אנני אוקלי: הילדה שירתה את דרכה אל מחוץ לעוני
בהיותה בת חמש-עשרה היא הועמדה מול צלף מקצועי נודד בשם פרנק באטלר (Frank Butler) בתחרות קליעה, והיא ניצחה אותו. הוא נשא אותה לאישה. לאחר מכן הוא ויתר על הבכורה ובילה את שארית חייו המקצועיים כשהוא עומד ללא תנועה בזמן שהיא ירתה סיגריות מבין שפתיו. זהו סיכום הקריירה היעיל ביותר בתעשיית הבידור האמריקאית.
הזאבים
היא נולדה בשם פיבי אן מוזי (Phoebe Ann Mosey) ב-13 באוגוסט 1860 בבקתת עץ ליד וודלנד — כיום וילוודל (Willowdell) — במחוז דארק, אוהיו, בתם של ג'ייקוב וסוזן וייז מוזי, קווייקרים ממוצא אנגלי שהגיעו מפנסילבניה. היא הייתה אחת מתשעה ילדים, שישה מהם הגיעו לבגרות. אביה לקה בהיפותרמיה ומת מדלקת ריאות בשנת 1866, כשהייתה כבת שש, והמשפחה הידרדרה לעוני מרוד.
ב-15 במרץ 1870, בהיותה בת תשע, היא התקבלה עם אחותה שרה אלן למוסד לרווחת הציבור של מחוז דארק. בערך באותה שנה היא הועברה לעבודה אצל משפחה מקומית וסבלה כשנתיים של התעללות קשה לפני שברחה משם. למשך שארית חייה היא כינתה אותם רק "הזאבים", ומעולם לא נקבה בשמותיהם — לא בראיונות, ואפילו לא באוטוביוגרפיה שלה. זוהי העובדה המעידה עליה יותר מכל: אישה שבילתה ארבעים שנה תחת מבטם של המונים, שמרה את החלק הגרוע ביותר שלה לעצמה בלבד.
רובה במקום ילדות
היא עסקה בציד במלכודות לפני גיל שבע ובירי לפני גיל שמונה, צדה כדי להאכיל את אמה האלמנה ואחיה ואחיותיה, ולאחר מכן כדי למכור את השלל. הציד שירתה הגיע לחנוונים בגרינוויל ולמסעדות ובתי מלון ברחבי צפון אוהיו. עד גיל חמש-עשרה ההכנסות כיסו את המשכנתא על החווה של אמה. זה לא היה ספורט. זו הייתה ילדה שניהלה עסק ציד מסחרי קטן כי לא הייתה הכנסה אחרת, והדיוק שבו התפרסמה היה בתחילה עניין של אי-בזבוז תחמושת שבקושי יכלה להרשות לעצמה.
התאריך של התחרות נגד באטלר שנוי במחלוקת — יום חג ההודיה בשנת 1875 או אביב 1881, תלוי במקור — וכך גם הנישואים, כאשר תעודה בארכיון אונטריו מתעדת את ה-20 ביוני 1882 בווינדזור, בעוד דיווחים רבים מתעקשים על ה-23 באוגוסט 1876 בסינסינטי. נהוג לחשוב ששם הבמה מגיע משכונת אוקלי בסינסינטי שבה התגורר הזוג. לא היו להם ילדים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קליעה בטוחה קטנה
בשנת 1885 הצטרפו אוקלי ובאטלר למופע המערב הפרוע של באפלו ביל (Buffalo Bill's Wild West). סיטינג בול (Sitting Bull), שנסע עם המופע, העניק לה את השם וואטניה סיסילה, שתורגם לאנגלית כ-"Little Sure Shot" (קליעה בטוחה קטנה) — היא התנשאה לגובה של מטר וחמישים. המופע נבנה מניסים קטנים, ניתנים לאימות ולחזרה: חציית קלף משחק שהוחזק על צידו ממרחק של שלושים צעדים, ניקוב קלפים שנזרקו לאוויר לפני שנגעו בקרקע, פגיעה במטבעות שנזרקו לפניה, וירי סיגריה משפתיו של בעלה.
היא הופיעה לפני המלכה ויקטוריה, מלך איטליה אומברטו הראשון והנשיא סדי קרנו מצרפת. סיבוב ההופעות האירופי בן שלוש השנים שנבנה סביב התערוכה העולמית של פריז ב-1889 הפך אותה, למעשה, לכוכבת האישה הראשונה של אמריקה. היא קיבלה שכר גבוה יותר מכל אחד אחר בלהקה, למעט באפלו ביל עצמו. האיום המקצועי האמיתי היחיד שלה היה צלפית הרובה ליליאן סמית (Lillian Smith), שהצטרפה ללהקה ב-1886 בגיל חמש-עשרה, וגילה הצעיר הניע את אוקלי להתחיל להפחית בשקט שש שנים מגילה שלה.
ב-1 בנובמבר 1894 היא נכנסה לאולפן "בלאק מריה" של תומאס אדיסון וצולמה על ידי ויליאם הייז (William Heise) עבור סרט קצר בקינטוסקופ בשם "אנני אוקלי" — שלושים ותשעה רגל של סרט שנמשכו עשרים ואחת שניות, והיה הסרט ה-11 בלבד שנוצר לאחר שההקרנה המסחרית החלה באפריל אותה שנה. כמעט איש מבין החיים ב-1894 לא הוקלט בתנועה. היא כן.
חמישים צלפיות
ב-5 באפריל 1898 היא כתבה לנשיא ויליאם מקינלי והציעה את שירותיה של פלוגת "צלפיות" שתביא איתה את הנשק והתחמושת שלה במקרה שארצות הברית תצא למלחמה עם ספרד. ההצעה נדחתה, אם כי תיאודור רוזוולט שאל את כותרת המשנה של המערב הפרוע עבור ה-"Rough Riders" שלו. במהלך הקריירה שלה היא נחשבת למי שלימדה יותר מחמש-עשרה אלף נשים לירות, והיא הייתה מפורשת לגבי הסיבה: "הייתי רוצה לראות כל אישה יודעת איך להשתמש ברובים בצורה טבעית כפי שהן יודעות להחזיק תינוקות."
הקמפיין האחר שלה היה משפטי. ב-1904 עיתוניו של ויליאם רנדולף הרסט הדפיסו סיפור מפוברק שאוקלי נעצרה בגין גניבה כדי לממן התמכרות לקוקאין; האישה שנעצרה הייתה אמנית בורלסקה שהשתמשה בשמה. הרסט שלח חוקר למחוז דארק כדי למצוא משהו פוגעני, והאיש חזר בידיים ריקות. אוקלי תבעה, ובמשך שש שנים היא ניצחה בחמישים וארבע מתוך חמישים וחמש תביעות דיבה.
סדים מברזל ופלדה
תאונת רכבת ב-1901 הותירה אותה משותקת זמנית והצריכה חמישה ניתוחי עמוד שדרה. היא עזבה את המערב הפרוע וב-1902 פנתה לעבודה פחות תובענית של משחק, בתפקיד ננסי ברי במחזה "הנערה מהמערב" (The Western Girl). ב-1913 היא בנתה בונגלו מלבנים בקיימברידג', מרילנד, וב-1917 עברה עם באטלר לצפון קרוליינה וחזרה לחיי הציבור. ב-1922, בגיל שישים ושתיים, היא שברה מאה מטרות חימר ברצף ממרחק של שישה-עשר יארד בפיינהרסט; תאונת דרכים באותה שנה אילצה אותה להשתמש בסד פלדה לרגל, והיא המשיכה לקבוע שיאים במהלך החלמתה ב-1924. היא מתה בגרינוויל, אוהיו, ב-3 בנובמבר 1926 מאנמיה ממאירה, בגיל שישים ושש. באטלר מת שמונה-עשר ימים לאחר מכן.
מדוע אנני מכונה גאונה
טענתה לתהילה נשענת על מיומנות פיזית, לא על אינטלקט, ויהיה זה לא ישר להציג זאת אחרת: ללא תיאוריה, ללא המצאה, ללא מכלול של רעיונות. מה שהמיומנות כללה ראוי לציון מדויק, כי זה היה נדיר יותר ממה שהמילה "ירי" מרמזת. היא יכלה לפתור את אתגר הקלף שהוצג על צידו ממרחק של שלושים צעדים, ואז לחזור על הירייה מול קהל, בתאורה משתנה, לפי לוח זמנים, במשך עשורים — מה שאומר שלא רק שהייתה לה חדות ראייה ושליטה מוטורית יוצאת דופן, אלא גם את היכולת לשמור על שניהם ביציבות תחת לחץ ביצועי שהורס את רוב המתחרים. הירי במטרות חרס מספק את ההוכחה האובייקטיבית שהראוותנות יכולה לזייף: מאה מטרות חרס רצופות בגיל שישים ושתיים, לאחר שבר בעמוד השדרה וחמישה ניתוחים.
טיעון הנגד הכן הוא שחלק מהמופע בויים למען אפקט, שההישגים המפורסמים ביותר שלה הגיעו אלינו דרך פרסום ולא דרך כרטיסי ניקוד, ושהתהילה שלה חבה רבות למכונה השיווקית של באפלו ביל ולחידוש שאישה קטנה קולעת טוב יותר מגברים. אבל החידוש הזה היה גם הטיעון. כל הופעה הייתה הוכחה, שהוגשה לראשי מדינות, שההנחה על חוסר היכולת הנשית הייתה פשוט שגויה, והיא הדגישה את הנקודה בכוונה — על ידי הצעה של חמישים נשים חמושות לנשיא, ולימוד חמש-עשרה אלף אחרות. הגאונות, אם המילה חלה, נמצאת פחות בעין ויותר במה שהבינה שהעין יכולה להוכיח.
מורשת
האוטוביוגרפיה שלה, שהושארה לא גמורה ונמסרה לקומיקאי פרד סטון (Fred Stone), חשפה שהיא הקדישה את כל הונה למשפחתה ולצדקה. היא נמצאת בהיכל התהילה של הירי במטרות חרס, במוזיאון ובהיכל התהילה הלאומי של נשות המערב (National Cowgirl Museum and Hall of Fame), בהיכל התהילה הלאומי לנשים, בהיכל התהילה של נשות אוהיו ובהיכל התהילה של ניו ג'רזי. "אנני אוקלי" (Annie Get Your Gun) הפך אותה למחזמר; אנשי תיאטרון עדיין קוראים לכרטיסים חינמיים מנוקבים "אנני אוקליס", על שם הקלפים שהיא ירתה בהם עד שהפכו למחוררים. כשנשאלה פעם על שבחים ממלך אנגליה, היא ענתה: "לא הקדשתי לזה הרבה מחשבה, אבל אני גאה באמריקה."