כריס קולומבוס: האדריכל של סרטי הילדות שוברי הקופות
בן של פועל מפעל מוורן, אוהיו, יצא מהקרנה של הסנדק (The Godfather) בשנת 1972 והחליט שהוא רוצה ליצור סרטים. שלושה עשורים לאחר מכן, אותו אדם יקבל לידיו את העיבוד הספרותי המצופה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע — הסרט הראשון בסדרת הארי פוטר (Harry Potter) — ויכנה את החוויה "רוויית חרדות". כריס קולומבוס (Chris Columbus) בילה ארבעים שנה בהפיכת החרדה הזו לכמה מהסרטים הנצפים ביותר לכל המשפחה שנוצרו אי פעם.
ממצלמות סופר-8 באוהיו ועד אוניברסיטת ניו יורק
קולומבוס נולד ב-10 בספטמבר 1958 בספנגלר, פנסילבניה, וגדל בוורן, אוהיו, שם החל לצלם סרטי סופר-8 בעודו תלמיד בבית הספר התיכון ג'ון פ. קנדי. הוא המשיך ללימודי קולנוע בבית הספר לאמנויות טיש באוניברסיטת ניו יורק, שם כתב תסריט בשם Jocks שנמכר ב-5,000 דולר אך מעולם לא הופק — שיעור מוקדם, האופייני לתעשייה, על הפער שבין מכירה לבין קבלת אור ירוק להפקה.
תסריט שמצא את ספילברג
הפריצה של קולומבוס הגיעה כתסריטאי, לא כבמאי. התסריט שלו לסרט גרמלינס (Gremlins) עבר דחיות חוזרות ונשנות עד שהגיע לידיו של סטיבן ספילברג (Steven Spielberg), שלקח אותו כמפיק והפך למעין מנטור עבור הכותב הצעיר. קולומבוס המשיך עם תסריטים להגוניס (The Goonies, 1985) ושרלוק הולמס הצעיר (Young Sherlock Holmes, 1985), מה שביסס אותו, עוד לפני שישב בכיסא הבמאי, כאחד מקולות התסריטאות המגדירים של קולנוע ההרפתקאות בסגנון ספילברג של שנות ה-80 — עולם של פליאה, סכנה וסכנות ילדות שיוגדרו לאחר מכן בקריירת הבימוי שלו.
לומד לביים, ואז מוצא את "שכחו אותי בבית"
סרט הביכורים של קולומבוס כבמאי, הרפתקאות בייביסיטר (Adventures in Babysitting, 1987), והסרט המורכב יותר מלון הלבבות השבורים (Heartbreak Hotel, 1988), נתנו לו דריסת רגל, אך הסרט שהפך אותו לכוח מסחרי היה מקרי בדרכו שלו: הוא אמר שג'ון יוז (John Hughes) "הציל את הקריירה שלו" בכך שהציע לו את שכחו אותי בבית (Home Alone) לאחר שקולומבוס עזב את הפקת חופשה מטורפת באירופה (National Lampoon's Christmas Vacation). הסרט יצא בשנת 1990 והפך לאחת הקומדיות המצליחות בהיסטוריה של הקולנוע, עם הכנסות של כ-285 מיליון דולר בארצות הברית בלבד, וסרט ההמשך שלו ב-1992 הרחיב את הזיכיון. לאורך העשור בנה קולומבוס מוניטין כבמאי שיודע לעבוד עם כוכבים גדולים על קומדיות מונעות דמויות וסנטימנטליות — ביניהן גברת דאוטפייר (Mrs. Doubtfire, 1993) עם רובין ויליאמס, אמא חורגת (Stepmom, 1998) עם ג'וליה רוברטס וסוזן סרנדון, ותשעה חודשים (Nine Months, 1995).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השקת הארי פוטר
בשנת 2001, קולומבוס לקח על עצמו את המשימה להעביר את הארי פוטר ואבן החכמים (Harry Potter and the Sorcerer's Stone) מאת ג'יי קיי רולינג (J.K. Rowling) למסך — פרויקט שעמד תחת ביקורת מצד קהל מעריצים שמנה כבר עשרות מיליונים. מאז הוא תיאר את ההפקה כ"רוויית חרדות", הנובעת מהלחץ להשיק בהצלחה זיכיון שהיה צריך לספק הן את הילדים והן את המעריצים הפנאטים ביותר של הספרים. הוא חזר לביים את הארי פוטר וחדר הסודות (Chamber of Secrets, 2002), תוך שינוי מכוון של הסגנון הוויזואלי כדי להבדיל את סרט ההמשך, לפני שנסוג מבימוי כדי לאפשר לאלפונסו קוארון (Alfonso Cuarón) לביים את הסרט השלישי, בעודו נשאר כמפיק לסדרה שהמשיכה לאחר מכן. מה שקולומבוס הוכיח בשני הסרטים הללו היה מיומנות ספציפית: בניית עולם בהיקף גדול, תרגום יקום בדיוני מורכב למציאות פיזית וחזותית קוהרנטית מבלי לאבד את תחושת גילוי הילדות שהפכה את הספרים למוצלחים.
מפיק, בונה זכיונות וגיוון בקריירה מאוחרת
מעבר לקרדיטי הבימוי שלו, קולומבוס בנה קריירת הפקה דרך החברה שלו, כשהוא תומך בזיכיון לילה מוטרף במוזיאון (Night at the Museum), סרטי ארבעת המופלאים (Fantastic Four), והדרמה עטורת השבחים העזרה (The Help, 2011), בין פרויקטים נוספים — וראוי לציון, תמיכה בעבודות מוקדמות של במאי האימה רוברט אגרס (Robert Eggers), מה שמעיד על גיוון אצל קולנוען הידוע בעיקר בזכות קומדיות משפחתיות. קרדיטי הבימוי המאוחרים שלו כוללים את פרסי ג'קסון וגנב הברק (Percy Jackson & the Olympians: The Lightning Thief, 2010), פיקסלים (Pixels, 2015), וסרטי דברי ימי חג המולד (The Christmas Chronicles, 2018, 2020), הממשיכים את אותה אינסטינקט לפנטזיה והרפתקאות בקנה מידה משפחתי שעיצבו את התסריטים המוקדמים ביותר שלו.
ילד של סרטי אימה שמעולם לא ביים סרט אימה
קולומבוס אמר שהתשוקה שלו לקולנוע נעוצה באובססיה של הילדות לסרטי האימה של אולפני האמר (Hammer horror films), שרתקו אותו מגיל עשר בערך — מקור שנמצא בניגוד מוזר למוניטין המשפחתי שבנה כבמאי בוגר. הוא המשיך להימשך לשותפים שהוא סומך עליהם לאורך פרויקטים, תוך שמירה על מערכות יחסים ארוכות עם צלמים ושחקנים, כולל קורט ראסל (Kurt Russell), כוכב סרטי דברי ימי חג המולד. הוא גם דיבר על הרצון לביים סרט אימה טהור ביום מן הימים, ותיאר זאת כז'אנר אחד שהוא מעולם לא עבד בו למרות ההשפעה שהייתה לו עליו כילד — פינה לא מנוצלת בקריירה רחבה אחרת.
מדוע כריס מכונה גאון
הטיעון בעניינו של קולומבוס נשען על מלאכה מסחרית ומבנית ולא על טענה כלשהי לחדשנות אמנותית רשמית, והמקורות גלויים לגבי האבחנה הזו: מבקרים ציינו שוב ושוב שהוא "נטה לסנטימנטליות יתרה בעבודתו", גם בזמן שהודו שההצלחה המסחרית שלו הייתה בלתי ניתנת להכחשה. מה שיש לו הוא מיומנות ספציפית שקשה ללמד — היכולת לבנות עולמות בדיוניים אמינים שלמים עבור קהל משפחתי, מהבית הפרברי עתיר המלכודות בשכחו אותי בבית ועד למסדרונות הוגוורטס, ולעשות זאת בתקציב ובלוח זמנים שמפחידים את רוב הבמאים. זוהי גאונות של ביצוע ואינסטינקט קהל, לא של חזון במובן של במאי-יוצר; אף אחד במקורות לא מכנה את קולומבוס בעל חזון, והוא מעולם לא טען להיות כזה. המיומנות האמיתית שלו קרובה לזו של אומן מיומן שיכול לספק באופן אמין הפקות ענק מורכבות מבחינה טכנית בזמן, עם רגעים רגשיים שפוגעים בעשרות מיליוני צופים — כישרון נדיר ומשמעותי יותר מבחינה מסחרית מכפי שהוא נשמע, גם אם זו לא סוג הגאונות שזוכה לרקע רטרוספקטיבי בפסטיבלי קולנוע.
מורשת
קולומבוס נותר, על פי הודאתו ועל פי התעשייה, "אחד הבמאים המסחריים המשתלמים ביותר בהוליווד". שכחו אותי בבית ושני סרטי הארי פוטר הראשונים לבדם מהווים מיליארדי דולרים בקופות ברחבי העולם והציגו לדורות רבים של ילדים את אבני הבוחן המגדירות שלהם לחגים ולפנטזיה. עבודתו נמשכת אל תוך שנות ה-20 של המאה ה-21 עם הפקות כמו מועדון הרצח של יום חמישי (The Thursday Murder Club, 2025), מה שמרמז על קריירה שנבנתה פחות על המצאה מחדש ויותר על עקביות עקשנית ורבת-עשורים של משיכה לקהל.