חיים טופול: החולב שהפך לגיבור עממי
בגיל שלושים ושישה, נתן חיים טופול (Chaim Topol) למאפרים להוסיף עשרים שנה ושלושים פאונד למראהו, והקדיש חודשים ללימוד "נעילת השרירים" שלו כדי שנעוריו לא יסגירו אותו וישברו את האשליה עבור הקהל. התוצאה, חולב בשם טוביה השר לאלוהים על מסורת על גג ברוסיה הצארית, הפכה למזוהה איתו לחלוטין עד כדי כך שמפיקים לונדונים שלא יכלו להגות את שמו הפרטי העברי, החלו פשוט לקרוא לו בשם משפחתו – והעולם הלך בעקבותיהם.
מפלורנטין לקווי החזית
טופול נולד ב-9 בספטמבר 1935 בתל אביב, אז ארץ ישראל המנדטורית, ליעקב טופול, טייח ועולה מרוסיה וחבר "ההגנה", ולאמירה "רלה" גולדמן טופול, תופרת; לשני ההורים היו שורשים בתנועת הנוער הציונית בית"ר מוורשה. הוא גדל בשכונת הפועלים פלורנטין עם שתי אחיות צעירות, עבד כסדר בבית הדפוס של עיתון "דבר" מגיל ארבע-עשרה בזמן שסיים את לימודיו התיכוניים בערבים, ועבר לקיבוץ גבע לפני שהתגייס לצה"ל. שם הוא הצטרף ללהקת הנח"ל, שר ושיחק בהופעות לחיילים ובסופו של דבר הגיע לפקד על היחידה – הכשרה שעיצבה כל הופעה שנתן מאוחר יותר. הוא נשא לאישה את חברתו ללהקה, גליה פינשטיין, בשנת 1956; הזוג התיישב בקיבוץ משמר דוד, שם עבד טופול כמכונאי במוסך תוך הקמת להקת תיאטרון קיבוצית שהופיעה ארבעה ערבים בשבוע.
סאלח, המהגר האוניברסלי
פריצתו הקולנועית של טופול הגיעה בשנת 1964, כאשר אפרים קישון ליהק אותו, בגיל עשרים ותשע, לתפקיד הראשי בסאלח שבתי, סאטירה חברתית על משפחת מהגרים מזרחית הנאבקת במחנות הקליטה בישראל. טופול עיצב את הדמות לא פחות ממה ששיחק אותה: הוא התעקש שהדמות תיתפס כיהודי מזרחי אוניברסלי ולא כמי שקשור לארץ מוצא אחת, והוא דחף לשינוי השם מסעדיה לסאלח. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ובמועמדות לפרס האוסקר, והוא הציג שחקן המסוגל לטרנספורמציה פיזית מלאה ולא רק לחיקוי פשוט – אותו אינסטינקט שיפעיל מאוחר יותר, בהיקף גדול בהרבה, על דמותו של טוביה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הופך לטוביה
המפיק הרולד פרינס, לאחר שראה את טופול בסאלח שבתי, ליהק אותו לתפקיד טוביה בהפקה של הווסט אנד בלונדון למחזמר כנר על הגג (Fiddler on the Roof), שעלתה בשנת 1967. לא שולט עדיין באנגלית, למד טופול את כל התפקיד פונטית מהקלטת צוות השחקנים מברודוויי ובילה שישה חודשים עם מאמן קולי, בעוד ג'רום רובינס, הכוריאוגרף המקורי של המופע, עיצב מחדש את הדמות עבורו למשהו פחות קריקטורי מהביצוע של זירו מוסטל בברודוויי. באמצע ההרצה, טופול נקרא לשירות מילואים במהלך מלחמת ששת הימים ושירת עם להקה צבאית ברמת הגולן לפני שחזר לבמה. כאשר נורמן ג'ואיסון הגיע ללהק את עיבוד הקולנועי שלו ב-1971, הוא פסח במכוון על מוסטל, דני קיי, רוד סטייגר, וולטר מתאו, ריצ'רד ברטון ופרנק סינטרה, ובחר בטופול דווקא משום שרצה שחקן שאישיותו לא תאפיל על הדמות. ג'ואיסון אמר מאוחר יותר בפשטות: "חיים טופול הפיח חיים בטוביה". ההופעה זיכתה את טופול בפרס גלובוס הזהב ובמועמדות לאוסקר, והוא המשיך לגלם את התפקיד יותר מ-3,500 פעמים לאורך חמישה עשורים – בלונדון, בברודוויי, בסיורים לאומיים ובהפקות מחודשות ממלבורן ועד אוקלנד – דמות אחת שנשמרה לאורך קריירה ארוכה יותר מחייהם המקצועיים המלאים של רוב השחקנים.
המנעד של שחקן עובד
הפילמוגרפיה של טופול מעבר לטוביה הייתה רחבה יותר ממה שתפקיד הדגל שלו מרמז: התפקיד הראשי בסרט מ-1975 על פי גלילאו של ברכט, ד"ר הנס זרקוב בסרט המדע הבדיוני הקאמפי פלאש גורדון (1980), הנבל שהפך לבעל ברית מילוש קולומבו לצד רוג'ר מור בסרט ג'יימס בונד לעינייך בלבד (1981), וברל יסטרוב בשתי מיני-סדרות טלוויזיה עטורות שבחים, רוחות מלחמה ומלחמה וזיכרון. הוא היה, לפי תיאורים בני זמנו, "הבדרן היחיד המוכר בעולם" של ישראל לאורך שנות ה-60, ה-70 וה-80. הוא גם תרם את קולו לדיבובים לעברית של ספר הג'ונגל ועשורים לאחר מכן להאגריד בשני סרטי הארי פוטר הראשונים בדיבוב לעברית – דוגמה קטנה אך משמעותית לכוכב של דור אחד המדבב דמות עבור הדור הבא.
מעבר לבמה
טופול היה גם אמן חזותי, אייר כעשרים וחמישה ספרים ויצר רישומים של אישי ציבור ישראלים, שחלקם שוחזרו על בולי דואר לאומיים; הוא כתב שלושה ספרים משלו, כולל אוטוביוגרפיה ואוסף של הומור יהודי. בשנת 1967 הוא ייסד את וראייטי ישראל, המשרתת ילדים עם צרכים מיוחדים, ומאוחר יותר היה ממקימי ויו"ר "כפר נהר הירדן", כפר לילדים ערבים ויהודים עם מחלות מסכנות חיים בהשראת כפר הנופש של פול ניומן (Hole in the Wall Gang Camp) – פרויקט שאותו כינה כזה שהוא מרגיש "מחובר אליו ביותר". לאחר מותו, חשפה משפחתו כי טופול השתמש גם בתהילתו הבינלאומית ככיסוי לעבודה מזדמנת עם המוסד הישראלי במהלך שנות ה-60 וה-70, כשהוא נושא ציוד הקלטה זעיר בנסיעות לחו"ל ושומר על קשר עם קצין מודיעין שביקר בבית המשפחה בתחפושת.
מדוע חיים נקרא גאון
הטענה כאן אינה אינטלקטואלית כפי שהיא עשויה להיות עבור מדען; היא נשענת על מיומנות ביצוע ספציפית – טרנספורמציה פיזית שנשמרה לאורך אלפי הופעות מבלי להידרדר לחזרתיות, והמשמעת של גבר צעיר המגלם זקנה באופן משכנע באמצעות שליטה שרירית טהורה ולא רק הסתמכות על איפור. בחירתו של נורמן ג'ואיסון בטופול על פני רשימה של שמות מבוססים מהוליווד ומברודוויי הייתה כשלעצמה שיפוט משתמע ששחקן ספציפי זה החזיק במשהו נדיר יותר מאבק כוכבים: היכולת להיעלם בתוך תפקיד בצורה כה מוחלטת עד שהמבקרים והקהל הפסיקו לראות שחקן המגלם חולב ופשוט ראו חולב. מנהיגי ישראל השתמשו בשפה גדולה דומה עם מותו – הנשיא יצחק הרצוג כינה אותו אחד מאמני הבמה הבולטים של המדינה ש"נכנס עמוק ללבבות שלנו", וראש הממשלה בנימין נתניהו זקף לזכותו את "חיוכו הרחב, קולו החם וחוש ההומור הייחודי" שהפכו אותו לגיבור עממי אמיתי. ההסתייגות הכנה: זוהי מלאכת כפיים וסיבולת, לא מלומדות או המצאה – טופול עצמו הודה שהוא לא יכול לקרוא תווים או לנגן בכלי נגינה ופעם כינה מוזיקה "רעש מאורגן", תזכורת פורקת מנשק לכך שהמתנה שלו הייתה התגלמות פיזית ולא מוזיקליות טכנית. זהו גאונות של טרנספורמציה מלאה וניתנת לחזרה, לא של תיאוריה.
מורשת
טופול הלך לעולמו בתל אביב ב-8 במרץ 2023, בגיל שמונים ושבע, לאחר מחלה ממושכת שמשפחתו חשפה מאוחר יותר שכללה את מחלת האלצהיימר. הוא קיבל את פרס ישראל, העיטור התרבותי הגבוה ביותר של ישראל, בשנת 2015, והקהילה היהודית באוקראינה קראה קודם לכן כפר פליטים על שם עיירת הולדתו הבדיונית של טוביה, ענאטבקה, כמחווה לדמות שהפך למוכרת ברחבי העולם. חצי מאה לאחר ששר לראשונה "לו הייתי רוטשילד" (If I Were a Rich Man) בשפה שעוד למד פונטית, טוביה של טופול נותר ההופעה שלפיה נמדדת עדיין כל גרסת במה וקולנוע הבאה של התפקיד.