איימי ויינהאוס: היוצרת שמאחורי תסרוקת ה"כוורת"
בשלוש לפנות בוקר שעון בריטניה בפברואר 2008, לאחר שסירוב ויזה מנע ממנה להגיע ללוס אנג'לס, עמדה איימי ויינהאוס באולפני ריברסייד בלונדון ושרה את "Rehab" בשידור לווייני לטקס פרסי הגראמי. היא זכתה בחמישה פרסים באותו לילה, השוותה את השיא דאז לאמנית בטקס יחיד והפכה לאישה הבריטית הראשונה שעשתה זאת. היא הייתה בת עשרים וארבע, וכבר השלימה את שני האלבומים היחידים שהשלימה אי פעם.
בית מלא בג'אז
איימי ג'ייד ויינהאוס (Amy Jade Winehouse) נולדה בבית החולים צ'ייס פארם באנפילד, צפון לונדון, ב-14 בספטמבר 1983, למיטשל ויינהאוס, נהג מונית וזמר חובב, וג'ניס ויינהאוס, רוקחת. סבתה מצד אביה, סינתיה, הייתה זמרת שיצאה בעבר עם הסקסופוניסט רוני סקוט; כמה מדודיה מצד אמה היו מוזיקאי ג'אז מקצועיים. אביה שר שירים של סינטרה וטוני בנט ברחבי הבית, ואף הופיע עם "Fly Me to the Moon" לפני פגישה עם מנהלת בית הספר שלה. המשפחה הייתה יהודית, והיא הייתה גאה בכך מבלי להיות דתייה: "להיות יהודייה עבורי זה להיות יחד כמשפחה אמיתית. זה לא על להדליק נרות ולהגיד ברכה."
היא גדלה בסאות'גייט, למדה בבית הספר היסודי אוסידג' ולאחר מכן בבית הספר אשמול, שם ציוניה היו טובים באופן מפתיע. מ-1992 בילתה את ימי השבת בבית הספר לתיאטרון סוזי ארנשו בלימוד שירה, משחק וריקוד סטפס, ולאחר מכן עברה בגיל חמש עשרה לבית הספר לתיאטרון סילביה יאנג לאחר שעברה אודישן עם "On the Sunny Side of the Street". תקופה קצרה בבית הספר BRIT באה בעקבות זאת. מורה אחת זכרה תלמידה שכתבה כל כך טוב שהייתה יכולה להפוך לסופרת או עיתונאית. היא הצטרפה לתזמורת הג'אז הלאומית לנוער והקליטה לפני שמישהו החתים אותה. היא הרימה את הגיטרה של אחיה אלכס, אחר כך קנתה גיטרה משלה, והחלה לכתוב.
Frank, וויכוח עם חברת התקליטים
בשנת 2002 חתמה ב-19 Management של סיימון פולר תמורת 250 ליש"ט לשבוע כנגד רווחים עתידיים, והוחזקה, כפי שהגדירה זאת, כסוד של תעשיית ההקלטות בזמן ששרה סטנדרטים במועדון קובדן. עסקת הוצאה לאור עם EMI באה בעקבות זאת, ואז Island Records, לאחר שהמפיק סלאם רמי הציג אותה בפני ראש הלייבל ניק גאטפילד.
Frank יצא ב-20 באוקטובר 2003, והופק ברובו על ידי רמי. ויינהאוס הייתה שותפה לכתיבת כל שיר מלבד שני קאברים, והמבקרים מיהרו להשוות אותה לשרה ווהן. האלבום הגיע למעמד פלטינה, היה מועמד לפרס מרקורי ב-2004, גרף שתי מועמדויות לפרסי ה-BRIT, וזיכה אותה בפרס אייבור נובלו לשיר העכשווי הטוב ביותר עבור "Stronger Than Me". היא לא התרשמה מהאלבום שלה, ואמרה שהיא עומדת מאחוריו רק ב-80 אחוזים כי Island התערבו לה בשירים ובמיקסים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →Back to Black
האלבום השני דרש אחד עשר שירים בחמישה חודשים, כשההפקה חולקה בין סלאם רמי למארק רונסון שעבד עם ה-Dap-Kings. ויינהאוס הניחה בתחילה שרונסון הוא טכנאי סאונד וציפתה לאדם מבוגר עם זקן; הוא למד להעריך את הבוטות שבה אמרה לו כשהעבודה שלו לא הייתה טובה. Back to Black, שיצא ב-30 באוקטובר 2006, הגיע למקום הראשון בבריטניה, הגיע למקום השני באמריקה לאחר הגראמי, מכר 1.85 מיליון עותקים בבריטניה ב-2007 לבדה ויותר מעשרים מיליון ברחבי העולם. "Rehab" היה שיר השנה של המגזין Time. "Love Is a Losing Game" זכה בפרס אייבור נובלו שני, הפעם עבור השיר הטוב ביותר מבחינה מוזיקלית ולירית. בשנת 2025 בחרה ספריית הקונגרס באלבום לרישום ההקלטות הלאומי.
המראה הגיע יחד איתו: תסרוקת ה"כוורת" ואייליינר בסגנון קלאופטרה שנלקחו מהרונטס, השפתון האדום, הקעקועים. ג'ו לוי מ-Rolling Stone כינה זאת "קולאז' מודע" שערבב את "בטי פייג' עם בריז'יט בארדו והוסיף את הקמצוץ הזה של רוני ספקטור." תגובתה של ספקטור עצמה לתצלום שלה הייתה: "חשבתי, 'זו אני!' אבל אז גיליתי, לא, זו איימי!" פרד פרי בנה קולקציה של שבעה עשר פריטים סביבה ב-2010.
ההתפרקות
ההתמוטטות הציבורית הייתה איטית ומתועדת היטב. שתייה כבדה ושימוש בסמים החלו ב-2005; מות סבתה ב-2006 הסיר השפעה מייצבת. באוגוסט 2007 ביטלה סיבוב הופעות אירופי ואושפזה לאחר דיווח על מנת יתר. במאי 2007 נישאה לבלייק פילדר-סיביל, שאמר מאוחר יותר שהוא הציג אותה לקראק והרואין; הם התגרשו ב-2009. היו אישומים בתקיפה, קנס על קנאביס בנורווגיה, וסיבוב הופעות אירופי ב-2011 שהסתיים בכך שבוזתה מהבמה בבלגרד כשהיא לא מסוגלת לזכור את העיר או את שמות חברי הלהקה שלה.
לפי דברי הרופא שלה, היא הפסיקה להשתמש בסמים לא חוקיים ב-2008; אלכוהול החליף אותם. היא סירבה לטיפול דיאלקטי-התנהגותי שהוצע לה ותיארה את עצמה כמניה-דפרסיבית ולא כאלכוהוליסטית. היא נמצאה מתה בביתה בקמדן סקוור ב-23 ביולי 2011, בגיל עשרים ושבע, עם רמת אלכוהול בדם של 416 מ"ג ל-100 מ"ל, יותר מפי חמישה מהגבול המותר לנהיגה. בטוקסיקולוגיה לא נמצאו חומרים לא חוקיים. שתי חקירות העלו את אותה מסקנה: מוות מתאונה. אחיה טען מאוחר יותר שהבולימיה ממנה סבלה במשך שנים היא שהותירה אותה חלשה מדי מכדי לשרוד זאת.
מדוע איימי מכונה גאונה
ההערכה השימושית ביותר לגביה מגיעה מההספד שכתב אלכס מקפרסון ל-The Quietus, וזה לא מה שרוב האנשים חושבים עליו: "ויינהאוס הייתה זמרת מצוינת ומרגשת – אבל היא הייתה כותבת שירים גדולה." זה הופך את הטענה הרגילה. הקול — קונטרה-אלטו עמוק שגארי מולהולנד מה-BBC כינה "כישרון ווקאלי בולט של דורה" — היה, טען מקפרסון, "מנייריזם שנראה טבעי לחלוטין, חיקוי של מצב שירה 'קלאסי' שהתאים לויינהאוס בדיוק." כלי נגינה שאין להכחישו, אך אידיום מושאל.
מה שהיה שלה היה הכתיבה. היא הייתה שותפה לכתיבת כמעט כל מה שהקליטה, והכישרון המיוחד שלה היה מבני: הצבת הרס לעיבודים שנשמעים עליזים, כך שהפער בין קו כלי הנשיפה למילים עושה את העבודה הרגשית. "Rehab" הוא בדיחה על סירוב לטיפול, המוגש כסטומפ של מוטאון, על ידי מישהי שתמות מהדבר עליו התבדחה. שני פרסי האייבור נובלו חשובים כאן בדרך שהגראמי אינם חשובים — הם מוענקים על ידי כותבי שירים, עבור הלחנה ומילים, והיא זכתה בהם בהפרש של עשור מסיבות שונות לחלוטין. ג'ורג' מייקל אמר שהוא לא שמע אלבום כמו Back to Black מאז שנות ה-70.
טיעון הנגד הוא בלתי נמנע והיא כנראה הייתה מעלה אותו בעצמה. שני אלבומים הם לא גוף עבודה, והשני הוקלט בחמישה חודשים. הסאונד נבנה במידה רבה על ידי רמי, רונסון וה-Dap-Kings; אם תסיר אותם, לא ברור מה נשאר מההפקה. הנושאים שלה היו צרים — מערכת יחסים אחת, שנבחנה שוב ושוב. והיא מעולם לא הספיקה להתפתח; אלבום הרגאיי המדובר מעולם לא קרה. העיתונאית סופי היבוד נזכרה שויינהאוס הייתה "הופכת לקטנה ועצבנית מאוד" כשמישהו השווה אותה לבילי הולידיי, ודווח שהיא התכווצה לכדור כשהאלבום שלה הגיע למעמד פלטינה. היא לא חשבה שהיא גאונה. היא חשבה שהיא כותבת שירים שטובה בזה.
מורשת
היא מחזיקה בשיא גינס עבור מספר השירים הרב ביותר של אישה במצעד הסינגלים הבריטי בו-זמנית — שמונה, לאחר מותה — ו-Rolling Stone הציב אותה בין 200 הזמרים הגדולים בכל הזמנים ב-2023. קרן איימי ויינהאוס ממשיכה את העבודה הצדקה שעשתה בשקט בחייה, כולל תשלום של 4,000 ליש"ט עבור ניתוח של זר בסנט לוסיה. הסרט התיעודי Amy מ-2015 והסרט הביוגרפי Back to Black מ-2024 ניסו שניהם להפריד את האמנית מהצהובונים. פסק הדין של היבוד נותר ההוגן: "התקליטים יאריכו ימים יותר מכל שערוריית צהובונים."