ הייתה לדבר – לשדר שיעורים לתלמידי בתי ספר אמריקאים באמצעות הטלוויזיה הציבורית. היא תיארה את הסיכוי כ"חלום של מורה". המעבורת המריאה בשעה 11:38:00 לפי שעון החוף המזרחי והתפרקה שבעים ושלוש שניות לאחר מכן, מול קהל של ילדים שהתכנסו באולמות בתי הספר במיוחד כדי לצפות בה.
קריירה רגילה לחלוטין
שרון קריסטה קוריגן (Sharon Christa Corrigan) נולדה ב-2 בספטמבר 1948 בבוסטון, מסצ'וסטס, וגדלה בפרמינגהאם, שם סיימה את לימודיה בתיכון מריאן (Marian High School) בשנת 1966. היא קיבלה תואר ראשון ממכללת מדינת פרמינגהאם (Framingham State College) בשנת 1970, ובאותה שנה נישאה לסטיבן מקאוליף (Steven McAuliffe). תואר שני ממכללת בואי סטייט (Bowie State College) במרילנד הגיע בשנת 1978.
תיק ההוראה שלה הוא דיוקן של מרכז המקצוע הלא-נוצץ. חטיבת הביניים בנג'מין פולואה (Benjamin Foulois) במרילנד, 1970 עד 1971: היסטוריה אמריקאית לכיתות ח'. חטיבת הביניים תומאס ג'ונסון (Thomas Johnson), 1971 עד 1978: אנגלית, היסטוריה אמריקאית, אזרחות. חטיבת הביניים ראנדלט (Rundlett) בניו המפשייר, 1978 עד 1979: היסטוריה אמריקאית לכיתות ז' ו-ח'. בית הספר בואו ממוריאל (Bow Memorial), 1980 עד 1982: לימודי חברה לכיתות ט'. ומ-1982, תיכון קונקורד (Concord High School) בניו המפשייר, שם לימדה כלכלה, משפטים והיסטוריה אמריקאית – ואף עיצבה קורס משלה, "האישה האמריקאית". היא לימדה חינוך דתי ועבדה עם תוכניות לתלמידים מרקע מעוטי יכולת. שום דבר מכל זה לא העיד על דמות לאומית.
אחת-עשרה אלף מועמדויות
פרויקט "מורה בחלל" (Teacher in Space Project) צמח מתוך צוות משימה של נאס"א (NASA) ב-1983, זכה לאישורו של המנהל ג'יימס בגס (James Beggs), והוכרז על ידי הנשיא רונלד רייגן (Ronald Reagan) ב-27 באוגוסט 1984. ההיגיון שמאחוריו היה שיווקי בגלוי: המעבורת הייתה מרווחת מספיק כדי לשאת נוסע, ונאס"א רצתה אזרח שיכול לגרום לאמריקאים לדאוג שוב לטיסות חלל. כ-11,000 אנשי חינוך הגישו מועמדות. השדה צומצם לעשרה פיינליסטים, וב-19 ביולי 1985 הוכרזה מקאוליף כמועמדת הראשית, כשברברה מורגן (Barbara Morgan) משמשת כמחליפתה.
כדאי להיות מדויקים לגבי הקריטריון. נאס"א לא חיפשה את המורה בעלת ההישגים המדעיים הגבוהים ביותר בארצות הברית. היא חיפשה את האדם המסוגל ביותר להלהיב את הציבור – מבחן תקשורתי, ומקאוליף עברה אותו בצורה מכרעת. היא הפכה לסלבריטאית בן לילה, והופיעה בתוכנית The Tonight Show Starring Johnny Carson בקור רוח שהפתיע אנשים שציפו למורה מתוחה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מומחית מטען
היא התאמנה במשך מספר חודשים במרכז החלל על שם לינדון ב. ג'ונסון (Lyndon B. Johnson Space Center) ביוסטון לצד ששת אנשי הצוות המקצועיים, למדה לחיות ולעבוד בתנאי מיקרו-כבידה ותירגלה מול מצלמה את שיעורי המדע שהתכוונה להעביר מהמסלול. השיגור נדחה שוב ושוב בשל מזג האוויר; ניסיון ב-27 בינואר 1986 בוטל. לפני שעזבה, אמרה לתלמידיה בתיכון קונקורד: "דחפו את עצמכם הכי רחוק שאתם יכולים, כי אם אני יכולה להגיע עד לכאן, גם אתם יכולים."
שבעים ושלוש שניות
המעבורת צ'לנג'ר (Challenger) שוגרה בבוקר ה-28 בינואר 1986 והתפוצצה שבעים ושלוש שניות לאחר ההמראה, מול חופי קייפ קנוורל. פרשנות יחסי הציבור – "תקלה מרכזית" ואז "הכלי התפוצץ" – הפכו לאחד מקטעי השמע המושמעים ביותר בהיסטוריה האמריקאית. כל שבעת האנשים שהיו על הסיפון נהרגו: דיק סקובי (Dick Scobee), מייקל סמית' (Michael Smith), ג'ודית רזניק (Judith Resnik), אליסון אוניזוקה (Ellison Onizuka), רונלד מקנייר (Ronald McNair), גרגורי ג'רוויס (Gregory Jarvis) וקריסטה מקאוליף. היא הייתה בת שלושים ושבע.
החקירה קבעה כי אטמי ה-O-ring כשלו בשל הקור הבלתי רגיל, וכי אזהרות המהנדסים לגבי שיגור בטמפרטורות אלו נדחו. ממצא זה הפך את האבל למשהו קשה יותר. אביה של מקאוליף כתב מאוחר יותר שבתו מתה בגלל נאס"א – פסיקה שהמשפחות מצאו כהרסנית בדיוק בגלל שהייתה ניתנת להגנה.
מדוע קריסטה מכונה גאון
המילה אינה מתאימה לה כפי שהיא מתאימה למדען, והגרסה הכנה של הטענה חייבת להתחיל בהודאה בכך. מקאוליף לא גילתה דבר, לא פרסמה דבר, ומעולם לא העבירה את השיעורים שעבורם התאמנה. היא לא נבחרה בגלל גאונות מדעית; נאס"א אמרה בגלוי שהיא מחפשת מתקשרת ולא מומחית. הישגיה בכיתה היו מיומנים ושגרתיים. אם גאונות פירושה יצירה אינטלקטואלית מקורית, היא אינה עומדת בקריטריון והייתה הראשונה להודות בכך.
מה שהיה לה, ומה שתהליך הבחירה באמת מדד, הוא כישרון נדיר באמת: היכולת להפוך נושא למוחשי עבור אנשים שאין להם סיבה להתעניין בו, ולעשות זאת תחת לחץ ומול מצלמה. אחת-עשרה אלף מורים אמריקאים נכנסו לתחרות שנשפטה כמעט כולה על פי תכונה זו; היא זכתה בה. הראיות הן התנהגותיות ולא אקדמיות – הביטחון בטלוויזיה הארצית, הנכונות לעצב קורס משלה על נשים אמריקאיות במקום ללמד את הסילבוס שקיבלה, והאינסטינקט למסגר את בחירתה יוצאת הדופן כטיעון לתלמידיה על יכולותיהם שלהם ולא על יכולותיה שלה. "תשאפו לזה", אמרה להם. "דחפו את עצמכם הכי רחוק שאתם יכולים."
זו מיומנות פדגוגית, לא אינטלקט, והיא ראויה לאותו כבוד שספורטאים מקבלים על מיומנות פיזית: זוהי מיומנות נדירה, ניתנת לאימון, שלרוב אינה נלמדת ושמעטים מאוד אנשים מצטיינים בה. טיעוני הנגד נותרו משמעותיים. תהילתה אינה ניתנת להפרדה ממותה, וחיים שנקטעו בגיל שלושים ושבע מותירים מעט מדי ראיות כדי לדרג אותם. אילו הצ'לנג'ר הייתה טסה בבטחה, היא ככל הנראה הייתה חוזרת לתיכון קונקורד ונזכרת ברמה המקומית. מה שניתן לומר ללא הפרזה הוא שמערכת שתוכננה למצוא את המורה המשכנעת ביותר במדינה של מיליוני אנשים חיפשה היטב ובחרה בה.
מורשת
יותר מעשרה מיליון אמריקאים השתתפו בטקסי זיכרון. לפחות ארבעים בתי ספר נקראו על שמה. בעלה סטיבן הפך למנהל מייסד של מרכז צ'לנג'ר (Challenger Center), ארגון החינוך שהוקם על ידי ג'ון סקובי רוג'רס (June Scobee Rodgers), אלמנתו של מפקד המשימה, כדי ללמד מדעים והנדסה לילדים באמצעות הדמיות של טיסות חלל; הוא המשיך לכהן במועצה המייעצת שלו. היא הותירה אחריה שני ילדים.
האנדרטה המדויקת ביותר היא מוסדית. נאס"א יצרה בסופו של דבר את תוכנית האסטרונאוטים המחנכים (Educator Astronaut Program), וברברה מורגן – מחליפתה של מקאוליף, שהתאמנה לצידה ביוסטון – טסה למסלול בשנת 2007, באיחור של עשרים ואחת שנה. דוטי מטקאלף-לינדנבורגר (Dottie Metcalf-Lindenburger) הלכה בעקבותיה בשנת 2010. השיעור מהחלל נלמד לבסוף. זה פשוט לקח דור, והוא הועבר על ידי האדם שעמד לידה.