אנג'לה גאורגיו: הקול הבלתי מתפשר של האופרה
ב-8 בדצמבר 1994, שידרה ה-BBC Two הופעה חיה מבית האופרה המלכותי (Covent Garden) שהפכה סופרן רומנייה בת עשרים ותשע לתחושה בן לילה ברחבי בריטניה: אנג'לה גאורגיו (Angela Gheorghiu) בתפקיד ויולטה בלה טרוויאטה, בניצוחו של גאורג סולטי (Georg Solti). בתוך עשור היא עזבה הפקה של המטרופוליטן אופרה (Metropolitan Opera) כי סירבה לחבוש פאה בלונדינית, פוטרה מהפקה בשיקגו בשל החסרת חזרות, וזכתה לכינוי, ללא שמץ אירוניה, "כוכבת האופרה הזוהרת בעולם". מעטים הזמרים בדורה עוררו ויכוחים כה רבים על היכן נגמרת האמנות יוצאת הדופן ומתחילה התנהגות בעייתית.
מרומניה של צ'אושסקו לקונסרבטוריון
גאורגיו נולדה בשם אנג'לה בורלאקו ב-7 בספטמבר 1965, באדז'וד, רומניה, בתם של תופרת ונהג קטר. היא גדלה כשהיא שרה אופרה עם אחותה אלנה, שמתה בתאונת דרכים ב-1996 – אובדן שלאחריו אימצה גאורגיו את אחייניתה יואנה לאחר מות גיסה מאוחר יותר. בגיל ארבע-עשרה החלה בלימודים רשמיים של פיתוח קול בקונסרבטוריון צ'יפריאן פורומבסקו (Ciprian Porumbescu Conservatory) בבוקרשט תחת מורה מיה ברבו (Mia Barbu), וסיימה את לימודיה ב-1990 עם הופעת בכורה בתפקיד מימי בלה בוהם באופרה הלאומית הרומנית בקלוז'-נאפוקה, ובאותה שנה זכתה בפרס השלישי בתחרות השירה הבינלאומית בלוודר (Belvedere International Singing Competition). גאורגיו אמרה כי נכונותה לקרוא תיגר על סמכות ולדרוש סטנדרטים קפדניים נובעת ישירות מהתבגרותה תחת הדיקטטורה של ניקולאה צ'אושסקו (Nicolae Ceaușescu): "יש לי את האומץ להיות, במידה מסוימת, מהפכנית. אני רוצה להילחם למען האופרה."
יצירת כוכבת
הקריירה הבינלאומית שלה החלה במהירות: הופעת בכורה ב-1991 בתיאטרון באזל בתפקיד אדינה בשיקוי האהבה, הופעת בכורה ב-1992 בבית האופרה המלכותי בתפקיד צרלינה בדון ג'ובאני ואחריה הופעתה הרשמית בקוונט גארדן כמימי, הופעת בכורה באופרה של וינה באותה שנה, והופעת בכורה במטרופוליטן אופרה ב-1993. אך היתה זו לה טרוויאטה מנובמבר 1994 בניצוחו של סולטי – ששודרה לטלוויזיה הלאומית חמישה שבועות לאחר מכן – שהפכה אותה לשם מוכר מעבר לעולם האופרה, וביססה את ויולטה כתפקיד מזוהה עמה לאורך כל הקריירה, כולל ניצוח על הפקה של האופרה ב-2007 בבכורה שלה בלה סקאלה (La Scala). תפקידי הליבה האחרים שלה כללו את מגדה בלה רונדין, טוסקה, אדריאנה לקוברר, מרגריט בפאוסט, ליו בטורנדוט, מיקאלה בכרמן, וז'ולייט ברומיאו ויוליה – רפרטואר המשתרע על תפקידי סופרן ליריים ועד לתפקידים כבדים יותר בסגנון ספינטו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קול שהושווה לקאלאס
מבקרים השתמשו שוב ושוב בסופרלטיבים ובהשוואה ספציפית אחת. סוקרים תיארו אותה כבעלת "קול הסופרן המעניין והמזוהה ביותר בזמננו", תוך שהם משבחים "תווים גבוהים נוצצים כזהב טהור" המונחים כנגד "מנעד קונטראלטו כהה ומלא חיים, המזכיר את מריה קאלאס (Maria Callas)" – שילוב יוצא דופן של צליל עליון בהיר ומרשם תחתון כהה שאפשר לה לנוע בין רפרטואר לירי לדרמטי מבלי לאבד את הזהות הטונאלית שלה. פרופיל קולי זה עמד בבסיס קריירת הקלטות ענפה, בעיקר עם חברות EMI Classics (שנטמעה בתוך Warner Classics ב-2013) ו-Decca, כולל אלבומים עטורי שבחים של לה רונדין, מנון, מאדאם באטרפליי, ואוסף בשם Verdi Heroines.
נישואים לאלאניה, ומוניטין של קושי
גאורגיו פגשה את הטנור רוברטו אלאניה (Roberto Alagna) ב-1992 במהלך הופעות של לה בוהם; שניהם היו נשואים לאחרים באותה עת. לאחר שאשתו הראשונה של אלאניה נפטרה מסרטן ב-1994 וגאורגיו התגרשה מבעלה הראשון, אינסטלטור בשם אנדריי גאורגיו, השניים נישאו באפריל 1996 במשרדו של מנכ"ל המטרופוליטן אופרה ג'וזף וולפה (Joseph Volpe), כשראש עיריית ניו יורק רודי ג'וליאני (Rudy Giuliani) מנהל את הטקס – חתונה תיאטרלית יוצאת דופן לשני זמרים שבילו חלק ניכר מהעשור הבא בהופעות משותפות כזוג הסלבריטאים הבולט ביותר באופרה. הנישואים התפרקו על רקע דיווחים על קנאתו של אלאניה לשיתופי הפעולה שלה עם הטנור יונאס קאופמן (Jonas Kaufmann); בני הזוג נפרדו באוקטובר 2009, התפייסו לזמן קצר ב-2011, והתגרשו בינואר 2013. לצד הנישואים, בנתה גאורגיו מוניטין מקביל של מקצוענות תובענית ולעיתים הפכפכה: היא סירבה לחבוש פאה בלונדינית עבור הכרמן של פרנקו זפירלי (Franco Zeffirelli) ב-1996 במט וגורמים אחרים החליפו אותה; היא פוטרה מהפקת לה בוהם של האופרה הלירית של שיקגו ב-2007 בשל החסרת חזרות ומדידות תלבושות; והיא פרשה מהופעות פאוסט במט ב-2003, תוך ציון חששות ביטחוניים הקשורים למלחמת עיראק. כשנשאלה ישירות האם היא קשה, ענתה: "לא, אני מחפשת שלמות!"
כבוד והופעות פומביות
ההכרה היתה משמעותית ובינלאומית: חמישה פרסי גרמופון (Gramophone Awards), כולל הקלטת השנה ב-1997 עבור לה רונדין; מועמדות לגראמי ב-2002 ופרס התקליט הגרמני (Deutscher Schallplattenpreis) עבור טוסקה; פרס זמרת השנה של Echo Klassik, גם הוא ב-2002; כניסה להיכל התהילה של גרמופון ב-2014; עיטור כוכב רומניה בדרגת מפקד ב-2010; ועיטור המלוכה "ניהיל סינה דאו" (Nihil Sine Deo) מהמלך מיכאי הראשון מרומניה ב-2012, לצד תוארי דוקטור לשם כבוד משלושה מוסדות כולל אוניברסיטת בוקרשט. היא שרה ביובל הזהב של המלכה אליזבת השנייה, בקונצרט פרס נובל לשלום, ובטקס הוקרה של מרכז קנדי (Kennedy Center Honors), שם ביצעה את "Vissi d'arte" לפני הנשיא ברק אובמה, וחלקה במה לא שגרתית עם סטינג בקונצרט הזיכרון של לוצ'אנו פבארוטי (Luciano Pavarotti) בפטרה ב-2008.
מדוע אנג'לה מכונה גאונה
הטיעון לקריאה לגאורגיו גאונה הוא למעשה טיעון על כלי נגינה נדיר באופן חריג ורצון תובעני באופן חריג הקשור אליו – לא טענה על מקוריות אינטלקטואלית באופן שבו המילה חלה על מלחין או מדען. מה שמבקרים מצביעים עליו הוא הצליל עצמו: קול המשלב תווים גבוהים בהירים ונוצצים עם מנעד תחתון כהה ומובחן מספיק כדי להזמין השוואה רצינית למריה קאלאס, המופעל על פני רפרטואר רחב מספיק כדי לעבור בצורה משכנעת בין תפקידים ליריים כמו מימי לתפקידים כבדים יותר כמו טוסקה. זוהי מתנה פיזית ופרשנית, משוכללת על ידי משמעת, ולא עדות לחדשנות רעיונית – איש אינו זוקף לזכותה המצאת דרך חדשה לשירה, אלא כלי נגינה טבעי יוצא דופן שהיא הגנה עליו בחירוף נפש. טיעון הנגד הכן הוא משמעותי: חלק ניכר מהמוניטין הציבורי שלה, כולל המסגור כ"כוכבת האופרה הזוהרת בעולם", הוא סלבריטאות לא פחות מהערכה אמנותית, ודפוס מתועד של עזיבות, פיטורים וביטולי הופעות הוביל חלקים בתעשייה לראות את הסטנדרטים התובעניים שלה כחוסר אמינות ולא כפרפקציוניזם ברמת גאונות. היא עצמה מגדירה את התכונה כעקרונית ("אני מחפשת שלמות"), בעוד מעסיקים שפיטרו אותה מהפקות ראו זאת בבירור אחרת.
מורשת
גאורגיו נותרה אחת מזמרות הסופרן המגדירות שצמחו ממזרח אירופה הפוסט-קומוניסטית, כאשר הלה טרוויאטה שלה מ-1994 עדיין מצוטטת כשידור אמת מידה שהציג לקהל טלוויזיוני המוני כיצד ויולטה גדולה יכולה להישמע. הקלטותיה וההצדעות שקיבלה ממקמות אותה בין הזמרות המעוטרות ביותר בדורה, גם כאשר הקריירה שלה הוטלה בצל על ידי כותרות על מזג חם באותה מידה שבה הוטלה בצל על ידי ביקורות על קולה.