אנג'לינה ג'ולי (Angelina Jolie): הכוכבת שהקצתה מחדש את פרסומה
בשנת 2001 היא העניקה לנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) מיליון דולר עבור פליטים אפגנים בפקיסטן — באותה עת התרומה הפרטית הגדולה ביותר שהסוכנות קיבלה מעולם. היא הייתה בת עשרים ושש, זמן קצר לאחר שצילמה זיכיון פעולה של משחקי וידאו, וחודשים ספורים מפרס האוסكار. במהלך עשרים ואחת השנים הבאות היא השלימה יותר מששים משימות בשטח ומימנה את הוצאותיה בעצמה, כשהיא ישנה באותם תנאים אלמנטריים כמו קציני השטח. בשלב מסוים התרומה הפסיקה להיראות כמו מחווה והחלה להיראות כהקצאה מחדש של קריירה שלמה.
הבת של ווייט, התלמידה של שטראסברג
אנג'לינה ג'ולי ווייט (Angelina Jolie Voight) נולדה ב-4 ביוני 1975, במרכז הרפואי סידרס-סיני בלוס אנג'לס, לשחקנים ג'ון ווייט (Jon Voight) ומרשלין ברטראן (Marcheline Bertrand). הוריה נפרדו בשנה שלאחר מכן ואביה עזב; הקשר היה מקוטע ובדרך כלל התנהל לעיני העיתונות. אמה גידלה אותה בפליסיידס, ניו יורק, ולאחר מכן בלוס אנג'לס. ז'קלין ביסט ומקסימיליאן של היו סנדקיה. היא ערכה את הופעת הבכורה הקולנועית שלה בגיל שבע, בסרט Looking to Get Out, לצידו של ווייט.
היא למדה בתיכון בוורלי הילס ולאחר מכן בתיכון מורנו, בית ספר אלטרנטיבי, והתאמנה במשך שנתיים במכון התיאטרון על שם לי שטראסברג (Lee Strasberg Theatre Institute). נעוריה היו מסוכנים באמת: פגיעה עצמית, נדודי שינה, הפרעת אכילה, הרואין, שני ניסיונות התאבדות מתוכננים בגיל תשע-עשרה ובגיל עשרים ושתיים, ובגיל עשרים ארבע אשפוז פסיכיאтриי בן שבעים ושתיים שעות במרכז הרפואי של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA Medical Center). בשנת 2002 היא הסירה באופן חוקי את שם המשפחה ווייט משמה. היא אמרה שהמהפך הגיע עם האימוץ הראשון שלה: "ידעתי שברגע שאחייב את עצמי למדוקס, לעולם לא אהרוס את עצמי שוב".
ג'יה, והמחיר של הליכה עד הסוף
לאחר האקרים (Hackers) ב-1995 ו-Foxfire ב-1996 הגיעה העבודה הטלוויזיונית שהפכה אותה לכוכבת. ג'ורג' וואלאס (George Wallace) ב-1997 הביא לה פרס גלובוס הזהב. ג'יה (Gia) ב-1998, שבו גילמה את הדוגמנית ג'יה קרנגי, הביא לה גלובוס זהב נוסף ופרס מטעם איגוד שחקני המסך (SAG) — והותיר אותה מותשת כל כך עד שפרשה בקצרה ממשחק, בהרגישה שאין לה עוד מה לתת. נערה בהפרעה (Girl, Interrupted) ב-1999 זיכה אותה בפרס האוסكار לשחקנית המשנה הטובה ביותר בגיל עשרים וארבע.
לארה קרופט והעשור הרווחי
לארה קרופט: טומב ריידר (Lara Croft: Tomb Raider) ב-2001 הכניס 274.7 מיליון דולר והפך אותה לכוכבת גלובלית; המבקרים קטלו את הסרט ושיבחו את היכולת הפיזית שלה. מה שבא אחר כך היה הרצועה המשתלמת מבחינה מסחרית ביותר בחייה — מר וגברת סמית' (Mr. & Mrs. Smith) ב-2005 ב-478.2 מיליון דולר, מבוקש (Wanted) ב-2008, סולט (Salt) ב-2010, ו-מפישנט (Maleficent) ב-2014 ב-757.8 מיליון דולר. היא הייתה שוב ושוב השחקנית בעלת השכר הגבוה ביותר בהוליווד, ושכר טרחתה עלה מ-10–15 מיליון דולר לסרט ב-2002 ל-15–20 מיליון דולר עד 2008.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →העבודה הרצינית התנהלה במקביל לכך. כוחה של אהבה (A Mighty Heart) ב-2007, בדמותה של מריאן פרל, הביא סדרה של מועמדויות הקרובות לאוסكار, והסרט ההחלפה (Changeling) בבימויו של קלינט איסטווד ב-2008 הביא מועמדויות לאוסكار, לגלובוס הזהב, ל-SAG ולבאפט"א. ב-2024 היא גילמה את מריה קלאס בסרט מריה (Maria), שאותו כינו המבקרים כהופעה הטובה ביותר בקריירה שלה.
מאחורי המצלמה
היא למדה שיעורי ערב בבימוי וכתיבת תסריטים באוניברסיטת ניו יורק וביימה חמישה סרטים עלילתיים. בארץ הדבש והדם (In the Land of Blood and Honey, 2011), המתרחש במהלך מלחמת בוסניה, לוהק כולו בשחקנים מיוגוסלביה לשעבר וזיכה אותה באזרחות כבוד של סרייבו. לא נשבר (Unbroken, 2014), שתסריטו נכתב על ידי האחים כהן, חילק את דעות המבקרים אך נכנס לרשימות של מועצת הביקורת הלאומית ושל מכון הסרטים האמריקאי (AFI). קודם הרגו את אבא שלי (First They Killed My Father, 2017) הופק עבור נטפליקס עם צוות שחקנים ותסריט בשפת חמרית בלבד, ונכתב במשותף עם לאונג אונג, וגרף מועמדויות לגלובוס הזהב ולבאפט"א. בלי דם (Without Blood) הגיע בעקבותיו ב-2024. ב-2024 היא גם הפיקה את המחזמר הזוכה בפרס טוני, נערי הכרך (The Outsiders).
משימות השטח
היא מונותה לשגרירה של רצון טוב של נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) ב-27 באוגוסט 2001, ולשליחה מיוחדת ב-17 באפריל 2012. היא ביקרה במחנות בסיירה לאון, טנזניה, קמבודיה, פקיסטן, דרפור, אפגניסטן, אקוודור, ירדן, לבנון, טורקיה ועיראק. היא בנתה בית ספר ומתקן פנימייה לבנות בקקوما שבקנייה, שני בתי ספר יסודיים במזרח אפגניסטן, לפחות עשרה בתי ספר בקמבודיה, ומרכזים רפואיים בפנום פן ובסבטה שבאתיאופריה. בקמבודיה – שבה היא מחזיקה באזרחות – קרן מדוקס ג'ולי-פיט (Maddox Jolie-Pitt Foundation) בנתה את "כפר המילניום" הראשון באֲסִיָה סביב שמורה בשטח של 60,000 דונם בסמלואט.
היא פרשה מתפקידה ב-17 בדצמבר 2022. פיליפו גראנדי אמר שהוא מעריך "את רצונה לשנות את אופי מעורבותה" וכי "עניין הפליטים יישאר קרוב ללבה"; נציבות האו"ם לפליטים לא מינתה יורש. מקור המקורב אליה אמר לרשת CNN כי היא מאמינה שתהיה "יעילה יותר כגורם חיצוני". היא המשיכה בפעילות עצמאית – לבוב ב-2022, חרסון ומיקולאייב ב-2025, ומעבר רפיח ב-2026.
החוק, והמסע הארוך
העבודה המשמעותית יותר הייתה בתחום החקיקה. ב-2012 היא ושר החוץ הבריטי ויליאם הייג השיקו את היוזמה למניעת אלימות מינית (Preventing Sexual Violence Initiative). ביוני 2014 הם יושבו-במשותף את הפסגה העולמית לעצירת אלימות מינית בסכסוך – הכינוס הגדול ביותר שהתקיים אי פעם בנושא – והפיקו פרוטוקול שאושר על ידי 151 מדינות. היא הצטרפה למועצה ליחסי חוץ (Council on Foreign Relations) ב-2007, מימנה את הדו"חות שלה על התערבות ברצח עם, ייסדה את מלגת המשפטים של ג'ולי ב-2011, מכהנת כיושבת-ראש משותפת של ארגון Kids in Need of Defense, ומונתה לפרופסור אורח במרכז לנשים, שלום וביטחון בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) ב-2016. היא קיבלה תואר כבוד של עמיתת מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש (Dame Commander of the Order of St Michael and St George) ב-2014.
מדוע אנג'לינה מכונה גאונה
אם המילה חלה, היא אינה חלה על משחקה. היא חלה על יכולת נדירה יותר: ההמרה של סלבריטאיות למנגנון מוסדי בר-קיימא. רוב הפעילים ההומניטריים המפורסמים מעניקים פנים מוכרות. ג'ולי בנתה מבנים – יוזמה דו-צדדית עם שר חוץ מכהן, פרוטוקול פסגה הנושא 151 חתימות, רשת מלגות משפטיות, תכנית פיתוח כפר רשומה, משרה אקדמית. הדבר דורש הבנה כיצד אמנות, משרדי חוץ וארגונים לא-ממשלתיים פועלים הלכה למעשה, ודורש נכונות להיות האדם הכי פחות זוהר בחדר מלא בעובדי מדינה. השליטה שלה היא אסטרטגית וארגונית, לא אמנותית, והיא נדירה באמת.
טענת הנגד היא שהרקורד האמנותי דק דיו כדי לגרום לתווית להיות לא נוחה. אלביס מיטשל קטל את הסרט חטא קדמון (Original Sin) כ"שטויות פורנוגרפיות רכות". היא כינתה בסרט אספן העצמות (The Bone Collector) כמי שלוהקה "פשוט ובאופן אומלל בצורה שגויה". קנת טוראן כתב ש-לשבור גבולות (Beyond Borders), פרויקט התשוקה ההומניטרי שלה עצמו, "מביס אותה לחלוטין". ליד הים (By the Sea) נקבר בביקורות כפרויקט של יהירות. אפילו הטענה ההומניטרית נושאת בחובה הסתייגות שהיא עצמה הודתה בה מכללא: לאחר עשרים ואחת שנים בתוך מערכת האו"ם היא עזבה אותה, בחושבה שהיא יכולה לעשות יותר מבחוץ – הודאה בכך שקרבה למוסדות אינה שקולה לשינוי שלהם. מה שאינו מוטל בספק הוא האריתמטיקה: למעלה מששים משימות, במימון עצמי, לאורך שני עשורים.
מורשת
סרטיה הכניסו יותר מ-6.9 מיליארד דולר. היא מחזיקה בפרס אוסكار, שלושה פרסי גלובוס הזהב, פרס טוני כמפיקה ופרס ההומניטרי ע"ש ז'אן הרשולט, שהוענק לה ב-2013. אך השורה שסביר להניח שתאריך ימים יותר מהפילמוגרפיה היא זו שלה עצמה: "אנחנו לא יכולים לסגור את עצמינו מפני מידע ולהתעלם מהעובדה שמיליונים סובלים בחוץ. אני באמת ובתמים רוצה לעזור". עשרים וחמש שנים של קבלות רומזות שהיא התכוונה לכך.