המונרך האחרון של השושלת הטימורית, בהדור שאה זפר (Bahadur Shah Zafar), מלך כקיסר המוגולי העשרים משנת 1837 ועד 1857. אף שסמכותו המעשית הייתה מוגבלת לעיר דלהי ולסביבתה המיידית, חייו סימנו את סופה של שושלת קיסרית בת כמעט חמש מאות שנה שהוקמה על ידי טימור (Timur), ובכך בא הקץ המוחלט לשלטון המוגולים בהודו.
עלייה לכס המלוכה וריבונות מצומצמת
זפר, שנולד בשנת 1775 לאכבר שאה השני (Akbar II), עלה לכס המלוכה לאחר שחברת הודו המזרחית (East India Company) הגלתה את אחיו, מירזא ג'האנגיר (Mirza Jahangir), בעקבות תקיפת נציג בריטי במבצר האדום. בזמן עלייתו לשלטון, האימפריה המוגולית כבר הייתה מרוקנת מתוכן; האימפריה המראטהית (Maratha Empire) כבר גזלה מזמן את הכוח באזור הדקאן, וההשפעה הבריטית הפכה לכוח העיקרי בכל רחבי תת-היבשת. זפר שימש כשליט נומינלי, שקיומו התאפשר הודות לפנסיה מהחברה והרשה את גביית המיסים הבריטית בתוך עיר הבירה שלו, תוך שהוא מפגין עניין מועט במדינאות או במדיניות אימפריאלית רחבה.
מרד 1857
כאשר גדודי הסיפויים (Sepoy) הגיעו לדלהי במאי 1857, הם דרשו את תמיכת הקיסר, למרות הצהרותיו הראשוניות כי חסרים לו המשאבים לתמוך בהם. בעקבות הוצאתם להורג ללא משפט של חמישים ושניים אסירים אירופאים על ידי המורדים בארמונו - טבח שלא היה ביכולתו למנוע - סיפק זפר תמיכה פומבית למרד. הוא מינה את בנו, מירזא מוגול (Mirza Mughal), למפקד העליון, אם כי המינוי לא הצליח להביא סדר לממשל הכאוטי. כשהכוחות הבריטיים הידקו את אחיזתם בדלהי, נמלט הקיסר לקבר הומאיון (Humayun's Tomb), שם נתפס על ידי מייג'ור ויליאם הודסון (William Hodson) ב-20 בספטמבר 1857.
משפט וגלות אחרונה
לאחר תפיסתו, עמד זפר למשפט היסטורי בתוך המבצר האדום, שנפרש על פני 19 דיונים ו-21 ימי עדות. הוא הואשם בעידוד מרד, ניהול מלחמה נגד הממשלה הבריטית, נטילת ריבונות וסיוע לרצח נוצרים. בהגנתו, טען כי המורדים כפו עליו את רצונם והשתמשו בחותמו ללא ידיעתו. ההליכים הסתיימו בהרשעתו ובגלותו הקבועה ליאנגון (Yangon), שהייתה אז בבורמה תחת שלטון בריטי, שם מת בשנת 1862.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורשת ספרותית
מעבר לתפקידו הפוליטי, זפר היה איש עט מסור של הספרות האורדו. הוא חיבר עשרות גזלים (ghazals), שרבים מהם קובצו ב"קוליאת-י-זפר" (Kulliyyat-i-Zafar), אם כי חלק מיצירתו אבד במהלך המהומות של 1857. חצרו שימשה כמרכז אינטלקטואלי משמעותי, וארחה מלומדים ומשוררים כגון מירזא גאליב (Mirza Ghalib), דאג דלהבי (Daagh Dehlvi), מומין חאן מומין (Momin Khan Momin) והמנטור שלו עצמו, מוחמד איברהים זאווק (Mohammad Ibrahim Zauq).
עובדות מהירות
- לידה: 1775, דלהי - פטירה: 1862, יאנגון - תקופת מלוכה: 1837–1857 - דת: אסלאם סוני - בת זוג: זינת מהאל (Zeenat Mahal) - מקום קבורה: יאנגון - שפה עיקרית: אורדו - עיסוקים: מונרך, כותב, משורר
שאלות נפוצות של קוראים
### מה גרם לסופה של האימפריה המוגולית?
האימפריה הגיעה למעשה לסופה כאשר הבריטים הגלו את בהדור שאה זפר ליאנגון לאחר המרד ההודי הכושל של 1857.
### האם זפר השתתף באופן פעיל במערכה הצבאית של 1857?
הוא נותר חסר החלטיות וחסר שאיפות צבאיות, אם כי בסופו של דבר סיפק תמיכה פומבית למורדים לאחר שהופעל עליו לחץ עקב דרישותיהם.