הופעת בכורה פומבית ב-1811 שכללה קונצ'רטו מאת ג'ובאני בטיסטה ויוטי (Giovanni Battista Viotti) סימנה את תחילת חייו המוקדשים לכינור. שרל-אוגוסט דה בריו (Charles Auguste de Bériot) ניווט בנוף משתנה של הופעות במאה ה-19, ועבר מילד פלא שהתייתם בגיל תשע לאחד הפדגוגים המשפיעים ביותר בתולדות המוזיקה הבלגית.
שנות עיצוב והכשרה
שרל-אוגוסט דה בריו נולד ב-1802 בלוון (Leuven) ועבר לחסותו של ז'אן-פרנסואה טיבי (Jean-François Tiby) לאחר מות הוריו. תחת הדרכתו של טיבי, הוא אימץ את סגנון הנגינה הצרפתי. עד 1821 הוא עבר לפריז, שם למד אצל פייר באיו (Pierre Baillot) וקיבל עצות מרודולף קרויצר (Rodolphe Kreutzer) וויוטי לגבי פיתוח הסגנון האמנותי האישי שלו.
העלייה לגדולה
שנות ה-20 של המאה ה-19 ביססו את דה בריו כווירטואוז מרשים. לאחר חזרה קצרה לבלגיה ב-1822 בעקבות סירוב לסובסידיה מוילם הראשון מהולנד, הוא זכה להכרה רשמית ככנר של שארל העשירי מלך צרפת ב-1826. עד 1827 הוא כיהן ככנר סולן בחצרו של וילם הראשון. בתקופה זו, הקריירה שלו חפפה לעתים קרובות לזו של ניקולו פגניני, מה שהוביל להשוואות פומביות של הסגנונות שלהם ברחבי צפון אירופה.
חיים אישיים וטרגדיה
ב-1836 הוא נישא לזמרת האופרה מריה מליברן (Maria Malibran), שנולד להם בן, שרל-וילפריד דה בריו (Charles-Wilfrid de Bériot), בשנת 1833. הזוג שיתף פעולה מוזיקלית, בעיקר באריה שהולחנה עבורם על ידי פליקס מנדלסון. לאחר מותה של מליברן מאוחר יותר ב-1836 עקב פציעות מתאונת רכיבה על סוסים, הוא פרש מהבמה ונישא בשנית למארי הובר (Marie Huber) ב-1840.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פדגוגיה ושנים מאוחרות
דה בריו דחה הצעה להצטרף לקונסרבטואר של פריז ב-1842 ובחר במקום זאת להיות מורה ראשי לכינור בקונסרבטוריון המלכותי של בריסל ב-1843. שם הוא ייסד את האסכולה הפרנקו-בלגית לנגינה בכינור, והדריך תלמידים כגון אנרי וייטאן (Henri Vieuxtemps), הובר לאונר (Hubert Léonard) והיינריך וילהלם ארנסט (Heinrich Wilhelm Ernst). פעילותו המקצועית פסקה בשל הידרדרות בבריאותו, ובאופן ספציפי אובדן ראייה מוחלט ב-1858 וקטיעת זרועו השמאלית ב-1866. הוא מת בבריסל ב-1870.
מורשת מוזיקלית
היצירה שלו כללה עשרה קונצ'רטי לכינור, הבולטים שבהם הם מס' 7 בסול מז'ור, אופוס 76 ומס' 9 בלה מינור, אופוס 104. יצירותיו הפדגוגיות, כגון ה-Violin Method אופוס 102 ו-First 30 Concert Studies אופוס 123, נותרו בשימוש על ידי תלמידים. הקומפוזיציה שלו Scene de Ballet, אופוס 100 נכללה בהקלטות מודרניות על ידי יצחק פרלמן וברברה ברבר.
עובדות מהירות
- נולד: 1802, לוון - נפטר: 1870, בריסל - אזרחות: בלגיה - עיסוקים עיקריים: כנר, מלחין, פדגוג - מינוי מפתח: הקונסרבטוריון המלכותי של בריסל - תארים בולטים: חבר האקדמיה המלכותית למדעים, לספרות ולאמנויות יפות של בלגיה (1845) - פרס משמעותי: צלב ההצטיינות של מסדר בית סקסוניה-ארנסטין (1853)
שאלות שקוראים שואלים
### מי היו כמה מתלמידיו הבולטים של שרל-אוגוסט דה בריו?
הוא לימד את אנרי וייטאן, הובר לאונר והיינריך וילהלם ארנסט.
### אילו בעיות בריאותיות עיקריות השפיעו על הקריירה המאוחרת שלו?
הוא סבל מראייה לקויה, והפך לעיוור לחלוטין ב-1858, ועבר קטיעת זרוע ב-1866 עקב שיתוק.