אנטואן דה סנט-אכזופרי: הטייס שכתב מרום גובהו
ב-31 ביולי 1944, טייס צרפתי בן 44 המריא במטוס לוקהיד P-38 לייטנינג לא חמוש ממסלול בקורסיקה, פנה צפונה לעבר עמק הרון, ולא שב. הוא כבר חרג מתקרת המשימות שהוגדרה לו — הוא הטיס את הגיחה התשיעית שלו במסגרת הסדר שהתיר חמש בלבד — וגופתו מעולם לא זוהתה. חמישים וארבע שנים לאחר מכן, דייג מול חופי מרסיי העלה ברשתו צמיד זיהוי מכסף שעליו חרוטים שלושה שמות: שמו שלו, שם אשתו קונסואלו, ושם המוציא לאור שלו. זו הייתה העדות המוצקה הראשונה מזה חצי מאה לכך שמחבר הנסיך הקטן צלל אל הים ולא אל עולם האגדות.
אריסטוקרט ללא ייעוד
הוא נולד בליון ב-29 ביוני 1900 למשפחה שייחסה את שושלתה לבישוף מהמאה החמישית, סנט אקסופריוס. אביו, הוויקונט ז'אן דה סנט-אכזופרי, מת משבץ לפני שאנטואן מלאו ארבע, והותיר למארי בואייה דה פונסקולומב לגדל חמישה ילדים. הפצע המכונן של ילדותו נגרם בפנימייה בשווייץ, שם מת אחיו הצעיר פרנסואה מקדחת שיגרונית בגיל חמש-עשרה — מוות שיהדהד בכתיבתו לאורך כל חייו, באופן הבולט ביותר בקריסתו השקטה ונטולת הכאב של הנסיך הקטן במדבר.
תקופתו המוקדמת היא רשימה של כישלונות. הוא ניגש לבחינות הכניסה לאקדמיה הימית פעמיים ונכשל פעמיים. הוא נרשם ללימודי אדריכלות בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות (École des Beaux-Arts) ולא סיים אותם. הוא עבר בין עבודות מזדמנות. רק גיוס החובה פתר את העניין: לאחר שהוצב ב-1921 ברגימנט פרשים, הוא יזם העברה לחיל האוויר הצרפתי, וברגימנט הקרב ה-37 בקזבלנקה הוא קיבל את כנפי הטיס שלו. האיש שלא הצליח לעבור בחינה התגלה ככישרון טבעי באוויר.
הדואר חייב לעוף
בין 1926 ל-1939 השתייך סנט-אכזופרי לדור הראשון וההרואי של דואר האוויר הבינלאומי, דור שספג אבדות כבדות. בטיסות בקו טולוז–דקר עבור חברת ארופוס (Aéropostale), הוא מונה למנהל תחנת הביניים בכף ג'ובי, מסלול המראה מבודד במרוקו הספרדית, שם חלק מתפקידו היה לנהל משא ומתן עם שבטי הסהרה לשחרור עמיתים שהתרסקו. עבודה זו זיכתה אותו באות לגיון הכבוד הראשון שלו ב-1930. ב-1929 עבר לארגנטינה כמנהל חברת ארופוסטה ארגנטינה (Aeroposta Argentina), וסקר נתיבים חדשים מבואנוס איירס מעבר לפטגוניה.
זה לא היה סופר שאוסף חומרים. זה היה טייס עובד שכתב במקרה, וההבחנה הזו חשובה — זו הסיבה לפרוזה שלו יש משקל שחסר בדרך כלל ברומנטיקה של עולם התעופה. עמיתיו דיווחו שהוא היה חג מעל שדה תעופה במשך שעות במקום לנחות, כי הוא סיים פרק. הוא קרא ספרות בעת הטיסה ושמר מחברות פילוסופיות, ה-carnets, בתא הטייס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ארבעה ימים ללא מים
בשנת 1935, בניסיון לקבוע שיא מהירות בטיסה מפריז לסייגון, סנט-אכזופרי והנווט שלו התרסקו במדבר הלובי. הם שרדו ארבעה ימים של התייבשות קשה והזיות, לפני שבדואי על גמל מצא אותם והעניק להם מים. המפגש הזה — הזר שמופיע משום מקום באוקיינוס של חול — הוא הזרע המבני של הנסיך הקטן, שבו טייס תקוע פוגש מבקר קטן בין הדיונות. זו הייתה אחת מחמש התרסקויות קשות ששרד, ועד 1943 הפציעות המצטברות הותירו אותו בכאב מתמיד ובחוסר יכולת לנוע בחופשיות, שבר כלי בן 43 המטיס מטוס קרב.
ספרים שנכתבו בין טיסות
התפוקה הספרותית שלו הייתה קטנה וכמעט כולה עסקה בעולם התעופה. דואר דרומי (Courrier Sud, 1929) היה הראשון. טיסת לילה (Vol de Nuit, 1931) זכה בפרס פמינה וביסס את מעמדו. רוח, חול וכוכבים (Terre des Hommes, 1939) זכה בפרס הגדול לרומן של האקדמיה הצרפתית ולאחר מכן בפרס הספר הלאומי של ארה"ב ב-1940, הישג כפול ונדיר. טייס מלחמה (Pilote de Guerre, 1942), עדותו על משימת סיור חסרת סיכוי מעל אראס ב-1940, עבר צנזורה קלה בשל הערה מזלזלת על היטלר. מכתב לבן ערובה (Lettre à un Otage, 1944) נכתב לצרפתים החיים תחת כיבוש נאצי. מצודה (Citadelle) הופיע לאחר מותו ב-1948 וזכה בפרס השגרירים.
הוא נשא לאישה את קונסואלו סונסין, סופרת ואמנית מסלבדור, בגראס ב-1931. הנישואים היו סוערים עד כדי קומדיה — היא תוארה כבעלת רוח בוהמית ולשון חדה, הוא נסע ללא הרף וניהל פרשיות אהבים, בעיקר עם הלן דה ווגו, שהפכה למנהלת עזבונו הספרותי. הוא ראה בקונסואלו בו-זמנית את המוזה שלו ואת המענה שלו. היא האריכה ימים אחריו בשלושים וחמש שנים וסיפרה את גרסתה ב-סיפור הוורד, שפורסם בשנת 2000 ותורגם לשש-עשרה שפות.
גלות, וספר קטן
לאחר שביתת הנשק של צרפת ב-1940 הוא נמלט דרך פורטוגל והגיע לניו יורק ב-31 בדצמבר 1940. הוא בילה את שנות המלחמה בדירות פנטהאוז בסנטרל פארק דרום ובלונג איילנד, פעל לשכנע את ארצות הברית להצטרף למלחמה, רב מרירות עם הגוליסטים — דה גול רמז בפומבי על אהדתו לגרמנים — ושתה בכבדות. הוא הוסיף את המקף לשם משפחתו בתקופה זו, מתוך עצבנות על אמריקאים שפנו אליו כ"מר אכזופרי".
שם, ב-1943, הוא כתב ואייר את הנסיך הקטן (Le Petit Prince). מאז הוא תורגם ליותר מ-250 שפות, נתון ששום ספר חילוני כמעט לא עבר. שהות קצרה ב-1942 בקוויבק סיטי עם משפחתו של הפילוסוף שארל דה קונינק עשויה הייתה לספק את המודל לנסיך עצמו.
מדוע אנטואן מכונה גאון
הטענה נשענת על מיזוג יוצא דופן ולא על אינטלקט גולמי, וכדאי לדייק לגבי מהותו. סנט-אכזופרי לא היה הוגה שיטתי; מצודה, הניסיון הממושך ביותר שלו בפילוסופיה, הוא מפוזר ואינו הספר שבזכותו קוראים אותו. מה שהיה לו הוא יכולת נדירה להמיר ניסיון פיזי ומקצועי להפשטה מוסרית מבלי לזייף אף אחד מהצדדים — לתאר טיסת דואר לילית בצורה כה מדויקת שטייסים זיהו אותה, ובו-זמנית לגרום לה לשאת טענה על מחויבות אנושית. דברי הביוגרף שלו על הנסיך הקטן — שרק לעיתים רחוקות סופר ודמות היו קשורים זה בזה באופן כה אינטימי, "תאומים תמימים שנפלו מהשמיים" — מצביעים על אותה איכות: ישירות חסרת הגנה שרוב הסופרים המבוגרים מאמנים את עצמם להיפטר ממנה.
טיעון הנגד אמיתי. חלק גדול מהמוניטין שלו נישא על ידי ספר ילדים קצר אחד שאמרותיו נותקו מהקשרן ונשחקו מחזרה. ההכרה הממסדית שקיבל (פרס פמינה, הפרס הגדול של האקדמיה הצרפתית, פרס הספר הלאומי) הייתה עבור עבודה מונעת דיווח שעוצמתה תלויה במידה רבה בעובדה שהאדם המדווח היה האדם המטיס. הסר את הביוגרפיה והפרוזה נחלשת. הגאונות שלו, אם המילה חלה, הייתה פחות קוגניטיבית ויותר תפיסתית ומוסרית — היכולת לראות בבהירות בגובה 10,000 רגל ואז למצוא לה שפה — והיא גובתה באומץ פיזי שחמש התרסקויות וטיסה אחרונה וגורלית מתעדים כראוי.
מה ששרד את המים
שרידי מטוס הלייטנינג שלו אותרו מדרום למרסיי במאי 2000, חולצו ב-2003, ואומתו על ידי ארכיאולוגים תת-ימיים צרפתים ב-2004. לא נמצאו סימני ירי על השברים, וסיבת ההתרסקות נותרה רשמית לא ידועה; טענתו של טייס לופטוואפה לשעבר מ-2008 כי הפיל אותו אינה נתמכת ברישומי ניצחונות או ביומני קשר של הלופטוואפה. צרפת הוסיפה כתובת הנצחה לפנתאון בנובמבר 1967 ללא גופה לקבורה. פניו ואיוריו הופיעו על שטר ה-50 פרנק מ-1993 עד 2002; שדה התעופה של ליון נושא את שמו, וכך גם האסטרואיד 2578; הפדרציה ההומניטרית "Terre des Hommes" לקחה את שמה מספרו ב-1960. הוא נותר, באופן ייחודי, סופר שהמוניטין שלו אינו ניתן להפרדה מעבודה שקיבל תשלום עבורה.