למעלה מ-300 הפקות תיאטרון בלה סקאלה במילאנו הציגו תפאורות של אלסנדרו סנקיריקו (Alessandro Sanquirico), ששימש ככוח ויזואלי מרכזי עבור בית האופרה בין השנים 1818 ו-1832. השפעתו התרחבה אל מעבר לבמה באמצעות הפצת תחריטים צבועים ביד, אשר פורסמו על ידי ריקורדי כדי לתעד את המצאותיו האדריכליות והבימתיות.
הכשרה מוקדמת ויסודות הקריירה
סנקיריקו, שנולד במילאנו בשנת 1777, קיבל הכשרה באדריכלות ובפרספקטיבה אצל ג'וזפה פיירמריני (Giuseppe Piermarini), האדריכל שמאחורי התכנון של לה סקאלה. בתחילת הקריירה שלו הוא שיתף פעולה עם אמנים בולטים שונים, בהם פאולו לנדריאני (Paolo Landriani), ג'ובאני פדרוני (Giovanni Pedroni), ג'ובאני פרגו (Giovanni Perego) וג'ורג'יו פואנטס (Georgio Fuentes). הוא עבד גם לצד אנדראה אפיאני (Andrea Appiani) וברג'ילי (Bargigli) על תכנון הארנה צ'יביקה במילאנו, ובכך ביסס את המוניטין שלו כאדריכל, אמן ומעצב תפאורה ורסטילי.
דומיננטיות בלה סקאלה
במשך חמש-עשרה שנים החזיק סנקיריקו בהשפעה משמעותית על הכיוון האסתטי של לה סקאלה, ועיצב הן את הבמה והן את האולם. עבודתו כללה את העיצובים למספר רב של בלט מאת סלבטורה ויגאנו (Salvatore Viganò) ואת הופעות הבכורה של כמה אופרות בולטות. יכולתו ליצור תפאורות הכוללות חזיתות אדריכליות עשירות שנפתחו אל נופים רחבי ידיים ומרוחקים תאמה את הרגישויות הרומנטיות של הקהל בן התקופה. על ידי שימוש בדיורמות נעות במקום בתפאורות סטטיות, הוא העניק תחושת קנה מידה ותנועה שהגדירה מחדש את ההפקה התיאטרלית.
תאורה והתפתחות טכנית
יעילותן של עבודות העיצוב של סנקיריקו נשענה במידה רבה על האופן שבו תמרן באור. בתחילה עבד עם מנורות שמן ומנורות ארגנד, והשתמש בניגודים ובצבעים כדי ליצור מצבי רוח ספציפיים, כגון הפחד הדרמטי המתואר בהפקה של 1825 של 'יומה האחרון של פומפיי' מאת פאצ'יני. לקראת סוף כהונתו, הוא הסתגל להחדרת תאורת הגז, מה שאפשר לתפאורה המצוירת שלו להפגין רגישות מוגברת לניואנסים של אור לפני פרישתו בשנת 1832.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תרומות אדריכליות ואזרחיות
מחוץ לקריירה האופראית שלו, סנקיריקו תרם לפרויקטים אדריכליים שונים, כולל קסטלו די אוריאו (Castello di Urio) ועבודות דקורטיביות על תקרות קתדרלת מילאנו. הוא סיפק עיטורים להכתרת פרדיננד הראשון, קיסר אוסטריה, כמלך לומברדיה וונציה. עבודתו התיאטרלית התרחבה וכללה עיצובים לתיאטרו אלברטי בדסנצאנו, תיאטרו סוציאלה בקאנצו, תיאטרו סוציאלה בקומו ותיאטרו מוניצ'יפלה בפיאצ'נצה.
עובדות מהירות
- לידה: 1777, מילאנו - פטירה: 1849, מילאנו - מקצועות: אדריכל, אמן, צייר, מעצב תפאורה - מקום עבודה עיקרי: לה סקאלה, מילאנו - עבודות בולטות: קסטלו די אוריאו, בובות מאת אלסנדרו סנקיריקו - אזרחות: האימפריה הרומית הקדושה, האימפריה האוסטרית, ממלכת לומברדיה-ונציה - מקום קבורה: בית הקברות המונומנטלי של מילאנו
שאלות שקוראים שואלים
### מה הייתה החשיבות של התחריטים של סנקיריקו?
פורטפוליו התחריטים הצבועים ביד שלו פורסמו על ידי ריקורדי החל משנת 1818, דבר שאפשר לעיצובי הבמה והאדריכלות שלו להיות מופצים, מועתקים ונלמדים ברמה בינלאומית.
### האם סנקיריקו עבד רק בבתי אופרה?
לא, למרות שהיה מעצב תפאורה פורה, הוא עבד גם כאדריכל על פרויקטים כמו הארנה צ'יביקה ותרם לקישוט קתדרלת מילאנו.