תהליכי הפרדת האוויר ועיבוי הגזים התעשייתיים הראשונים בקנה מידה רחב צמחו מתוך מחקריו של קרל פון לינדה (Carl von Linde), שפיתוחו משנת 1876 של מקרר אמוניה דחוס יעיל שינה את הקירור המסחרי. במעברו ממשרות אקדמיות לייצור תעשייתי, הוא בנה תשתית גלובלית לייצור גז, וגישר על הפער בין תרמודינמיקה תיאורטית לבין יישומים תעשייתיים בהיקף רחב שהגדירו את עידן המכניקה המודרני.
יסודות אקדמיים וקריירה מוקדמת
נולד בברנדורף (Berndorf) בשנת 1842, לינדה למד ב-ETH ציריך (ETH Zurich), שם עסק בעבודתם של רודולף קלאוזיוס (Rudolf Clausius), גוסטב צוינר (Gustav Zeuner) ופרנץ רולו (Franz Reuleaux). לאחר שעזב את ציריך, הוא צבר ניסיון הנדסי מעשי במפעל טוויית הכותנה בקוטרן (Kottern), ואחריו משרות בבורסיג (Borsig) בברלין ובמפעל הקטרים קראוס (Krauss) במינכן. בשנת 1868 קיבל משרת מרצה בבית הספר הבוהן התיכוני החדש שהוקם במינכן (Technische Hochschule), ועד שנת 1872 הבטיח לעצמו פרופסורה מלאה.
פיתוח הקירור התעשייתי
לינדה עבר ממחקר אקדמי ליישום מסחרי על ידי פרסום מחקרים על קירור בשנים 1870 ו-1871. בשנת 1873 השלים מערכת קירור בדימתיל איתר (dimethyl ether) עבור מבשלת שפאטן (Spaten Brewery). עד שנת 1879, הוא התפטר ממשרת הפרופסור שלו כדי לייסד את חברת Gesellschaft für Lindes Eismaschinen Aktiengesellschaft בוויסבאדן (Wiesbaden). החברה השיגה צמיחה ניכרת לאורך שנות ה-80 של המאה ה-19, והציעה פתרונות קירור למבשלות בירה, בתי מטבחיים ומתקני אחסון בקירור ברחבי אירופה.
עיבוי גז והפרדתו
בשנת 1892, הזמנה ממבשלת גינס (Guinness) למפעל פחמן דו-חמצני היטתה את המיקוד של לינדה לעבר פיזיקה של טמפרטורות נמוכות. עד שנת 1895, הוא השיג עיבוי של אוויר על ידי ניצול אפקט ג'ול-תומסון (Joule-Thomson) וטכניקת החלפת חום זרם-נגדי. הצלחה זו הובילה לזיקוק שדרה של אוויר נוזלי כדי לבודד חמצן וחנקן, תהליך ששופר בהמשך על ידי בנו פרידריך (Friedrich) ועמיתים באמצעות שיטת העמודה הכפולה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורשת יזמית
לינדה ניהל את הקניין הרוחני שלו באמצעות מתן רישיונות בינלאומיים אסטרטגיים ושותפויות. הוא כיהן בדירקטוריונים בקבוצת BOC (The BOC Group) והקים את חברת Linde Air Products בארצות הברית בשנת 1907. עבודתו אפשרה שימוש נרחב בלפיד חמצן-אצטילן (oxyacetylene torch), מה ששינה מהיסוד את הריתוך והחיתוך של מתכות בבנייה. עד ש2010 (צריך להיות 1910 - נשמר כתוב), הוא החל להעביר את השליטה התפעולית לבניו ולחתנו, אף על פי שנשאר פעיל בתפקידי ייעוץ עד מותו במינכן בשנת 1934.
עובדות מהירות
- נולד: 1842, ברנדורף, גרמניה - נפטר: 1934, מינכן, גרמניה - השכלה: ETH ציריך, אוניברסיטת ציריך, האוניברסיטה הטכנית של מינכן - פרסים בולטים: טבעת ורנר פון סימנס (1916), מסדר ההצטיינות של הכתר בוואריה (1897) - המצאות מרכזיות: מקרר אמוניה דחוס, תהליך עיבוי אוויר - חברויות מרכזיות: האקדמיה הבווארית למדעים ולמדעי הרוח, האקדמיה המלכותית הפרוסית למדעים - מקום קבורה: ואלדפרידהוף מינכן (Munich Waldfriedhof)
שאלות שקוראים שואלים
### איזה מושג טכני מרכזי היווה את הבסיס לעיבוי האוויר של לינדה?
הוא שילב את אפקט ג'ול-תומסון (Joule-Thomson) – שבו גז דחוס מתפשט ויורד בטמפרטורה – יחד עם מערכת החלפת חום זרם-נגדי כדי לקרר אוויר עד שהגיע למצב נוזלי.
### האם לינדה נשאר איש אקדמיה לאורך כל הקריירה שלו?
לא, הוא עזב את הפרופסורה שלו בשנת 1879 כדי להתמקד בחברה שלו, למרות שהוא חזר לאוניברסיטה הטכנית של מינכן בשנת 1888 כדי לחדש את מחקרו האקדמי תוך כדי ניהול פרויקטים תעשייתיים בו זמנית.