צ'. ק. מנון: עורך הדין שבחר במפרץ
בשנת 1976 סגר עורך דין, בעל ותק של שנתיים בבית המשפט הגבוה של קראלה, את תיקיו, עזב את קוצ'י (Kochi) וטס לקטר. שנתיים לאחר מכן הוא הקים בדוחה עסק להובלת דלק עם שותף קטרי בשם עלי בן נאצר אל-מסנאד (Ali Bin Nasser Al Misnad). עד מותו של צ'ריל קרישנה מנון (Cheril Krishna Menon) בבית חולים בצ'נאי באוקטובר 2019, הפכה חברת ההובלה הזו לקבוצה המשתרעת על פני פיננסים, מדיה, פלדה ותשתיות בארבע יבשות – והוא הפך להודי הראשון בקטר שקיבל את פרס פראוואסי בהרטיה סאמאן (Pravasi Bharatiya Samman).
תרישור
הוא נולד בתרישור (Thrissur) שבקראלה בספטמבר 1949, לפוליאמקוט נאראיאנן נאיר (Puliyamkott Narayanan Nair), איש עסקים בתחום התחבורה, ולצ'ריל קארתייאני אמה (Cheril Karthyayani Amma). במילים אחרות, התחבורה הייתה המקצוע המשפחתי עוד לפני שהפכה לשלו; החברה בדוחה הייתה פחות קפיצה אל הלא נודע ויותר ירושה שהועתקה למרחק של ארבעת אלפים קילומטרים.
השכלתו הייתה כולה בקראלה עד סופה המוחלט. בית הספר התיכון צ'רץ' מישן סוסייטי (Church Mission Society) בתרישור, לאחר מכן קורס טרום-אוניברסיטאי במכללת סנט תומאס (St. Thomas College), ואז תואר ראשון במכללת סרי קראלה וארמה (Sree Kerala Varma College) – כולם באותה עיר. עבור לימודי משפטים הוא נסע צפונה, למכללה למשפטים בג'אבלפור (Jabalpur) שבמאדיה פרדש, לפני שחזר לעסוק בעריכת דין בבית המשפט הגבוה של קראלה בקוצ'י.
שנתיים בלשכת עורכי הדין
הקריירה המשפטית נמשכה שנתיים, וזו העובדה המעניינת ביותר בביוגרפיה שלו, כיוון שזו הדרך שלא נבחרה. היה כאן אדם צעיר עם הסמכה מקצועית, אולם דיונים במדינתו ושם משפחה בעיר הולדתו, שהגיע למסקנה בגיל עשרים ושבע ששום דבר מכל זה אינו העתיד. בשנת 1976 הוא עבר לקטר, והצטרף לגל ההגירה הגדול הראשון של המלאיאלים (Malayali) אל המפרץ, שעתיד היה לעצב מחדש את כלכלת קראלה באמצעות העברות כספים.
בהזאד
תאגיד בהזאד (Behzad Corporation) הוקם בדוחה ב-1978, עם אל-מסנאד כשותף, להובלת דלק. מה שהוא הפך להיות נמדד בצורה הטובה ביותר על ידי הדירקטוריונים שבהם החזיק מנון בסופו של דבר: Behzad Fuels (UK) Limited, TJSV Steel Fabrication, ושני ערוצי טלוויזיה, JaiHind TV ו-Symphony TV. העיתון גאלף טיימס (Gulf Times), שדיווח על מותו, תיאר נוכחות מסחרית של יותר משלושים וחמש שנים שבסיסה בדוחה, עם פעילות המתפרסת על פני מדינות ה-GCC, סודאן, דרום אמריקה ובריטניה. הוא היה יו"ר ומנכ"ל תאגיד בהזאד, תאגיד ABN, וחברת Ali Bin Naser Al Misnad Transport & Trading. בשנת 2011 דירג אותו המגזין Arabian Business כהודי הלא-תושב העשרים בעושרו במזרח התיכון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מדינאי הפזורה
עושר בפזורה של המפרץ נוטה להפוך לתפקידים קהילתיים, וזה של מנון הפך לכאלה בהרחבה. הוא כיהן כסגן יו"ר Norka Roots, גוף הרווחה של ממשלת קראלה עבור קראלים שאינם תושבים; כדירקטור קבוע בקרן הפיתוח להודים בחו"ל (India Development Foundation of Overseas Indians); כחבר במועצה המייעצת לביטחון לתעופה אזרחית; וכיו"ר בית הספר הציבורי של בהאוואן (Bhavan's Public School) במרכז החינוכי אל-מסנאד בדוחה.
התארים באו בעקבות התפקידים. פרס פראוואסי בהרטיה סאמאן הגיע בשנת 2006, הפרס ההודי הגבוה ביותר להודים שאינם תושבים, והגאלף טיימס ציין שהוא ההודי הראשון בקטר שקיבל אותו. הפאדמה שרי (Padma Shri), העיטור האזרחי הרביעי בחשיבותו בהודו, הגיע ב-2009, לאחר מכן פרס העסקים של בנק פדרל קראלה (Federal Bank Kerala Business Award) ב-2011 ופרס לאומי קטרי מטעם DICID ב-2012.
מה הוא בנה עם זה
הפילנתרופיה הייתה ספציפית ומקומית ולא מוסדית. הוא בנה ומסר יותר ממאה בתים לתושבי שכונות עוני בתרישור. הוא תמך בקרן הצדקה אדארש (Adarsh Charitable Trust), המשרתת ילדים עם מוגבלויות שכליות, ובפרויקטים לשיקום דיור של Laksham Veedu. הוא מימן את בנייתו של מסגד בקוז'יקוד (Kozhikode) ותרם מסגד נוסף לקהילה מוסלמית – איש עסקים הינדי שגם נתן חסות לחגיגות הפולי קאלי (Puli Kali) השנתיות ולחגיגות מהא שיבארטרי (Maha Shivaratri) במקדש ואדאקומנאתאן (Vadakkumnathan Temple) בעיר הולדתו. שגריר הודו בקטר, פ. קומאראן (P. Kumaran), כינה אותו "דויין של הקהילה ההודית בקטר". א. פ. מאניקאנטאן (A. P. Manikantan) מהמרכז התרבותי ההודי אמר שהוא "היה התגלמות האהבה כלפי בני אדם אחרים".
מדוע צ'ריל מכונה גאון
המילה אינה מופיעה באף אחד מהמקורות שנסקרו, ואין לכפות אותה עליו. אף אחד ברשומות — לא השגריר, לא הגאלף טיימס, לא הערך האנציקלופדי שלו — לא מתאר את צ'. ק. מנון כגאון, והתיאור הכנה של מה שהיה ברשותו הוא שיפוט מסחרי ולא אינטלקט מהסוג שהמילה בדרך כלל מציינת. אין כאן המצאה, אין תיאוריה, אין חפץ אמנותי. יש עסק להובלת דלק שגדל, וגדל היטב.
מה שניתן להגן עליו הוא צורה מסוימת ונדירה באמת של קריאת סיטואציה. מנון הגיע לדוחה ב-1976, לפני תור הזהב הקטרי המודרני, עם הכשרה כעורך דין, ללא נרטיב של הון מאחוריו מלבד עסק תחבורה משפחתי בתרישור. הוא זיהה את השותף הנכון – אזרח קטרי, חיוני תחת הסדרי החסות ששלטו בעסקים זרים במפרץ – ואת מגזר הכניסה הנכון, לוגיסטיקת דלק, שנמצא מתחת לכל תעשייה אחרת בכלכלת פחמימנים. מהבסיס הזה הוא גיוון בסדר הניתן להגנה: תחבורה, אחר כך דלקים, אחר כך פלדה ותשתיות, ואז מדיה. הרצף הוא המיומנות, וזו מיומנות ולא מזל, כיוון שהיא חזרה על עצמה בשווקים שונים זה מזה כמו סודאן, דרום אמריקה ובריטניה.
טיעון הנגד הוא בוטה. לעיתוי ולגאוגרפיה היה חלק עצום בעבודה. אלפי מהגרים מקראלה הגיעו למפרץ בשנות ה-70 ורבים מאוד שגשגו; מנון שגשג יותר מרובם, אך בתוך גל ולא נגדו. הדבר המבדיל אותו הוא ככל הנראה לא העושר בכלל אלא מה שעשה איתו — מאה הבתים, המסגד, ניהול בית הספר. נדיבות בקנה מידה כזה היא מעוררת הערצה. זה לא גאונות.
מורשת
הוא מת ב-1 באוקטובר 2019 בבית החולים אפולו (Apollo Hospital) בצ'נאי, בגיל שבעים, והותיר אחריו את אשתו ג'איאשרי (Jayasree) ושלושה ילדים, אנז'אנה (Anjana), סריראנג'יני (Sreeranjini) וג'איאקרישנאן (Jayakrishnan). בנו לקח על עצמו את תפקיד מנכ"ל תאגיד בהזאד וקבוצת אל-מסנאד. מה שמנון משאיר בקטר הוא עסק ובית ספר. מה שהוא משאיר בתרישור הוא מאה משפחות בבתים ששילם עבורם, ופסטיבל מקדש שעדיין זוכה למימון.