אנטואן הנרי בקורל: התאונה שפתחה את האטום
שמי פריז התקשרו בסוף פברואר 1896, ופיזיקאי שהמתין לאור השמש הניח את לוחות הצילום שלו ואת גבישי האורניום שלו במגירה. ב-1 במרץ פיתח את הלוחות בכל זאת, כשהוא מצפה לכתם עמום לכל היותר. התמונה הייתה חדה. דבר לא האיר על האורניום; האורניום האיר מעצמו. התברר כי חומר מסוגל לפלוט אנרגיה יש מאין, והאטום המסודר של המאה התשע-עשרה הגיע לסיומו.
ארבעה דורות של משפחת בקורל
אנטואן הנרי בקורל נולד בפריז ב-15 בדצמבר 1852 לתוך מה שהסתכם בקתדרה תורשתית לפיזיקה. סבו, אנטואן סזאר בקורל, היה עמית בחברה המלכותית אשר פיתח שיטה אלקטרוכימית להפקת מתכות מעפרותיהן. אביו, אלכסנדר אדמונד בקורל, היה פרופסור לפיזיקה שימושית ואחד מבכירי התקופה בחקר פלואורסצנסיה ופוספורסצנסיה – חקר החומרים הזוהרים לאחר הארתם. בנו של הנרי, ז'אן, שנולד בשנת 1878, היה אף הוא לפיזיקאי. ארבעה דורות תפסו ברציפות את אותו מרחב מקצועי ולעתים קרובות את אותה הקתדרה ממש.
ירושה זו קבעה את מה שחקר ו, באופן מכריע, את מה שהיה מונח ברשותו במעבדה. משנת 1883 עסק בפוספורסצנסיה, נושאו של אביו, לצד קיטוב מישורי של אור, בליעת אור על ידי גבישים ומגנטיות ארצית.
דרכו של מהנדס
הכשרתו הייתה מעשית בטרם הייתה אקדמית. הוא נכנס לאקול פוליטקניק בשנת 1872 ובשנת 1874 הצטרף למינהל הממשלתי של גשרים ודרכים (Ponts-et-Chaussées), חיל מהנדסי הגשרים והדרכים, נעשה למהנדס ב-1877 ועלה לדרגת מהנדס ראשי (ingénieur-en-chef) ב-1894. התואר השלישי הגיע יחסית מאוחר, בשנת 1888.
המשרות הצטברו במקביל. הוא היה עוזר במוזיאון להיסטוריה טבעית משנת 1878, קיבל לידיו את קתדרת הפיזיקה השימושית של אביו בקונסרבטוריון לאמנויות ולמקצועות, היה לפרופסור לפיזיקה שימושית במוזיאון פריז ב-1892 ופרופסור בפוליטקניק ב-1895. הוא נבחר לאקדמיה הצרפתית למדעים בשנת 1889 ולימים שימש כמזכיר החיים שלה, כשהוא יורש את מרסלן ברתלו.
מגירה בפריז
בינואר 1896 שמעה האקדמיה את החדשות فوוירצבורג: וילהלם קונרד רנטגן מצא קרינה חודרת לה קרא קרני רנטגן. החדר היה מחושמל, ובקורל הסיק מכך השערה שהתאימה למומחיותו שלו. אולי חומרים פוספורסצנטיים, לאחר שספגו אור שמש, פולטים מחדש חלק ממנו כקרני רנטגן. מלח אורניום היו מקרה מבחן מובהק; הם היו בהישג ידו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השיטה הייתה פשוטה. עטוף לוח צילום בנייר שחור כך ששום אור לא יוכל להגיע אליו. הנח מעליו גבישי אשלגן אורניל סולפט. שום את המכל בשמש. פיתח. אם דבר מה חודר נפלט מן הגבישים, הלוח יישא את צלליתם.
כך היה. הוא קיבל מתארים, כולל מתאר של צלב נחושת שהונח בין הגביש ללוח, והסיק כי אישר את תאוריותו. ואז מזג האוויר התערב. כאשר פריז הייתה מעוננת, הלוחות המוכנים הושמו במגירה יחד עם האורניום שנוח עליהם, בלתי חשופים ובלתי מגורים. ב-1 במרץ פיתח אותם בציפייה לכמעט כלום, ובמקום זאת מצא תמונה בעלת בהירות מדהימה.
הוא הכריז על כך בפני האקדמיה ב-2 במרץ 1896: מלוחי האורניום פלטו קרינה ללא כל גירוי מאור השמש whatsoever. השערתו המקורית הייתה שגויה, והשגיאות היו שוות יותר מההשערה.
משמעות האורניום
הוא המשיך הלאה. תרכובות אורניום שלא היו פוספורסצנטיות כלל הניבו את אותה ההשפעה, דבר שהרג כליל את הסבר הפוספורסצנסיה. מתכת אורניום טהורה הפיקה זאת גם היא. עד מאי 1896 זיהה את היסוד עצמו כמקור: הקרינה הייתה תכונה של אטומים של אורניום, בלתי תלויה במצבם הכימי, בהיסטוריה שלהם או בכל אספקת אנרגיה חיצונית.
אותו סעיף אחרון הוא המהפכה כולה. אנרגיה יצאה מחומר ברציפות ולכאורה בחינם, דבר ששום כימיה ושום פיזיקה קלאסית לא יכלו להסביר. דבר מה התרחש בתוך האטום, והאטום הונח כחסר פנים.
בני משפחת קירי, והפרס
בקורל לא רדף אחר התגלית עד לסיומה; אחרים עשו זאת. משנת 1898 מארי ופייר קירי לקחו על עצמם את מה שכונה אז קרני אורניום, בודדו את הפולוניום ביוני 1898 ואת הרדיום בדצמבר ההוא, ומצאו את אותה התנהגות בתוריום. זו הייתה מארי קירי שטבעה את המילה רדיואקטיביות עבור התופעה שבקורל מעד עליה.
בשנת 1903 פוצל פרס נובל לפיזיקה: מחציתו לבקורל על גילוי הרדיואקטיביות הספונטנית, ומחציתו חולקה על ידי בני משפחת קירי על עבודתם על הקרינה שמצא. הוא כבר היה קצין במסדר לגיון הכבוד, משנת 1900, והשתייך לאקדמיה די לינצ'י ברומא ולאקדמיה המלכותית בברלין.
מדוע הנרי נקרא גאון
התיאור ההוגן של האיכות המרכזית אינו תעוזה רעיונית. השערתו של בקורל הייתה שמרנית ושגויה; הלוח המכריע פותח בהיסח הדעת במהלך תקופה של מזג אוויר רע. מה שמפריד בינו לבין כל אדם אחר שאי פעם הייתה לו תאונה בת מזל הוא מה שעשה בעשרת השבועות שלאחר מכן.
המשמעת מצויה בהתמדה. כאשר הוצג בפניו תוצאה שסתרה את תאוריותו שלו, הוא לא הסביר אותה החוצה – הוא פירק את הסברו באופן שיטתי. הוא בדק תרכובות אורניום שלא יכלו להאיר בפוספורסצנסיה. הוא בדק את מתכת האורניום עצמה. בתוך חודשיים איתר את ההשפעה ביסוד עצמו ולא בכל סידור כימי שלו, ודיווח על הרצף כולו, כולל כישלון רעיונו המקורי, לאקדמיה. הקלישאה על מזל המסייע למוח המוכין היא, לפעם אחת, מדויקת: בקורל בילה שלוש עשרה שנים בפוספורסצנסיה וידע בדיוק מה משמעותו של לוח חריג.
מקרה הנגד הוא פשוט ויש להציגו. הוא לא קרא בשם לרדיואקטיביות, לא ביודד יסוד רדיואקטיבי, לא הסביר את המנגנון, ולא רדף אחר התחום באכזריות שהביאו אליו בני משפחת קירי. הוא ירש את מעבדתו, את נושאו וכמעט בדיוק את הקתדרה שלו. ועדת הפרס נובל פיצלה את הפרס מסיבה כלשהי. מה שסיפק היה התצפית שממנה צמח כל השאר, והיושר האינטלקטואלי לדווח עליה נגד האינטרס של עצמו – דבר נדיר יותר בקרב מדענים מאשר גאונות.
מורשת
הוא מת בל קרוסיק בברטאן ב-25 באוגוסט 1908, בן חמישים וחמש, שנים עשרה שנה לאחר הגילוי והרבה לפני שמישהו הבין מה עשתה הקרינה לאנשים שטיפלו בה. יחידת המידה הבין-לאומית של רדיואקטיביות היא הבקורל: התפרקות גרעינית אחת בשנייה, כמות כה קטנה שחפצים רגילים נרשמים בהם במאות. כל סריקה רפואית המשתמשת בסמן, כל נתון בטיחות של כור, כל מדידה של נשורת מצוטטת בשמו. המגירה שבה השאיר את הלוחות היא הסיבה לכך שהפיזיקה הגרעינית קיימת.