אנדריאן ניקולאייב: איש הברזל של עיר הכוכבים
בתא הבידוד במרכז האימונים לקוסמונאוטים סובייטים, המועמדים אוחסנו בדממה ובחושך כדי לבדוק כמה זמן יעמדו בכך. רובם נשברו בתוך ימים ספורים. אנדריאן ניקולאייב ישב שם ארבעה ימים, יצא כשהוא לכאורה בלתי מודאג, ומאז נודע לעמיתיו כאיש הברזל. זו לא הייתה מחמאה על האינטלקט שלו. זו הייתה תצפית על מערכת העצבים שלו, וזו הסיבה שתכנית החלל הסובייטית המשיכה לשלוח אותו לחלל כדי לגלות מה החלל עושה לגוף האדם.
שורשלי
ניקולאייב נולד ב-5 בספטמבר 1929 בשורשלי, כפר בעמק הוולגה בצובאשיה, וגדל בחווה שיתופית. הוא היה צובאשי במוצאו, בן עם טורקי ממרכז הוולגה, והפך לקוסמונאוט הטורקי הראשון – עובדה שמנגנון התעמולה הסובייטי עשה ממנה רבות, ואשר הייתה משמעותית ביותר עבור רפובליקה שלא הפיקה דמויות לאומיות רבות. אביו מת ב-1944, בהיותו בן ארבעнадцать, והוא לקח על עצמו את פרנסת משפחתו תוך כדי המשך לימודיו. הוא למד בבית ספר לרפואה, לאחר מכן התגייס לצבא, והוסמך כטייס בשנת 1954. מה שממונים עליו שמו לב אליו, שוב ושוב, היה קור הרוח שלו תחת לחץ.
בחירה
במרץ 1960 הוא נבחר לקבוצת הקוסמונאוטים הסובייטית הראשונה, עשרים האנשים שכללו את יורי גגארין וגרמן טיטוב. תא הבידוד הוא שהבדיל אותו באותה חברה. בתהליך מיון שנבנה כדי למצוא את חסרי השבירה הרגשית, הוא היה באופן מדיד האדם הבלתי שביר ביותר בחדר.
ווסטוק 3: שתי ספינות בבת אחת
הוא שוגר ב-11 באוגוסט 1962 כקוסמונאוט הסובייטי השלישי בחלל, אות קריאה פלקון. למחרת המריא פאבל פופוביץ' בווסטוק 4, ולראשונה בהיסטוריה היו שתי חלליות מאוישות במסלול סביב כדור הארץ בו-זמנית. שני האנשים יצרו קשר רדיו וחזותי זה עם זה; לא נעשה ניסוי עגינה, ואף לא היה אפשרי, אך ההדגמה שניתן לשגר שני כלי רכב למסלולים תואמים ולמצוא זה את זה היוותה את הצעד הראשון ההכרחי לקראת כל מפגש חלל שבא לאחר מכן.
ניקולאייב שהה בחלל 96 שעות והשלים 64 הקפות, שיא סיבולת באותה עת ובערך פי ארבעה ממה שאמריקאי השיג עד אז. הוא גם ערך את שידור הטלוויזיה הראשון מהחלל, ואפשר לצופים על הקרקע לצפות בבן אדם מרחף במסלול בזמן אמת. שתי החלליות נחתו ב-15 באוגוסט.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נישואי החלל
ב-3 בנובמבר 1963 הוא נשא לאישה את ולנטינה טרשקובה, שטסה בווסטוק 6 ביוני ההוא. זו הייתה החתונה המסוקרת ביותר בברית המועצות, איחוד של שני הסמלים השימושיים ביותר של המדינה, והיה ידוע היטב כי עודד מלמעלה. נולדה לו בת אחת, ילנה אנדריאנובנה, שהפכה לרופאה. הנישואים לא שרדו; הגירושין הפכו לסופיים בשנת 1982.
סויוז 9 והלקח של הרגליים החלשות
ביוני 1970 טס ניקולאייב בשנית, כשפיקד על סויוז 9 יחד עם ויטאלי סבסטיאנוב. הם שהו במסלול קרוב לשמונה עשרה ימים – הטיסה הארוכה ביותר שבוצעה אי פעם על ידי חללית שפעלה לבד, ושיא שעמד כהישג רציני של ההנדסה הסובייטית.
זוהי גם הטיסה שלימדה את רפואת טיסות החלל את הלקח המוקדם הקשה ביותר שלה, והיא עשתה זאת בכך שהשתבשה. עמוסים בעומס עבודה ניסיוני, שני האנשים דילגו על אימוניהם המתוכננים. כשחזרו לכדור הארץ הם היו תשוששים קשות – בקושי מסוגלים לתמוך בעצמם, מערכות הלב וכלי הדם שלהם במצב גרוע עקב שמונה עשרה ימים ללא כוח כובד או אמצעי נגד. התוצאה הייתה חד-משמעית ושינתה את הנוהל לצמיתות: פעילות גופנית הפכה לחלק חובה, מוגן ובלתי ניתן למשא ומתן בכל משימה ממושכת ששוגרה מאז, על ידי כל מדינה. סך הזמן של ניקולאייב בחלל הגיע ל-21 ימים, 15 שעות ו-20 דקות.
עיר הכוכבים
הוא עלה לדרגת מייג'ור גנרל בחיל האוויר הסובייטי ופרש מחיל הקוסמונאוטים בשנת 1982, לאחר שבילה את שנותיו המאוחרות יותר במתקן האימונים בעיר הכוכבים בהכנת הצוותים שהגיעו אחריו. הוא זכה פעמיים בתואר גיבור ברית המועצות, בשנים 1962 ו-1970, החזיק בעיטור לנין וברשימה ארוכה של עיטורים זרים, ועל שמו נקרא מכתש בצד הרחוק של הירח. הוא מת מהתקף לב ב-3 ביולי 2004 בצבוקסארי, בירת צובאשיה, בגיל 74. התגלעה מחלוקת לגבי מקום קבורתו; הוא נטמן בשورשלי, הכפר ממנו בא.
מדוע אנדריאן נקרא גאון
הטענה כאן אינה אינטלקטואלית ואין להציגה ככזו. ניקולאייב היה טייס צבאי מוכשר ומפעיל-מהנדס מיומן, אך שום מקור אינו מייחס לו מקוריות מדעית, תובנה תאורטית או המצאה. הוא לא תכנן את החללית שבה טס או את התכנית ששירת.
מה שהיה לו היה מטען פיזיולוגי ומזגי נדיר, וכדאי להיות מדויקים לגבי מה שהוא כלל ולמדוע הוא היה חשוב. תוכנית החלל המוקדמת נזקקה לאנשים שתגובותיהם האוטונומיות לא זינקו – שקצב הלב, שיקול הדעת וקבלת ההחלטות שלהם נותרו שטוחים בעודם אטומים לבד בתוך כדור מתכת ללא יכולת להפסיק את המשימה, ללא חילוץ, ועם מכשירים שעשויים או לא עשויים לומר את האמת. יכולת זו ניתנת לאימונים בחלקה ורובה מולדת, וניקולאייב החזיק בה במידה שהפתיעה את הרופאים שבחנו אותו. ארבעה ימים בתא הבידוד, כאשר הממוצע הקבוצתי היה מתחת לשניים, הם ערך חריג באופן מובהק. זו הסיבה שניתנה לו טיסת ארבעת הימים הראשונה וטיסת שמונה עשרה הימים הראשונה: התכנית השתמשה בסובלנותו יוצאת הדופן כמכשיר.
טענת הנגד היא שמדובר בסיבולת ולא בהישג, ושמערכת עצבים שטוחה היא מתנה ולא מיומנות. יש תוקף בכך. נכון גם שטיסתו בעלת המשמעות המדעית הרבה ביותר ייצרה את הידע שלה באמצעות כישלון – קריסת צוות סויוז 9 לימדה את העולם על דה-קונדיציונינג בדיוק משום שהזניחו את משטר האימונים שלהם, שזו מחדל, ולא ניצחון. ניקולאייב נזכר כחלוץ של הגבולות הפיזיים של טיסות חלל מאוישות ולא כמוח שקידם זאת. זהו תיאור כנות ועדיין משמעותי: מישהו היה חייב להיות הראשון לגלות, והגילוי דרש סוג מסוים של אדם.
מורשת
כל אסטרונאוט בתחנת החלל הבינלאומית שנקשר למסילה או למכשיר התנגדות גופנית ממלא אחר כלל שנכתב במחלקת ההתאוששות לאחר סויוז 9. זו האנדרטה האמיתית של ניקולאייב, והיא גדולה יותר מהמדליות. בצובאשיה הוא נותר הבן המפורסם ביותר של הרפובליקה, נער חווה משורשלי שהפך לאדם הטורקי הראשון במסלול וחזר הביתה כדי להיקבר שם. הטיסה הכפולה של ווסטוק 3 ו-ווסטוק 4 נעקפה על ידי חצי מאה של מפגשי עגינה שגרתיים, אך ב-12 באוגוסט 1962 שני אנשים בקפסולות נפרדות הביטו החוצה מחלונותיהם וראו זה את זה, ואף אחד מעולם לא עשה זאת קודם לכן.