בנז'מן רקורדון: פרס שלישי, הבניין הראשון
בשנת 1877 קיימה עיריית לוזאן תחרות להקמת ארמון צדק (Palais de Justice) בטרסת מונבנון שמעל האגם. אדריכל בן שלוים ושתיים فو Vevey הגיע למקום השלישי. פסק הדין של חבר המושבעים התברר כבלתי חשוב: התכנון שלו היה זה שנבנה, והוא פיקח על העבודה בעצמו עד שהבניין הושלם ב-1886. הקריירה של בנז'מן רקורדון מאופיינת בכך לאורך כל הדרך – לעתים נדירות ראשון בדירוגים, בעקביות האיש ששרטוטיו הפכו לאבן, ולבסוף הפרופסור שלימד את המהנדסים שיעצבו מחדש את הבנייה השוויצרית לחלוטין.
בנו של כומר בווֶבֶה
רקורדון נולד ב-2 בספטמבר 1845 בוודה, על חוף אגם ז'נבה. אביו, שארל פרנסואה גבריאל רקורדון, היה כומר; אמו הייתה לואיז קתרין וולטר. מאוחר יותר הוא נישא לצרפתייה, מארי-אולימפ-אדל קאנט. הוא החזיק באזרחות של ראנס ואיברדון – וודואי עד היסוד, בדרך הפרוטסטנטית-מקצועית המסוימת שעיצבה כל כך הרבה מהחיים הציבוריים בשוויץ של המאה ה-19.
בזל, ציריך, נשאטל
השכלתו הייתה הרכבה מכוונת של שני חצאי המקצוע. הוא למד בריאלשולה – בית הספר המקצועי – בבזל, והתמחה בוובה אצל סמואל קסר-דורֶה, כשהוא לומד את הצד המעשי. אחר כך נסע לציריך, שם למד ועבד עם גוטפריד סמפר במכון הפוליטכני הפדרלי השוויצרי. סמפר היה האדריכל-התיאורטיקן הגדול של העולם דובר הגרמנית, האיש שחשיבתו על מקורות הצורה האדריכלית שלטה במאה, והעבודהשירה הישירה איתו הייתה ירושה אינטלקטואלית כמו גם תעודה מקצועית. רקורדון השלים את הרצף בין 1865 ל-1868 עם לאו שאטלן בנשאטל.
במילים אחרות, הוא הוכשר באמצעות התמחות כסתת אבן, בית ספר טכני, תיאורטיקן ופרקטיקה מעשית – בסדר הזה. זה ניכר בכל מה שעשה לאחר מכן.
הפרקטיקה בווֶבֶה
רקורדון הקים פרקטיקה משלו בוובה ב-1874. אחת ההזמנות האזרחיות המשמעותיות הראשונות שלו הייתה קולז' דה ז'ון פי (Collège des jeunes filles), בית הספר התיכון לבנות בוובה – המתוארך ל-1873–75 ברישומים מסוימים ול-1877 באחרים. בית ספר תיכון לבנות לא היה טיפוס בניין ניטרלי בשוויץ של שנות ה-70 של המאה ה-19; זו הייתה אמירה פיזית לגבי את מי מתכוון הקנטון לחנך.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עמדת מונבנון באה בעקבות זאת. רשומות בשפה האנגלית מתארות את התחרות ב-1877 ככזו שעסקה בארמון צדק ומציינות שלמרות מקומו השלישי עיצובו שימש והבניין הושלם ב-1886; המילון ההיסטורי של שוויץ מתאר את אותו פרויקט כבניין בית המשפט הפדרלי בלוזאן ומציין שרקורדון פיקח על בנייתו מ-1881 עד 1886. כך או אחרת, זה היה בניין המשפטים הגדול במדינה והוא בנה אותו.
ב-1889 הוא הגיע למקום החמישי בתחרות הבינלאומית לפאלה דה רומין (Palais de Rumine) בלוזאן – תזכורת לכך שהחטאה קרובה הייתה מאפיין חוזר בחייו המקצועיים.
שתי פרופסורות
מ-1881 עד 1890 לימד רקורדון באקדמיה של לוזאן כפרופסור לסטריוטומויה – גיאומטריה של חיתוך אבן, הדיסציפלינה השולטת באיך מקשת או מדרגות או קשת משורטטים ומחולקים לפני שחציבה של גוש יחיד מתבצעת. זהו הנושא התובעני ביותר והפחות זוהר בחינוך האדריכלי הקלאסי, והוא בדיוק הנושא ההופך מעצב לבנאי.
ב-1890 הוא קיבל את הקתדרה לבנייה אזרחית בפוליטכניקום הפדרלי בציריך. המקורות חלוקים במשך הזמן שהחזיק בה: המילון ההיסטורי מעניק 1890–1896, רשומות בשפה האנגלית מעניקות 1890–1916. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא מי ישב בכיתות ההרצאה שלו. תלמידיו כללו את רובר מאיאר וגוסטב גול. ב-1905 הפכה אותו ציריך לאזרח כבוד.
ציריך: מעבדה וכנסייה
הוא המשיך לבנות לאורך תקופת הפרופסורה. בין 1896 ל-1900 תכנן את מעבדת המכונות בפוליטכניקום של ציריך – בניין הנדסי פעיל עבור המוסד שהעסיק אותו – ובין 1900 ל-1902 את הכנסייה הפרוטסטנטית דוברת הצרפתית בציריך, יצירה של דיפלומטיה עדתית ולשונית בלבנים ובאבן עבור מיעוט הרומאנדי בבירת התעשייה השוויצרית דוברת הגרמנית.
מדוע בנז'מן נקרא גאון
הטענה החזקה ביותר הזמינה עבור רקורדון אינה אסתטית ואינה תיאורטית. היא פדגוגית, והיא קונקרטית באופן יוצא דופן: הוא היה פרופסור לבנייה אזרחית בפוליטכניקום הפדרלי בציריך שלימד את רובר מאיאר. מאיאר המשיך והפך לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של בטון מזוין. גוסטב גול, שהיה גם תלמידו, הפך לאדריכל מעצב של ציריך. מורה אינו מקבל קרדיט על עבודתו של תלמיד, אבל קתדרה שהפיקה את שני השמות הללו בדור אחד לא הוחזקה על ידי בינוני.
האיכות המעורבת היא ספציפית וניתנת לזיהוי בהכשרתו שלו: כל היווצרותו של רקורדון הייתה חיבור התיאוריה לבנייה. הוא התמחה אצל בנאי, למד בבית ספר מקצועי, עבד עם סמפר, ואז בילה עשור בהוראת סטריוטומויה – הדיסציפלינה המדויקת שבה הגיאומטריה הופכת לאבן ניתנת לבנייה. כאשר עבר לקתדרה לבנייה אזרחית, הוא לימד את הדבר שממנו היה מורכב בעצמו. זהו המנגנון הסביר שדרכו מהנדס כמו מאיאר, שמתנתו הייתה שליטה אינטואיטיבית באיך כוחות נעים דרך חומר, יכול היה לצמוח מחדר ההרצאות שלו.
טענת הנגד הישרה היא שבנייניו של רקורדון עצמם אינם נושאים רעיון חותם. בית ספר לבנות, בית משפט, מעבדה, כנסייה: עשויים היטב ובעמידות, באופן ההיסטוריציסטי המשותף של סוף המאה ה-19, ואף אחד מהם אינו מצוטט כנקודת מפנה על ידי מקור כלשהו שנועץ כאן. הוא הגיע למקום השלישי בתחרות עבור עבודתו הידועה ביותר וחמישי באחרת. שום מקור אינו מכנה אותו גאון. הוא היה איש מקצוע מעוגל היטב ומעמיק באופן יוצא דופן שהשפעתו הגדולה ביותר הופעלה דרך ידיהם של אנשים אחרים – וזו צורה אמיתית של משמעות, וענווה.
מורשת
רקורדון מת בוובה ב-19 ביולי 1938, בן תשעים ושתיים, בעיר שבה נולד, לאחר שהאריך ימים במשך עשורים מעבר לקונפדרציה השוויצרית שהעסיקה אותו לראשונה. בניין בית המשפט שלו עדיין עומד בטרסת מונבנון. המעבדה שלו עדיין עומדת בציריך. ומבני הבטון שבנה תלמידו מאיאר ברחבי האלפים הם, במובן שקשה למדידה אך אינו לא אמיתי, חלק ממה שלימד.