בילי ריי סיירוס (Billy Ray Cyrus): מ-"Achy Breaky Heart" ל-"Old Town Road"
עשרים ושבע שנים מפרידות בין להיטו הראשון של בילי ריי סיירוס במקום הראשון לבין השני, ובשתי הפעמים הוא הגיע לראש מצעדי הפופ במקרה. "אני מרגיש כאילו אני דוחף גלגל של משפחת קדמוני", הוא אמר בשנת 2019, בהשוואה בין עידן חנויות התקליטים של "Achy Breaky Heart" לבין מנוע הסטרימינג והמדיה החברתית שהביא את "Old Town Road" לפסגת ה-Hot 100 למשך שיא של תשעה עשר שבועות. מעט בדרנים אמריקאים פתחו את אותו שער תרבותי פעמיים, בהפרש של דור, משני צדדים שונים לחלוטין שלו.
בנו של פועל פלדה מפלטוודס
הוא נולד בשם ויליאם ריי סיירוס ב-25 באוגוסט 1961 בפוודס (Flatwoods), קנטקי, בנם של רון סיירוס, פועל פלדה שלימים הפך למחוקק במדינת קנטקי, ורות אן קסטו. הוא החל לשיר בגיל ארבע, וגדל בתוך משפחה מוזיקלית שספגה בלו-גראס וגוספל; הוריו התגרשו כשהיה בן חמש. הוא למד במכללת ג'ורג'טאון (Georgetown College) על מלגת בייסבול, אך הופעה של ניל דיימונד (Neil Diamond) שינתה את כיוונו: הוא עבר ללימודי מוזיקה בשנתו השלישית והציב לעצמו עשרה חודשים כדי להפוך זאת לקריירה. הוא ניגן במהלך שנות ה-80 בלהקה בשם סליי דוג (Sly Dog) לפני שחתם בחברת מרקורי נאשוויל (Mercury Nashville) ב-1990 ופתח מופעים עבור ריבה מקינטייר (Reba McEntire).
"Achy Breaky Heart" ושיגעון ריקודי השורה
אלבום הבכורה שלו מ-1992, Some Gave All, הפך לאלבום הבכורה הנמכר ביותר של אמן סולו גבר ובסופו של דבר הגיע למעמד של פלטינה תשע פעמים. הסינגל המוביל שלו, "Achy Breaky Heart", כבש את מצעד שירי הקאנטרי, חצה למיינסטרים של הפופ והצית שיגעון לאומי של ריקודי שורה; באוסטרליה הוא הפך לסינגל הראשון אי פעם שזכה למעמד של פלטינה משולשת. השיר הפך את סיירוס לבדיחה באותה מידה שהפך אותו לכוכב – עם תספורת המאלט, אבני החן והכל – אך הוא גם הפך אותו, לזמן קצר, לקול הבלתי נמנע ביותר ברדיו האמריקאי. הוא המשיך להוציא שישה עשר אלבומי אולפן וחמישים ושלושה סינגלים, תפוקה של מוזיקאי קאנטרי עובד שהתווית של "Achy Breaky" לא אפשרה לציבור לראות בבירור.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →דוק, האנה מונטנה וקריירה שנייה על המסך
סיירוס בנה קריירת משחק מקבילה שהאריכה ימים יותר מהמוניטין שלו כזמר של להיט אחד. הוא הופיע בסרט העצמאי Radical Jack (1999) וקיבל תפקיד קטן בסרטו של דייוויד לינץ' (David Lynch), מלהולנד דרייב (2001). לאחר מכן הוא כיכב בדרמה של רשת PAX Doc בין השנים 2001 ל-2004, שהפכה לסדרה בעלת הדירוג הגבוה ביותר של אותה רשת. תפקידו הטלוויזיוני המשמעותי ביותר, לעומת זאת, היה גילום גרסה בדיונית של עצמו לצד בתו מיילי סיירוס (Miley Cyrus) בסדרה של ערוץ דיסני האנה מונטנה (2006–2011), תוכנית שהפכה את שם המשפחה סיירוס לזיכיון בידור של דור שני והציגה מחדש את בילי ריי לקהל שלא זכר את 1992. מאוחר יותר הוא התחרה ברוקדים עם כוכבים (2007), קיבל תפקיד בסרטו של ג'קי צ'אן (Jackie Chan) המרגל שבשכונה (2010), ערך את הופעת הבכורה שלו בברודוויי כבילי פלין במחזמר שיקגו ב-2012, והופיע במסכה כ-"Owl" בתוכנית הזמר במסכה בשנת 2026.
Old Town Road
בשנת 2019, הראפר ליל נאז X (Lil Nas X) הזמין את סיירוס לרמיקס של "Old Town Road", רצועה המשלבת ז'אנרים שרדיו הקאנטרי סירב ברובו לאמץ. הרמיקס הפך לתופעה תרבותית, כשהוא מבלה תשעה עשר שבועות רצופים במקום הראשון במצעד ה-Billboard Hot 100 – שיא – וזכה לתעודת יהלום מהר יותר מכל שיר אחר בהיסטוריה. סיירוס וליל נאז X זכו יחד בשני פרסי גראמי, עבור הופעת הפופ הטובה ביותר של צמד/להקה והווידאו קליפ הטוב ביותר, והשיר גרף שלוש מועמדויות בסך הכל, כולל הקלטת השנה. סיירוס, כדרכו, לא הגדיר את הרגע כהמצאה מחדש אלא כהכרה: שיר שנבנה עבור תרבות מוזיקה מפוצלת ומונעת על ידי אלגוריתמים, המצליח באותו אופן שבו הצליח "Achy Breaky Heart" פעם בעידן של חנויות תקליטים ו-MTV. הוא זקף לזכותו של ליל נאז X את אסטרטגיית ההפצה העממית ללא חברת תקליטים כהוכחה לכך שהתעשייה אליה נכנס ב-1990 כבר אינה קיימת.
משפחה וחיים ציבוריים
משפחתו של סיירוס הפכה לעניין ציבורי לא פחות מהמוזיקה שלו. הוא נישא והתגרש מסינדי סמית', עמה כתב במשותף את "Some Gave All", וב-1992 נולד להם בן, כריסטופר קודי סיירוס. הוא נישא ללטישיה "טיש" פינלי ב-1993; יחד נולדו להם מיילי ריי סיירוס, ברייסון צ'אנס סיירוס ונואה לינדזי סיירוס, ובילי ריי גם אימץ את שני ילדיה של טיש ממערכת יחסים קודמת, ברנדי וטרייס. הוא הפך לסב בשנת 2021. נישואיו לזמרת האוסטרלית פייררוז (Firerose), באוקטובר 2023, הסתיימו בגירושין פחות משנה לאחר מכן. הוא הזדהה בפומבי כדמוקרט כל חייו, על אף שהשיר שלו "We the People" שימש בקמפיין של ג'ורג' ווקר בוש (George W. Bush) בשנת 2000, ולאחר מכן תמך בדונלד טראמפ (Donald Trump) ב-2024 והופיע בנשף ההשבעה שלו בינואר 2025 – מסלול פוליטי בלתי צפוי בדיוק כמו הקריירה שלו.
מדוע בילי ריי מכונה גאון
סיירוס אינו זוכה לקרדיט על תובנה אינטלקטואלית או מדעית, ואף מקור רציני אינו מציג אותו כך; כל טענה לכישרון נדיר שיש לו נשענת על אינסטינקט – חוש ספציפי וקשה ללימוד לשלוש הדקות המדויקות של מוזיקה שקהל המונים מוכן להיתפס להן, פעמיים, בהפרש של עשרים ושבע שנים, בשתי תעשיות שונות לחלוטין. אומנות, לא אינטלקט, היא המילה הכנה לכך: קול, פזמון קליט ותזמון שהביאו את "Achy Breaky Heart" לשיא עידן חנויות התקליטים ואז אפשרו לזמר קאנטרי בן חמישים ושמונה לצעוד, ללא אירוניה, לתוך סינגל ראפ-טראפ ויראלי של נער שחור ולהפוך אותו לגדול יותר במקום לקטן יותר. הטיעון הנגדי חזק לפחות באותה מידה. "Achy Breaky Heart" מצוטט באופן שגרתי בביקורת המוזיקה כאחד השירים הלעוגים ביותר של העשור שלו, להיט גימיק ולא הישג אמנותי, ושישה עשר האלבומים הבאים של סיירוס לא הניבו שום דבר שקרוב להשפעה מסחרית כזו עד שליל נאז X, ולא סיירוס, הוא שתיכנן את "Old Town Road". מה שסיירוס סיפק בשתי הפעמים היה פחות חזון יצירתי ויותר קריאה מדויקת להפליא של מצב הרוח של הקהל – אוזן שיווקית, לא הלחנתית.
מורשת
יהיה פסק הדין על האמנות שלו אשר יהיה, שיא המצעדים של סיירוס אינו נתון במחלוקת: שני שירים, בהפרש של דור, בין להיטי ה-crossover הגדולים ביותר שהפיקה המוזיקה הפופולרית האמריקאית, בתוספת דריסת רגל של יותר מעשור בטלוויזיה שעיצבה את הקריירה של בתו לא פחות משלו. הוא נותר מופיע פעיל גם לאחר אמצע שנות השישים לחייו, עדיין יוצא לסיבובי הופעות, עדיין מקליט, ועדיין – לפי עדותו שלו – מופתע מעט ממזלו.