צ'ן דושיו: המייסד שגורש ממפלגתו שלו
"מבקרים מאשימים את המגזין הזה בכוונה להשמיד את הקונפוציאניזם," כתב צ'ן דושיו בדפי המגזין נוער חדש (New Youth). "אישומים אלו מודים באמת." מעט הצהרות עריכה בהיסטוריה הסינית המודרנית היו כה מפלילות באופן בוטה, ואף אחת לא עשתה יותר כדי לפוצץ את העולם האינטלקטואלי שבו חי צ'ן. הוא היה ממייסדי המפלגה הקומוניסטית הסינית, כיהן כמזכירה הכללי הראשון שלה, וגורש ממנה כעבור שמונה שנים – מסלול שהופך אותו לאחת הדמויות הבודדות שמרכזיות לשני פרקים בלתי תואמים בהיסטוריה הסינית של המאה העשרים: הולדת הקומוניזם הסיני והולדת ההתנגדות לו.
מלומד שחונך עבור המערכת שאותה דחה
נולד ב-9 באוקטובר 1879 באנצ'ינג, אנחווי, למשפחת אצולת קרקע, צ'ן איבד את אביו בגיל שנתיים וגודל על ידי דוד אמיד. הוא הצטיין בתוך מערכת הבחינות המסורתית, כשהגיע למקום הראשון בבחינות הקיסריות המחוזיות (xiucai) בשנת 1896, לפני שלמד באקדמיית צ'יושי בהאנגג'ואו – ממנה גורש בשל פעילות אנטי-ממשלתית – ולאחר מכן למד ביפן בין השנים 1902 ל-1909, שם שקע בפוליטיקת סטודנטים מהפכנית בחוץ לארץ. הדפוס נקבע מוקדם: מצוינות רשמית בתוך מוסדות מורשים, שלאחריה מרד פעיל נגדם.
נוער חדש ותנועת התרבות החדשה
בשנת 1915 ייסד צ'ן את מה שהפך למגזין נוער חדש, שאותו מתארת ההיסטוריה של התקופה מטעם אגודת אסיה כ"אחד הפרסומים המשפיעים ביותר עבור רדיקלים צעירים" של התקופה, ומשך אליו כותבים שכללו את לוּ שׂוּן (Lu Xun), לי דאג'או (Li Dazhao), ובתור קורא צעיר וכותב לעתיד, מאו דזה-דונג (Mao Zedong) עצמו. כדקאן בית הספר לאמנויות ומכתבים באוניברסיטת פקין משנת 1917, הוביל צ'ן את התקפתה של תנועת התרבות החדשה הרחבה על המסורת הקונפוציאנית, וקידם את מה שכינה "מר מדע ומר דמוקרטיה" כשני הכוחות שיצילו את סין מקיפאון פיאודלי, ודחף לכך שסינית מדוברת תחליף את השפה הספרותית הקלאסית ככלי למחשבה רצינית. בניגוד לסון יאט-סן (Sun Yat-sen), שצידד בתקופה של חונכות פוליטית לפני דמוקרטיה מלאה, צ'ן טען למען פרקטיקה דמוקרטית באופן מיידי – עמדה ששיקפה גם שכנוע אינטלקטואלי וגם חוסר סבלנות לדרגתיות.
מעצר בשל אירועי ארבעה במאי
כאשר פרצו הפגנות ארבעה במאי ב-4 במאי 1919 נגד החלטת מעצמות ההסכמה להעביר את הוויתורים הגרמניים לשעבר בשאנדונג ליפן במקום להחזירם לסין, צ'ן היה תומך פעיל, והוא נעצר ב-11 ביוני 1919 בזמן שהפיץ עלונים, ובילה 83 ימים בכלא באשמות הקשורות לפרסום חומרים בולשביקיים. הפרק הקצין אותו עוד יותר, ודחף אותו מביקורת תרבותית לעבר פעילות פוליטית מאורגנת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ייסוד המפלגה הקומוניסטית הסינית
צ'ן ייסד את המפלגה הקומוניסטית הסינית יחד עם לי דאג'או בשנת 1921, לאחר שהקים תא קומוניסטי בשאנגחאי עם שבעה חברים בשנה הקודמת בעקבות מגע עם נציג הקומינטרן גריגורי וויטינסקי (Grigori Voitinsky). הוא כיהן כמזכירה הכללי הראשון של המפלגה מ-1921 עד 1927, כשהוא מתנגד בתחילה להכוונת הקומינטרן לפני שקיבל את התמיכה הפיננסית וההנחיה האסטרטגית שנלוו אליה, כולל ברית מסויגת שנכפתה על ידי הקומינטרן עם הקוומינטנג – החזית המאוחדת הראשונה – שצ'ן הזהיר שוב ושוב, ובצדק, שהיא מסוכנת בהתחשב בשאיפותיו של צ'יאנג קאי-שק (Chiang Kai-shek). כאשר צ'יאנג פנה נגד הקומוניסטים בטבח שאנגחאי באפריל 1927, צ'ן קיבל הוראות סותרות ממוסקבה לאורך כל המשבר; המפלגה הקומוניסטית הסינית בכל זאת הדיחה אותו מתפקיד המזכיר הכללי באותו אוגוסט והפכה אותו לשעיר לעזאזל לקריסת החזית המאוחדת, כשהיא מגנה אותו על "אופורטוניזם ימני" למרות אחריותו של הקומינטרן עצמו לאסטרטגיה.
טרוצקיזם וגירוש
בעקבות זאת, נחשף צ'ן לביקורתו של לאון טרוצקי (Leon Trotsky) על אסטרטגיית הקומינטרן בסין דרך סטודנטים שחזרו, והיא הדהדה את מסקנותיו שלו לגבי טעויות המפלגה. הוא ארגן סיעת אופוזיציה שדגלה בהנהגת מפלגה עצמאית ומעורבות דמוקרטית המונית, ואימץ את תיאוריית המהפכה המתמדת של טרוצקי. הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית גינה את "האופורטוניזם השיורי" שלו באמצע 1929 וגירש אותו רשמית ב-15 בנובמבר 1929 לאחר שסירב להתכחש לטרוצקיזם. הוא המשיך להנהיג את התנועה הטרוצקיסטית הקטנה של סין, כשהוא עומד בראש קונגרס מאוחד של האופוזיציה השמאלית בשאנגחאי בשנת 1931.
מאסר ופרק סיום שקט
המשטרה החשאית של הקוומינטנג, שקיבלה מידע, עצרה את צ'ן ב-15 באוקטובר 1932 בקונגרס הטרוצקיסטי. לאחר שנשפט ב-1933, הוא נידון לשלוש-עשרה שנות מאסר – גזר דין מוות שהומתק תחת לחץ ציבורי – וקיבל תנאי כלא נוחים יחסית שאפשרו לו להמשיך במחקר בלשני ולהתחיל באוטוביוגרפיה. לאחר ששוחרר תשע שנים מוקדם מהצפוי, באוגוסט 1937, בעקבות הקמת החזית המאוחדת השנייה נגד יפן, ביקש צ'ן להיכנס מחדש למפלגה הקומוניסטית הסינית; מאו יקבל אותו חזרה רק בתנאי שיתכחש לטרוצקיזם ויתוודה על טעויות העבר, תנאים שצ'ן דחה. הוא בילה את שנותיו האחרונות בג'יאנגג'ין, סצ'ואן, בעבודה על מילון אטימולוגי שמטרתו רומניזציה של השפה הסינית, ובאומדנו של בעל בריתו הוותיק מתנועת התרבות החדשה הוּ שׁה (Hu Shi), עבר "גיור מחדש לדמוקרטיה בשלהי חייו" בעודו צופה בסמכותנות הסטליניסטית מתרחשת בחוץ לארץ. הוא מת ב-27 במאי 1942, בגיל 62, מיתר לחץ דם ומחלות לב.
מדוע צ'ן מכונה גאון
טענתו של צ'ן נשענת על הישג אינטלקטואלי מתועד ולא על הישרדות או מניפולציה, דבר שמבדיל אותו מכמה מבני זמנו הפוליטיים. הוא בנה וערך את המגזין הרדיקלי המשפיע ביותר של דורו, עיצב את אוצר המילים האינטלקטואלי – "מר מדע ומר דמוקרטיה" – שדור שלם של רפורמטורים סינים השתמש בו כדי למסגר את המשבר במדינה, ועשה זאת עם מה שחוקרים כינו "ברק סגנוני" אמיתי. מחקרו של ההיסטוריון לי פייגון (Lee Feigon) מתנגד לתווית הפשוטה יותר של "מערבי", וטוען שהשפעתו של צ'ן הגיעה משקיעה עמוקה במסורת הסינית גם כאשר תקף את יסודותיה המדכאים – כשהוא מתאר אותו כ"מנדרין של התרבות החדשה", רהוט מספיק במערכת שאותה התנגד כדי לפרק אותה באופן אמין מבפנים. ההשוואה הספקנית יותר של פייגון מאלפת גם היא: הוא מדמה את צ'ן למשה, מנהיג שיכול להצביע על הדרך ל"ארץ מובטחת" שלא היה נועד להיכנס אליה, "בהיעדר חוסר הרחמים הארגוני של לנין או מאו." זהו הגבול הכנה של גאונותו של צ'ן – היא הייתה פרשנית ורטורית, לא ארגונית או טקטית, וזה בדיוק התכונה שנתנה ליריבים עם אינסטינקטים פוליטיים קשוחים יותר לתמרן אותו ואז למחוק אותו מהתנועה שייסד.
מורשת
היסטוריוגרפיה רשמית של המפלגה הקומוניסטית צמצמה במשך זמן רב את צ'ן כ"בוגד קשת", אך מחקר מאז שנות ה-80 שיקם במידה רבה את מעמדו, כשהוא זוקף לזכותו "השפעה עמוקה על מהלך ההיסטוריה הסינית המודרנית" שעוברת דרך התנועה הקומוניסטית שהוא עזר לייסד והמסורות הדמוקרטיות והספרותיות שדורות מאוחרים יותר של אינטלקטואלים סינים תבעו כיורשיו האמיתיים.