יקטרינה השנייה: הגוזלת שקראה את מונטסקייה
ב-9 ביולי 1762 נסיכה גרמנייה בת שלושים ושלוש ללא דם רוסי וללא תביעה משפטית לכלום לקחה את נאמנות גדודי המשמר והדיחה את בעלה, הקיסר פיוטר השלישי. ההפיכה הייתה מהירה וכמעט ללא דם. שמונה ימים לאחר מכן פיוטר היה מת ברופשה; הסיבה הרשמית נרשמה כקוליק טחורים ואפופלקסיה. היא הוכתרה בקתדרלת העלייה במוסקבה באותו ספטמבר ושלטה במשך שלושים וארבע השנים הבאות.
סופי מאנהלט-צרבסט
היא נולדה ב-2 במאי 1729 בשטטין, בפרוסיה, כנסיכה סופי אוגוסטה פרידריקה מאנהלט-צרבסט – אצולה גרמנית זוטרה עם קשרים טובים יותר מכסף. היא הובאה לרוסיה ב-1744, בגיל חמש עשרה, ככלה מועמדת ליורש העצר. ב-28 ביוני 1744 היא התגיירה לנצרות אורתודוקסית רוסית ולקחה את השם יקטרינה, וב-21 באוגוסט 1745 נישאה לפיוטר פיודורוביץ' בסנט פטרסבורג. הנישואים היו אסון וההמתנה הארוכה הייתה פרודוקטיבית: במהלך שבע עשרה השנים שלפני ההפיכה היא קראה לעומק בפילוסופיה פוליטית צרפתית ובנתה את הקשרים בקרב קציני המשמר שבסופו של דבר ישימו אותה על כס המלוכה.
דספוטיזם נאור, מנוסח
היא תפסה את השלטון כגוזלת ומיד החלה בלגיטימציה שלו באמצעות חקיקה. ב-1766 היא כינסה ועדה גדולה של 652 צירים שנבחרו מרוב המעמדות של החברה הרוסית ומסרה להם את הנאקאז (Nakaz), הוראה שהיא כתבה בעצמה, תוך הסתמכות רבה על מונטסקייה וצ'זארה בקאריה. פילוסופיה משפטית של הנאורות, שהונפקה תחת חותם של מונרך אבסולוטי, הייתה דבר מפתיע באמת לפרסום. היא הייתה גם, בפועל, עקרה: לאחר יותר ממאתיים מושבים הוועדה התפזרה מבלי, כפי שהתיעוד מציין ביובש, לעבור מעבר לתחום התיאוריה.
כתבתו של וולטר
הפרויקט התרבותי שלה היה מוצלח יותר, בחלקו משום שלא דרש את הסכמתו של איש. היא התכתבה עם וולטר במשך חמש עשרה שנה, עד מותו ב-1778; הוא כינה אותה "כוכב הצפון". ב-1762 היא הזמינה את דני דידרו לסיים את האנציקלופדיה ברוסיה תחת חסותה, והיא כתבה גם לד'אלמבר ולגרים. היא גייסה מדענים עובדים – לאונרד אוילר ופטר סימון פאלאס מברלין, אנדרס יוהאן לקסל משוודיה.
ב-1764 היא ייסדה את ההרמיטאז' כמוזיאון חצר לצד ארמון החורף, גלריה פרטית שלא נפתחה לציבור עד 1852, זמן רב לאחר מותה; עד 1790 היא החזיקה 38,000 ספרים, 10,000 אבני חן חרוטות ו-10,000 רישומים. באותה שנה היא ייסדה את מכון סמולני, המוסד הממומן על ידי המדינה הראשון להשכלה גבוהה לנשים באירופה. חוק החינוך הלאומי שלה ב-1786 בנה מערכת דו-שכבתית של בתי ספר חינם לאוכלוסייה שאינה צמיתה; עד סוף שלטונה היו רשומים כ-62,000 תלמידים ב-549 מוסדות מדינה. ב-1773 היא ייסדה את מה שהפך לאקדמיית הבולשוי לבלט.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →החיסון
הדבר היחיד המגלה ביותר שהיא עשתה היה רפואי. ב-1768, כאשר חיסון נגד אבעבועות שחורות עדיין היה מפוחד באופן נרחב, היא זימנה את הרופא האנגלי תומאס דימסדייל וחיסנה את עצמה – בפומבי, במכוון, ובסיכון אישי אמיתי – כדי שהאצולה שלה ואז נתיניה ילכו בעקבותיה. הם עשו זאת. עד 1800 בוצעו כ-2 מיליון חיסונים ברחבי האימפריה. זה היה טיעון שנעשה עם גופה שלה, וזה עבד טוב יותר מהנאקאז.
פוגצ'וב והעסקה
הגבולות הגיעו ב-1773, כאשר פוגצ'וב העלה מרד איכרים המוני בטענה שפיוטר השלישי עדיין חי. לקח שנתיים למחוץ אותו. יקטרינה ירשה אימפריה שנבנתה על צמיתות והחזיקה בעצמה כחצי מיליון צמיתים. אחרי פוגצ'וב היא נטשה כל כוונה לפרק אותה ועשתה את ההפך: כדי להבטיח את האצולה שהצילה אותה, היא הגדילה את כוחם של בעלי הקרקעות על צמיתיהם, מה שהגיע לשיאו ב"אמנה לאצולה" של 1785. צמיתים יכלו להגיש תלונות דרך ערוצים משפטיים; אצילים יכלו גם לגזור עליהם עבודת פרך בסיביר. ה"חוק המחוזי" שלה מ-1775 היה עמיד יותר, חתך את האימפריה לחמישים מחוזות וכמעט חמש מאות נפות ונתן לרוסיה את הגיאוגרפיה המנהלית העובדת הראשונה שלה.
המפה
טריטוריאלית היא הייתה השליטה המצליחה ביותר שהייתה לרוסיה אי פעם. המלחמה הרוסית-טורקית הראשונה של 1768–74 הפיקה את הניצחונות בצ'סמה ובקאגול ב-1770, ואמנת קוצ'וק קאינארג'ה ביולי 1774 לקחה את אזוב, קרץ', יניקאלה וקינבורן ופתחה את ים אזוב לספנות רוסית. היא סיפחה את קרים לחלוטין ב-1783 והפכה את גאורגיה למדינת חסות באותה שנה על ידי אמנת גאורגייבסק. מלחמה עות'מאנית שנייה מ-1787 עד 1792 אישרה את הרווחים. את פולין היא ביתרה בשלושה שלבים – היא התקינה את מאהבה לשעבר סטניסלב פוניאטובסקי על כס המלוכה שלה ב-1764 – כאשר החלוקה הסופית של 1795 לקחה 120,000 קמ"ר ו-1.2 מיליון אנשים. בסך הכל היא הוסיפה כ-520,000 קמ"ר לאימפריה. השאיפה המוצהרת שלה הייתה גדולה עוד יותר: "לא אמות עד שאגרש את הטורקים מאירופה, אדכא את גאוות סין ואכונן סחר עם הודו."
מדוע יקטרינה מכונה גאון
הטענה של יקטרינה מתועדת היטב בצורה יוצאת דופן מכיוון שהיא כתבה כל כך הרבה ממנה בעצמה. היא הייתה אינטלקטואלית עובדת בדרך שכמעט אף מונרך אחר מהמאה ה-18 לא היה: היא חיברה את הנאקאז באופן אישי מקריאתה במונטסקייה ובבקאריה, קיימה חמש עשרה שנות התכתבות עם וולטר על משהו קרוב לתנאים שווים, וגייסה מתמטיקאים ונטורליסטים במקום רק לאסוף אותם. החיסון של 1768 הוא ההוכחה היחידה הברורה ביותר למוח אמפירי באמת – היא העריכה ראיות, הגיעה למסקנה שהסיכון שווה לקחת, והימרה על חייה שלה על המסקנה כדי להניע חצר אמונות טפלות.
טיעון הנגד משמעותי. היא החזיקה בשלטון על ידי הפיכה שבה בעלה מת בנוחות, ועמדתה לא הושגה אלא נתפסה. הפרויקט החוקתי הגדול לא הפיק כלום. הסובלנות שלה הייתה סלקטיבית ולעיתים קרובות צינית: היא התירה למאמינים הישנים לסגוד בגלוי ב-1762 וגירשה יותר מעשרים אלף מהם לסיביר שנתיים לאחר מכן, והיא הגבילה יהודים לתחום המושב, מיסתה אותם כפול והכריזה עליהם כזרים רשמיים. מעל הכל, היא חיזקה את הצמיתות במקום לסיים אותה, קונה את נאמנות האצולה עם החופש של אנשים אחרים. הנכד שלה עצמו ניקולאי הראשון שפט את מדיניות החוץ שלה כלא ישרה וחסרת אסטרטגיה לטווח ארוך.
פסק הדין ההוגן הוא שהיא הייתה אינטלקטואלית אמיתית שפעלה בתוך אוטוקרטיה שלא תיתן לה להיות רפורמטורית – ושהיא בחרה באוטוקרטיה בכל פעם ששניהם התנגשו. זה מוח אמיתי, מוערך בכנות, שמקבל בחירות לא הירואיות.
מורשת
היא מתה בארמון החורף ב-17 בנובמבר 1796, בגיל שישים ושבע, ונקברה לצד הצארים בקתדרלת פטרוס ופאבל; בנה המנוכר ירש אותה כפאוול הראשון. שלטונה מכונה באופן קונבנציונלי תור הזהב של האימפריה הרוסית, והטיעון עבורו הוא פיזי ולא רטורי: הגבולות שהיא שרטטה החזיקו מעמד למעלה ממאה שנה, המערכת המחוזית שהיא תכננה האריכה ימים אחריה, וגלריית החצר הפרטית שהיא התחילה ב-1764 הפכה, זמן רב לאחר מותה, לאחד המוזיאונים הציבוריים הגדולים בעולם.