קספר שמברגר: הספר-מנתח שפתח את יפן
הוא שהה במדינה בקושי שנתיים, והותיר אחריו בית ספר לרפואה שנשא את שמו הפרטי במשך מאתיים שנה. כאשר קספר שמברגר הפליג מדג'ימה ב-1 בנובמבר 1651, רופאים יפנים החלו להעתיק שוב ושוב רשימות שלקחו מהתייעצויותיו, והמסורת שבנו מהן נקראה קאסופארו-ריו-גקה (kasuparu-ryū-geka) – כירורגיה בסגנון קספר. לאף אירופי במדינה הסגורה לא היו חיים שלאחר המוות מוזרים יותר. הוא לא היה פרופסור, לא תיאורטיקן, ואפילו לא רופא בעל הכשרה אוניברסיטאית. הוא היה ספר-מנתח מלייפציג שנקלע במקרה לחדר הנכון באדו.
חניכות בגיל ארבע-עשרה
שמברגר נולד בלייפציג ב-1 בספטמבר 1623. בשנת 1637, בגיל ארבע-עשרה, החל חניכות כירורגית אצל הספר-מנתח הראשי של העיר וסיים אותה שלוש שנים לאחר מכן. זוהי כל השכלתו הפורמלית. במדינות גרמניה של המאה ה-17, כירורגיה הייתה מקצוע גילדאי, שנלמד על ידי צפייה וחיתוך, והייתה נחותה משמעותית מרופאי האוניברסיטאות שקראו את גלנוס בלטינית ולא נגעו בחולים.
בשנת 1643 הצטרף לחברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) – היעד הרגיל עבור צעיר עם מקצוע וללא הון – והפליג לאסיה. המסע השתבש: ספינתו נטרפה ליד כף התקווה הטובה. הוא הגיע לבטאוויה ביולי 1644 ובילה את השנים הבאות כרופא ספינה ברחבי דרום-מזרח אסיה ועד פרס, וחזר לבטאוויה ב-1646. זה היה בית הספר הקשוח ביותר למקצוע. כירורגיה על סיפון ספינה משמעותה קטיעות, כיבים, צפדינה ופצעים, שבוצעו בים, במהירות, ללא אפשרות להתייעצות.
דג'ימה
בקיץ 1649 הגיע שמברגר לנאגסאקי, והוצב בדג'ימה – האי המלאכותי בצורת מניפה בנמל שהיה, תחת מדיניות הסאקוקו (sakoku), נקודת המגע היחידה המותרת בין יפן למערב. הוא היה הרופא הגרמני הראשון שהוצב שם.
הנוכחות ההולנדית נשאה חובה חוזרת: ההופרייס (hofreis), המסע השנתי לחצרו של השוגון באדו, שבו נציגי החברה נסעו לאורך המדינה כדי לחלוק כבוד. שמברגר נסע. ובאדו הוא זכה לתשומת לב.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שישה חודשים באדו
האדם שהבחין בו היה אינואה מאסאשיגה (Inoue Masashige), נציב בכיר בעל תיאבון מתועד לידע מערבי. הטיפולים של שמברגר הרשימו פקידים רמי דרג, ומה שהיה אמור להיות הופעה קצרה בחצר התארך לשהות של יותר משישה חודשים. הוא טיפל בחולים. רופאים יפנים נכחו, שאלו שאלות, ורשמו את מה שאמר ועשה.
התוכן לא היה מתקדם בסטנדרטים אירופיים – חבישת פצעים, פלסטרים ומשחות, טיפול במורסות וכיבים, המיומנויות הרגילות של רופא ספינה. אך הוא תורגל מול קהל שהוכשר במסורת רפואית שמקורה בסין, שבה הכירורגיה תפסה עמדה שולית וניתוחים שלאחר המוות לא בוצעו. מה שהצופים ראו היה גוף שטופל כחפץ מכני שניתן לפתוח, לנקז, לתפור ולסגור.
שמברגר עזב את דג'ימה בנובמבר 1651 וחזר להולנד ב-1655. מה שנשאר מאחור היה מסורת של כתבי יד. רשימות על שיטותיו הופצו, הועתקו, הורחבו ונלמדו, והתגבשו לקאסופארו-ריו-גקה, שתואר על ידי היסטוריונים כבית הספר הראשון לרפואה בסגנון מערבי ביפן שצמח מרופא שהוצב בדג'ימה.
הסוחר מלייפציג
חייו המאוחרים היו נטולי זוהר באופן נחרץ. הוא חזר ללייפציג כאדם עשיר, קיבל אזרחות והחל לעבוד כסוחר. הוא נישא שלוש פעמים. יומן המסע שלו מעולם לא פורסם ואבד – העובדה המתסכלת ביותר בביוגרפיה שלו, שכן משמעות הדבר היא שהתיאור הפנימי של התקופה המשמעותית ביותר בחייו אינו קיים. כשמת ב-8 באפריל 1706, בנו יוהאן כריסטיאן שמברג החזיק בקתדרה לרפואה באוניברסיטת לייפציג וכיהן כרקטור שלה: בנו של הספר-מנתח חצה, בדור אחד, את הקו שמתחתיו נולד אביו.
מדוע קספר מכונה גאון
המילה יושבת כאן בצורה מביכה, וכדאי להיות מדויקים לגבי הסיבה. שמברגר לא גילה דבר. הוא לא קידם שום תיאוריה, לא כתב שום ספר, ולא לימד שום טכניקה שהייתה חדשה באירופה. תביעתו נשענת לחלוטין על מלאכה ועל תוצאה – על היותו טוב באופן יוצא דופן במקצוע ידני, ברגע אחד מתוך שלוש מאות שנים שבו פקיד יפני צפה מקרוב מספיק כדי שזה ישנה.
המיומנות עצמה ראויה לתיאור, כי קל לבטל אותה. רופא ספינה של ה-VOC עבד ללא הרדמה וללא כל הבנה של זיהום, על סיפון מתנדנד, על גברים שימותו אם יהיה איטי. מיומנות פירושה מהירות, יד יציבה, עין מדויקת לזיהוי רקמה שניתן להציל, והעצבים להמשיך לחתוך בזמן שהמטופל צורח. שמברגר בילה חמש שנים בכך לפני שהגיע ליפן, ומה שהרשים את חוגו של אינואה היה ככל הנראה הביטחון של אדם שעשה זאת כמה מאות פעמים.
טיעון הנגד הכנה הוא שחשיבותו מקרית כמעט לחלוטין. כל מנתח אירופי מיומן באותו חדר באדו היה כנראה מייצר את אותה השפעה; הקליטה הייתה יפנית, לא החדשנות הגרמנית. בית הספר שנקרא על שמו נבנה על ידי רופאים יפנים מתוך רשימות מקוטעות, והעבודה האינטלקטואלית המהותית של הראנגאקו (rangaku) – לימודים הולנדיים – הייתה שלהם. שמברגר מובן טוב יותר כזרז מאשר כמחבר: נקודת הצתה ולא מקור אור. מה שהיה לו באמת היה השליטה המעשית שהייתה שווה העתקה, וזה לא מעט.
מורשת
המסורת שנשאה את שמו הפכה לאחד הפתחים שדרכם נכנסה הרפואה המערבית ליפן. דרך הראנגאקו, רופאים יפנים עברו בהדרגה ממסגרת תיאורטית סינית גרידא לעבר תצפית אמפירית, ואימצו רעיונות כולל התיאור של ויליאם הארווי על מחזור הדם – אם כי, מציינים היסטוריונים, ללא אימוץ השיטה הניסויית שהולידה אותו. הקו נמתח מהחבישות של חניך מלייפציג, דרך מאתיים שנה של כתבי יד מועתקים, ועד לאימוץ היפני הכולל של הרפואה האירופית בעידן מייג'י. שמברגר מעולם לא ידע דבר מזה. הוא מכר סחורות בלייפציג, ויומנו כבר אבד.