בהאאוללה (Baháʼu'lláh): האסיר שכתב למלכים
בסתיו 1852 נזרק אציל פרסי אל תוך הסיה-צ'אל (Síyáh-Chál), "הבור השחור" — מאגר מים תת-קרקעי נטוש בטהראן (Tehran) שהוסב לצינוק, שבו ישבו אסירים בחושך עם שרשראות כבדות סביב צווארם. הוא היה שם ארבעה חודשים. הוא הגיח משם כשהוא טוען שבאותו בור קיבל שליחות אלוהית. בתוך עשרים שנה, והוא עדיין אסיר, כתב מכתבים אל המלכה ויקטוריה (Queen Victoria), נפוליאון השלישי (Napoleon III), הצאר הרוסי והאפיפיור פיוס התשיעי (Pope Pius IX), ובהם הודיע להם שעידן האימפריות מתקרב לסיומו ושנוף האנושות הוא אחד. בין חמישה לשמונה מיליון בני אדם ב-236 ארצות וטריטוריות עוקבים כיום אחר הדת שייסד.
האציל שסירב למשרה
הוא נולד בשם מירזא חוסיין-עלי נורי (Mírzá Ḥusayn-ʻAlí Núrí) ב-12 בנובמבר 1817 בטהראן (Tehran), למשפחת האצולה הפרסית. אביו, מירזא עבאס נורי (Mírzá ʻAbbás Núrí) — הידוע כמירזא בוזורג (Mírzá Buzurg) — שימש כווזיר של אמאם-וורדי מירזא (Imám-Virdi Mírzá), ולמשפחה היו אדמות ומעמד בחצר הקאג'ארית. מהבן ציפו לרשת את אותו עולם.
בגיל עשרים ושתיים הוא דחה משרה ממשלתית שהוצעה לו. זו הייתה בחירה יוצאת דופן בחברה שבה קריירה של איש חצר הייתה השימוש המכובד היחיד בלידה כזו. תחת זאת הוא ניהל את אדמות המשפחה והפנה את תשומת ליבו למטרות צדקה, ורכש מקומית מוניטין של אדם המתעניין בעניים יותר מאשר בהטבות אישיות.
הבור השחור
בשנת 1844 החל סוחר צעיר משיראז להכריז על עצמו כבאב (Báb) — השער — והכריז שממלא מקום גדול יותר יבוא אחריו. התנועה התפשטה במהירות יוצאת דופן ונתקלה באלימות יוצאת דופן; הבאב הוצא להורג בידי כתת יורים ב-1850. חוסיין-עלי (Ḥusayn-ʻAlí), שקיבל את תורתו של הבאב בגיל עשרים ושבע, הפך עד אז לאחת הדמויות הבולטות בתנועה.
בשנת 1852 ניסתה קבוצה קטנה של באבים להתנקש בחיי השאה. הניסיון נכשל והנקמה הייתה משמידה: שלטון טרור שבו נהרגו לפחות עשרת אלפים באבים באותה שנה. חוסיין-עלי (Ḥusayn-ʻAlí) נעצר ונכלא בסיה-צ'אל (Síyáh-Chál). שם, סיפר מאוחר יותר, עבר את החוויות שעיצבו את שליחותו האלוהית — הרגע שחסידיו מחשיבים כלידת אמונתם, ואשר הוא עצמו תיאר בלשון של התגלות ולא של טיעון. הוא לא אמר דבר לאיש באותה עת.
בגדאד וההרים
לאחר שגורש מפרס בינואר 1853, הוא עשה את דרכו לבגדאד (Baghdad), שהייתה אז בעיראק העות'מאנית. קהילת הבאבים המגורשת שם התפלגה סביבו וסביב אחיו למחצה מירזא יחיא (Mírzá Yaḥyá), ובמקום להילחם על מנהיגות הוא פשוט עזב. מ-1854 עד 1856 חי בהרי סולימאניה (Sulaymáníyyih) בכורדיסטן, באלמוניות סגפנית, תחת שם בדוי. לבסוף זוזה בזכות בקיאותו ושוכנע לחזור.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנות בגדאד שלאחר מכן הניבו את היצירות שעודן משמשות עוגן לחיי הפולחן הבהאי: כיתאב-י איקאן (Kitáb-i-Íqán), ספרו על פירוש הנבואה; המילים הנסתרות (Hidden Words), אסופה של אמירות אֶתִּיות קצרות; ושבעת העמקים (Seven Valleys), טקסט מיסטי במסורת ספרות ההליכה הסופית. תחת השפעתו הקהילה המגורשת קמה לתחייה, וזו בדיוק הסיבה שהשלטונות הפרסיים הפצירו להעבירו למקום רחוק יותר.
גן רידואן
ב-22 באפריל 1863, בגן מחוץ לבגדאד ערב צאתו לקונסטנטינופול, הוא הצהיר בפני בני לוויתו שהוא "זה אשר האל יגלה אותו" — השליח שהבאב ניבא. הבהאים קוראים לגן רידואן (Riḍván) ולשנים עשר הימים שבילה שם החג הקדוש ביותר שלהם. הוא אימץ את השם בהאאוללה (Baháʼu'lláh), הוד האלוהים.
ההצהרה ניתנה בתחילה באופן פרטי. באדריאנופול — אדירנה (Edirne), לשם שלחו אותו העות'מאנים לאחר מכן — הוא הכריז עליה בגלוי ב-1866 ונפרד באופן חד משמעי מסיעתו של מירזא יחיא (Mírzá Yaḥyá). הפילוג היה סופי, והרוב המכריע של הבאבים הלכו בעקבות בהאאוללה (Baháʼu'lláh).
מכתבים למלכי הארץ
מאדריאנופול החל באחת ההתכתבויות המוזרות ביותר בתולדות הדת. גולה חסר מדינה תחת משמר עות'מאני שלח מכתבים, אישיים וקבוצתיים, למלכים ולשליטי העולם: נפוליאון השלישי (Napoleon III), המלכה ויקטוריה (Queen Victoria), הצאר אלכסנדר השני (Tsar Alexander II), הסולטן העות'מאני, השאה, האפיפיור פיוס התשיעי (Pope Pius IX). הוא קרא להם לוותר על נכסיהם החומריים, לשלוט בצדק, לצמצם את חימושם וליישב את המחלוקות ביניהם, כשהוא מזהיר שהחלופה היא קטסטרופה. איש מהם לא השיב באופן כלשהו שהשפיע. המכתבים הפכו לכתבי קודש.
עיר הכלא
בשנת 1868 העבירה אותו המדינה העות'מאנית אל מבצר-הכלא של עכו (Acre — ʻAkká, במה שהיא כיום צפון ישראל) — מושבת העונשין שהוקצתה למקרים הגרועים ביותר באימפריה. הוא מעולם לא שוחרר רשמית. אך התנאים בכלא התרופפו במשך השנים, ומ-1879 ועד מותו חי באחוזת בג'י (Mansion of Bahjí) מחוץ לחומות העיר, עדיין מבחינה טכנית אסיר, כשהוא מקבל עולי רגל שנסעו מפרס וסוף כל סוף מארצות הברית.
תפוקת עשורים אלו הייתה עצומה. הקורפוס שלו כולל לפחות 1,500 מכתבים; חוקרים זיהו והסמיכו כ-15,000 פריטים המשתרעים על פני למעלה ממאה כרכים. מרכזו הוא כיתאב-י אקדס (Kitáb-i-Aqdas), הספר הקדוש ביותר, ספר החוקים והעיצוב המוסדי לדת שאותה ייסד. הוא מת בבג'י (Bahjí) ב-29 במאי 1892 ונקבר שם; המקדש הוא הנקודה שאליה הבהאים פונים בתפילה ויעד העלייה לרגל שלהם. צוואתו ייעדה את בנו הבכור, עבד אל-בהאה (ʻAbdu'l-Bahá), ליורשו ולמפרש המוסמך של כתביו — רצף מתועד ומפורש שמנע מהדת החדשה את הפילוג שפילח את מרבית הדתות בדורן הראשון.
מדוע בהאאוללה נקרא גאון
הטיעון אינו תלוי בקבלת טענותיו. הוא נסמך על מה שבנה בפועל ועד כמה מוקדם בנה זאת. מתוך כלא עות'מאני בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 — לפני הטלפון, לפני חבר הלאומים, לפני תהליך ההתנערות מהקולוניאליזם — הוא התווה תוכנית שנקראת כרשימת תיוג של שאיפות המאה העשרים: אחדות האנושות, שוויון בין נשים לגברים, חינוך אוניברסלי, ביטול דעות קדומות גזעיות, מעמديות ודתיות, גוף בינלאומי לשמירת השלום, ומבנה ממשל עולמי שיעשה זאת בר-קיימא. הוא ביסס את הכל על רעיון מאחד יחיד, ההתגלות המתמשכת: שהדתות הגדולות הן מנות עוקבות של חינוך אחד, המותאמות ליכולתו של העידן המקבל אותן, ולא אמتות מתחרות שמוציאות זו את זו. יהיה מעמדו התאולוגי אשר יהיה, זהו פתרון אלגנטי לבעיה — ריבוי דתי — שהביסה פחות או יותר את כולם. הוא שילב זאת במשהו שמייסדים כמעט לעולם אינם מצליחים לעשות: הוא כתב את ספר החוקים שלו ומינה את יורשו בכתב, והנדס רצף מוסדי מראש.
יש להציג את טענת הנגד בבהירות. טענותיו המרכזיות — ההתגלות בסיה-צ'אל, המעמד שהכריז עליו ברידואן — הן טענות על שליחות אלוהית, והן אינן מסוג הדברים שראיות מיישבות; עבור חסידיו הן כל העניין, ועבור אחרים הן קביעות בלתי ניתנות לאימות. ספקנים מציינים כי התוכנית החברתית, יהא הפער בינה לבין פרס הקאג'ארית אשר יהא, הייתה במידה רבה באוויר בקרב הרפורמטורים הליברליים של המאה ה-19, וכי מקוריותו טמונה יותר בסינתזה ובמסגור מאשר בהמצאה. הפילוג שלו ממירזא יחיא (Mírzá Yaḥyá) הותיר מסורת יריבה מרה שסיפרה את הסיפור אחרת. ו"גאון" היא מילה לא נוחה לדעה שקהيلתו רואה בו לא אדם מבריק אלא התגלות האלוהים — קטגוריה שכתביו שלו מתעקשים שהיא שונה במהותה מפקחות אנושית.
מורשת
הדת שייסד היא כיום בין המופצות ביותר גאוגרפית על פני כדור הארץ, ונוכחת ב-236 ארצות וטריטוריות. הבהאים נותרים מיעוט נרדף בארץ לידתו. הלוחות ששלח למלכים שהתעלמו מהם עדיין נקראים בקול בבתי התפילה של קהيلתו, בכל יבשת, בידי אנשים שלא נולדו כאשר נפלה כל אחת מאותן ממלכות.