אניטה אקברג (Anita Ekberg): האלה של מזרקת טרווי
זה היה פברואר ברומא, והמים היו קפואים. כשפדריקו פליני (Federico Fellini) ביקש מאניטה אקברג להיכנס למזרקת טרווי בשמלת ערב שחורה ללא כתפיות ולסמן למרצ'לו מסטרויאני (Marcello Mastroianni) לבוא אליה, היא נכנסה ונשארה שם עד שרגליה קפאו. "היו צריכים להוציא אותי מהמים כי כבר לא הרגשתי את הרגליים שלי", היא נזכרה. הסצנה שנוצרה היא אחת התמונות המשוחזרות ביותר בתולדות הקולנוע, והיא קיבעה את אקברג לנצח ברגע התהילה הגדול ביותר שלה.
ממאלמה למיס שוודיה
קירסטין אניטה מריאן אקברג נולדה ב-29 בספטמבר 1931 במאלמה (Malmö), השישית מבין שמונה ילדים. היא דגמנה כנערה, ובשנת 1950, בעידוד אמה, נרשמה לתחרות יופי שהובילה לתואר מיס שוודיה. זה בתורו הוביל אותה לתחרות מיס תבל בשנת 1951 בארצות הברית כפיינליסטית, ואף שלא ניצחה, החשיפה הבטיחה לה חוזה ככוכבנית באולפני יוניברסל. היא דיברה מעט אנגלית באותו זמן. הוליווד תעצב את דמותה זמן רב לפני שתיתן לה לעשות משהו משמעותי.
הכוכבנית מהוליווד
ביוניברסל היא אומנה במשחק, אמנות הדיבור, ריקוד, סיף ורכיבה על סוסים, אם כי היא הודתה בחדווה שדילגה על שיעורי משחק כדי לרכוב על סוסים בהוליווד הילס. יוניברסל סיימה את החוזה שלה לאחר שישה חודשים. מה שהשאיר אותה בתודעה הציבורית היה המראה שלה והרומנים המתוקשרים שלה עם השחקנים המובילים של התקופה. היא הופיעה בסרטים משניים, כולל אבוט וקוסטלו נוסעים למאדים (1953) ובאופן בולט יותר בסרט מלחמה ושלום (1956) של קינג וידור, שצולם ברומא, שם פאראמונט שיווקה אותה כתשובה שלה למרילין מונרו. היא זכתה בפרס גלובוס הזהב כתגלית השנה ב-1955. עד אמצע שנות ה-50 שכר הטרחה שלה עלה ל-75,000 דולר לסרט, והיא הייתה אחת מכוכבות הפין-אפ המצולמות ביותר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לה דולצ'ה ויטה (La Dolce Vita)
איטליה, ולא הוליווד, הפכה אותה לאלמותית. לאחר שנסעה לרומא כדי לצלם את שבא והגלדיאטור (1959), היא נשארה לגלם את סילביה, כוכבת קולנוע אמריקאית מבקרת, בסרטו של פליני לה דולצ'ה ויטה (1960). הסרט היה להצלחה בינלאומית מסחררת, תיאור של דקדנס רומאי שהעניק לעולם הן את המילה "פפראצי" והן את המחזה של אקברג במזרקה. היא הפכה לתושבת קבע באיטליה בשנת 1964. פליני נשאר נאמן לה והחזיר אותה להופעת אורח בסרט הליצנים (1970) ואיחד אותה עם מסטרויאני, כשהם מגלמים את עצמם, בסרט ראיון (1987).
אחרי המזרקה
תהילה בהיקף כזה התבררה כמלכודת. "דברים הפכו למשעממים מעט עבורי אחרי 'לה דולצ'ה ויטה'", אמרה, "כי כל מפיק רצה שאשחזר את אותו תפקיד". היא עבדה בהתמדה לאורך שנות ה-60 ואילך, ב-בוקאצ'ו 70 (1962), תקרא לי בואנה (1963) ועשרות הפקות אירופיות, אך מעולם לא הגיעה שוב לאותה פסגה. היא נשקלה לתפקיד נערת בונד הראשונה בסרט דוקטור נו, תפקיד שניתן לאורסולה אנדרס. הקריירה שלה דעכה בסוף שנות ה-70, והופעתה האחרונה הייתה בסדרת טלוויזיה איטלקית בשנת 2001.
מדוע אניטה נקראת גאונה
כאן נדרשת כנות: אניטה אקברג לא הייתה גאונה במובן אינטלקטואלי או פרשני כלשהו, ואף מבקר רציני לא טען שהיא הייתה כזו. המתנה שלה לא הייתה מלאכת המשחק אלא נוכחות, מגנטיות פיזית כמעט פיסולית שהמצלמה, ופליני במיוחד, ידעו לנצל. אם יש גאונות כלשהי בסצנת מזרקת טרווי, היא שייכת בעיקר לבימוי של פליני ולמנגנון יצירת המיתוסים של הקולנוע האיטלקי; אקברג עצמה הסתייגה מהרמיזה שפליני "גילה" אותה או "הפך" אותה למפורסמת. מה שהיא סיפקה היה איקונוגרפיה גולמית, היכולת לגלם פנטזיה בצורה כל כך מלאה שתמונה בודדת האריכה ימים יותר ממנה בעשרות שנים. זוהי איכות אמיתית ונדירה, אך היא קרובה יותר לאמנותו של דוגמן מאשר לשחקן, והאדישות המוצהרת שלה להכשרה פורמלית מדגישה את הנקודה. לקרוא לאקברג גאונה זה לבלבל בין פרסום לבין גאונות. הטענה הנכונה יותר היא שהיא הייתה פנים ודמות שדרכם אחד הבמאים הגדולים של הקולנוע יצר משהו בלתי נשכח, כלי של גאונות ולא המחבר שלה.
מורשת
שנותיה האחרונות של אקברג היו קשות: הרס כלכלי, שריפה, שוד, ירך שנשברה על ידי כלב הדני ענק שלה, ותקופה שתוארה כחוסר כל לפני מותה ב-11 בינואר 2015, ברוקה די פאפה (Rocca di Papa), איטליה. היא נשרפה ונקברה, כרצונה, בשוודיה. ובכל זאת, התמונה נשארת בעוצמה שלא דעכה. בשנת 2021 מוניקה בלוצ'י בנתה סרט, הנערה במזרקה, סביב זכרה. אקברג נותרה הסמל המובהק של ה"לה דולצ'ה ויטה" (החיים המתוקים), אישה שנכנסה למים רומאיים קרים בליל חורף אחד ומעולם לא עזבה את הדמיון הציבורי.