צ'ארלס תומסון ריס וילסון (Charles Thomson Rees Wilson)
צ'ארלס תומסון ריס וילסון (14 בפברואר 1869 – 15 בנובמבר 1959) היה מטאורולוג ופיזיקאי בריטי שחלק את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1927 עם ארתור קומפטון על המצאת תא הערפל.
חיים מוקדמים וחינוך
צ'ארלס תומסון ריס וילסון נולד ב-14 בפברואר 1869 בגלנקורס (Glencorse), סקוטלנד, בנם של ג'ון וילסון, חקלאי מגדל צאן, ואני קלארק הרפר. לאחר מות אביו בשנת 1873, עבר וילסון עם משפחתו למנצ'סטר, אנגליה.
בתמיכה כספית מאחיו החורג, למד וילסון ביולוגיה ב-Owens College (כיום אוניברסיטת מנצ'סטר) מתוך כוונה להיות רופא. הוא סיים תואר ראשון במדעים (B.Sc.) בשנת 1887. בשנה שלאחר מכן, זכה במלגה ללימודים ב-Sidney Sussex College, קיימברידג', שם החל להתעניין בפיזיקה ובכימיה. בשנת 1892, קיבל בהצטיינות יתרה (First Class Honours) תואר בשני חלקי ה-Natural Sciences Tripos.
קריירה ומחקר
וילסון החל להתעניין במיוחד במטאורולוגיה, ובשנת 1893 החל לחקור עננים ותכונותיהם. החל מ-1894, עבד במשך זמן מה במצפה הכוכבים שעל בן נביס (Ben Nevis), שם ערך תצפיות על יצירת עננים. הוא הוקסם במיוחד מהופעתן של הילות. לאחר מכן ניסה לשחזר אפקט זה בקנה מידה קטן יותר במעבדת קוונדיש (Cavendish Laboratory) בקיימברידג', על ידי הרחבת אוויר לח בתוך מכל אטום.
בשנת 1895 גילה וילסון כי ביחס התפשטות גדול מספיק, אדי מים רוויים יתר על המידה מתעבים גם ללא אבק (אותו הסיר באמצעות עיבויים מוקדמים), בניגוד למחקר הקודם של ג'ון אייטקן (John Aitken). תחת הדרכתו של ג'יי ג'יי תומסון (J. J. Thomson) ב-1896, גילה כי קרני רנטגן מעודדות עיבוי בדיוק כמו אבק.
בשנת 1900 הפך וילסון לעמית ב-Sidney Sussex College, קיימברידג', ומונה למרצה ומדגים באוניברסיטה. היו שהחשיבו אותו למרצה גרוע בשל גמגום בולט. הוא העביר קורס על חשמל אטמוספרי כמרצה אורח ב-Imperial College London. בשנת 1918 מונה ל-Reader במטאורולוגיה חשמלית וב-1925 לפרופסור ג'קסוניאן לפילוסופיה של הטבע (Jacksonian Professor of Natural Philosophy).
בשנת 1906, העלה וילסון את ההשערה שקרינה קוסמית מייצרת את היונים הגורמים לעיבוי ללא סיבות נראות לעין.
וילסון פרסם מאמרים רבים על מטאורולוגיה ופיזיקה, בנושאים הכוללים קרני רנטגן, יינון, יצירת ענני סערה ואירועים מטאורולוגיים אחרים. ייתכן שוילסון צפה בשד אדום (sprite) כבר בשנת 1924, 65 שנה לפני גילויו הרשמי. מזג האוויר היה מוקד עבודתו לאורך כל הקריירה, מתצפיותיו המוקדמות בבן נביס ועד למאמרו האחרון שעסק בענני סערה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תא הערפל
המצאת תא הערפל הייתה ללא ספק הישגו המובהק ביותר של וילסון, אשר זיכה אותו בפרס נובל לפיזיקה ב-1927. מעבדת קוונדיש שיבחה אותו על יצירת "שיטה חדשה ובולטת לחקר תכונותיהם של גזים מיוננים". תא הערפל אפשר פריצות דרך ניסוייות עצומות בחקר חלקיקים תת-אטומים ובתחום פיזיקת החלקיקים בכלל. היו שייחסו לוילסון את עצם האפשרות לחקור חלקיקים.
וילסון התנסה מאוחר יותר ביצירת עקבות ענן בתא שלו באמצעות עיבוי על גבי יונים שנוצרו על ידי רדיואקטיביות. כמה מתאי הערפל שלו שרדו.
במבט לאחור, שיטתו הניסויית של וילסון זכתה לתשומת לב מצד חוקרים.
בתקופה של מחקר מדעי שאופיינה בפיצול בין מדענים "אנליטיים" ל"מורפולוגיים", שיטת המחקר של וילסון ייצגה שילוב ביניהם. בעוד שחלק מהמדענים האמינו שיש לצפות בתופעות בטבע הטהור, אחרים הציעו ניסויים מבוקרי מעבדה כשיטה העיקרית למחקר. וילסון השתמש בשילוב של שיטות בניסוייו ובחקירותיו. עבודתו של וילסון "הפכה לדבר גלוי את מה שתכונותיו הוסקו בעבר רק בעקיפין."
וילסון כונה "כמעט האחרון מבין הנסיינים האינדיבידואליים הגדולים בפיזיקה". הוא השתמש בתא הערפל שלו בדרכים שונות כדי להדגים עקרונות פעולה של דברים כמו חלקיקים תת-אטומים וקרני רנטגן. עם זאת, העניין העיקרי שלו, ונושא רוב מאמריו, היה מטאורולוגיה.
חיים אישיים ומוות
בשנת 1908 נישא וילסון לג'סי פרייזר, בתו של כומר מגלאזגו. נולדו להם ארבעה ילדים. משפחתו הכירה אותו כאדם סבלני וסקרן, שאהב לטייל בגבעות ליד ביתו.
וילסון נפטר ב-15 בנובמבר 1959 בביתו בקרלופס (Carlops) בגיל 90, מוקף בבני משפחתו.
הכרה
### חברויות בארגונים
### פרסים
### עיטורים
הנצחה
המכתש הירחי וילסון (Wilson crater) נקרא על שמו, ועל שם אלכסנדר וילסון ורלף אלמר וילסון. תצורות ענן העיבוי של וילסון (Wilson Condensation Cloud), המופיעות לאחר פיצוצים גדולים כגון פיצוצים גרעיניים, קרויות על שמו. אגודת וילסון (The Wilson Society) — האגודה המדעית של Sidney Sussex College בקיימברידג' — נקראת לכבודו, וכמוה גם מכון סי-טי-אר וילסון לחשמל אטמוספרי (CTR Wilson Institute for Atmospheric Electricity) — קבוצת העניין המיוחדת לחשמל אטמוספרי של האגודה המטאורולוגית המלכותית.
הארכיונים של סי-טי-אר וילסון מוחזקים על ידי ארכיוני אוניברסיטת גלאזגו.
בשנת 1996 הותקן לוח כחול לכבודו של וילסון בגל-עד שנבנה במיוחד בפלוטרסטון (Flotterstone), סמוך למקום הולדתו בחוות קרוסהאוס (Crosshouse Farm).
בשנת 2012 קיימה החברה המלכותית של אדינבורו פגישה לכבודו של וילסון, ה"פיזיקאי הסקוטי הגדול".