אנדראה קמילרי: סופר הבלשים שהתחיל בגיל שישים ושמונה
הוא הקדיש שלושה עשורים לבימוי תיאטרון וטלוויזיה לפני שכתב רב-מכר, ולא יצר את פקד המשטרה הבדיוני שיהפוך אותו לאחד הסופרים הנמכרים ביותר באירופה עד שהגיע לגיל שישים ושמונה. הקריירה של אנדראה קמילרי (Andrea Camilleri) מפריכה את הרעיון שסופר מגיע לשיאו מוקדם: הוא פרסם את ספרו המאה בגיל תשעים, כשהוא מתעוור ומכתיב כל עמוד לעוזר משום שלא יכול היה לראות עוד את המילים.
ביצה, צלב וקריירה בתיאטרון
קמילרי נולד ב-6 בספטמבר 1925 בפורטו אמפדוקלה (Porto Empedocle) שבסיציליה, לג'וזפה קמילרי (Giuseppe Camilleri), פקיד נמל, ולכרמלינה פראגאפאנה (Carmelina Fragapane). השכלתו הפורמלית הייתה לא סדירה מההתחלה — הוא גורש מבית ספר דיוקסיאני לאחר שזרק ביצה על צלב וסיים את לימודיו בבית ספר ממשלתי במקום — ובהמשך למד באוניברסיטה מבלי להשלים תואר. מה שכן נקלט היה התיאטרון: הוא התאמן בבימוי באקדמיה הלאומית לאמנות הדרמה של איטליה, האקדמיה הלאומית לאמנות הדרמה (Accademia Nazionale d'Arte Drammatica), בין השנים 1949 ל-1952, והפך לבמאי חדשני שזכה לקרדיט על העלאת ההפקה הראשונה באיטליה של סמואל בקט (Samuel Beckett). בשנת 1957, באותה שנה שבה נשא לאישה את רוזטה דלו סיסטו (Rosetta Dello Siesto), הוא הצטרף לרשת השידור הממלכתית RAI, שם בילה עשורים כמפיק בפועל בסדרות בלשים טלוויזיוניות ולימים לימד בימוי באותה אקדמיה שבה התאמן. במשך שלושים שנה, לפי דברי ה"סקוטסמן" (The Scotsman), התיאטרון, הרדיו והטלוויזיה היו הקריירה שלו — לא הרומן.
עשור במגירה
הפרוזה של קמילרי לא הגיעה בקלות. על פי ה"סקוטסמן", הרומן הראשון שלו הושלם בסביבות 1968 אך נותר ללא פרסום במשך עשור בערך מכיוון שמוציאים לאור חששו מהניב הסיציליאני הכבד ששזר בדיאלוגים שלו; הוא הופיע לבסוף ב-1978, כשהיה בן חמישים ושלוש. הניב לא היה מקרי או טיק סגנוני שהוא נטש מאוחר יותר — זו הייתה, לדבריו, בחירה מכוונת שאפשר לייחס לאביו. קמילרי הסביר פעם שכאשר התלונן בפני אביו על הקושי לכתוב באופן טבעי באיטלקית תקנית, אביו פשוט שאל, "למה אתה חייב?" הרשות לכתוב בשפתו ההיברידית, המשלבת איטלקית ספרותית עם המקצבים של הדיבור הסיציליאני, הפכה לבסיס הטכני של כל מה שבא לאחר מכן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מונטלבאנו, מגיע באיחור
רק ב-1994, בגיל שישים ושמונה, הציג קמילרי את הקומיסריו סאלבו מונטלבאנו (Commissario Salvo Montalbano), פקד המשטרה הסיציליאני שיהפוך ליצירתו המגדירה, ולימים לדמות מוכרת בעולם. בין 1994 למותו ב-2019, הוא כתב שלושים רומני מונטלבאנו לצד יותר משישים ספרים אחרים — רומנים היסטוריים, ביוגרפיה בדיונית של לואיג'י פירנדלו (Luigi Pirandello), תיאור ילדותו של נער סיציליאני תחת הפאשיזם, ועבודות מאוחרות העוסקות במעברי מהגרים בני זמננו. סדרת מונטלבאנו לבדה נמכרה בכ-25 מיליון עותקים באיטליה ותורגמה לכ-שלושים שפות, והעיבודים הטלוויזיוניים שלה בכיכובו של לוקה זינגרטי (Luca Zingaretti) הביאו את הדמות ליותר מעשרים מדינות, מה שיצר מספיק תנועת תיירים לאתרי צילום בסיציליה עד שפורטו אמפדוקלה עצמה שינתה רשמית את שם חלק מהעיירה לפורטו אמפדוקלה ויגאטה (Porto Empedocle Vigata), על שם תחום השיפוט הבדיוני של מונטלבאנו, בין השנים 2003 ל-2009.
כתיבה בעיוורון
בשנותיו האחרונות איבד קמילרי את ראייתו עקב גלאוקומה מתקדמת. במקום לעצור, הוא הסתגל: לאחר שכתב מדי יום במשך שלוש שעות לפני עלות השחר במכונת כתיבה במשך רוב הקריירה שלו, הוא עבר להכתיב את הרומנים שלו בקול לעוזר. הוא המשיך לפרסם בקצב שסופרים רואים שגילם מחצית משלו לא יכלו להשתוות אליו, כשהוא מגיע לספרו המאה בגיל תשעים ב-2016 וממשיך להוציא עבודות חדשות, כולל אוסף הסיפורים האוטוביוגרפי Esercizi di Memoria (תרגילים בזיכרון) (2017), עד מותו.
פוליטיקה ודמות ציבורית
קמילרי הצטרף למפלגה הקומוניסטית האיטלקית לאחר מלחמת העולם השנייה ונשאר מזוהה עם מטרות השמאל לאורך כל חייו, ולימים הפך למבקר קולני של פוליטיקת הימין הקיצוני באיטליה — דמות ציבורית שהייתה בולטת בשנותיו האחרונות בדיוק כמו הפרוזה שלו, שכן העניק ראיונות תכופים והקראות פומביות גם לאחר שאיבד את ראייתו.
למה אנדראה מכונה גאון
המקרה של הגאונות של קמילרי הוא יוצא דופן מכיוון שהוא מקרה שקשור לעיתוי ולהתמדה לא פחות מאשר להמצאה גולמית. הוא לא הפגין גאונות מוקדמת במובן המקובל — הרומן הראשון שלו נזקק לעשור כדי למצוא מוציא לאור, והדמות המזוהה עמו לא הופיעה עד שהיה קרוב לשבעים. מה שהיה לו במקום זאת הייתה המצאה לשונית, המיזוג של איטלקית וניב סיציליאני ששני הספדים מציינים כחתימה הטכנית המגדירה שלו, ופוריות בגיל מבוגר שהיא נדירה באמת: פרסום של כשמונה ספרים בשנה לתוך שנות השמונים לחייו והגעה למאה כותרים בגיל תשעים בזמן שהוא עיוור ומכתיב מהזיכרון. זו אינה גאונות של יצירת מופת יחידה אלא של מלאכה מתמשכת ופורחת באיחור — טיעון שיכול להיקרא כגאונות יצירתית אותנטית או פשוט כדיסציפלינה מקצועית יוצאת דופן שנבנתה על עשורים של ניסיון בתיאטרון ובשידור לפני שהרומנים החלו אי פעם. אף מקור לא טוען שהוא כונה גאון בשמו במהלך חייו; הטענה החזקה והכנה יותר שהתיעוד תומך בה היא של כישרון ספרותי מאוחר ועמיד במיוחד, ממושמע על ידי שלושים שנה בתיאטרון לפני שהפך אי פעם לסופר.
מורשת
קמילרי הלך לעולמו ב-17 ביולי 2019 ברומא בגיל תשעים ושלוש, מבעיות לב וסיבוכים בעקבות שבר בירך. הוא הותיר אחריו את אשתו ושלוש בנותיו, אנדרינה, אליזבטה ומריולינה, וגוף עבודה שהשתרע על פני ספרות בלשים, רומן היסטורי, זיכרונות וביוגרפיה. מונטלבאנו נותר אחד הבלשים המוכרים ביותר בספרות הבלשים האירופית, והמיזוג של קמילרי בין איטלקית תקנית לניב סיציליאני פתח דרך עמידה לסופרים איטלקים מאוחרים יותר שעבדו בקול אזורי. הפוריות שלו בגיל מאוחר, שנשמרה דרך עיוורון והכתבה, עומדת כאחת המערכות השניות המדהימות יותר בהיסטוריה הספרותית המודרנית — תזכורת לכך שקריירת כתיבה, בניגוד לכל כך הרבה עיסוקים יצירתיים אחרים, יכולה עדיין להתחיל ברצינות בגיל שבו רוב האנשים כבר יצאו לגמלאות.