רביעיית המיתרים מס' 3, המכונה "ברזילאיירו" (Brasileiro), מהווה סינתזה מוקדמת בין מנגינות עם ברזילאיות לבין מבנים רומנטיים ממרכז אירופה. היצירה, שהולחנה על ידי אלברטו נפומוסנו (Alberto Nepomuceno) בזמן שהתגורר בברלין בשנת 1890, מגלמת את מאמציו של מוזיקאי שנאבק למען לגיטימציה של השימוש בשפה הפורטוגזית בהלחנה קלאסית ברחבי מולדתו, ברזיל.
התפתחות מוקדמת ומעורבות פוליטית
אלברטו נפומוסנו נולד בשנת 1864 בפורטלזה וקיבל את הכשרתו המוזיקלית הראשונית מאביו, מנצח מקהלה בקתדרלה המקומית. המשפחה עברה לרסיפה בשנת 1872, שם הרחיב את לימודיו וכלל בהם פסנתר וכינור. במהלך נעוריו, נפומוסנו היה מעורב עמוקות בשינויים החברתיים של התקופה, ותמך באופן פעיל בתנועות הרפובליקניות והתנועות לביטול העבדות. בגיל שמונה-עשרה כבר נטל על עצמו את תפקיד המנהל במועדון קרלוס גומס (Clube Carlos Gomes).
הכשרה אירופית והשפעות אמנותיות
בחיפוש אחר שכלול מיומנותו, עבר נפומוסנו לאירופה בשנת 1888. מסעו כלל שיעורים אצל ג'ובאני סגמבאטי (Giovanni Sgambati) ברומא לפני שהשתקע בברלין בשנת 1890. בקונסרבטוריון שטרן (Stern Conservatory) הוא למד הלחנה אצל היינריך פון הרצוגנברג (Heinrich von Herzogenberg) ופסנתר אצל תאודור לשטיצקי (Theodor Leschetizky). בברלין הוא פגש את הסטודנטית הנורווגית ואלבורג באנג (Walborg Bang) ונישא לה. מגוריהם המשותפים בביתו של אדוורד גריג (Edvard Grieg) התגלו כמשמעותיים, שכן גריג עודד את נפומוסנו להחדיר ליצירותיו את הזהות התרבותית של ארץ מולדתו. מאוחר יותר הוא הרחיב את רשת קשריו דרך פגישות עם ונסן ד'אנדי (Vincent d’Indy), קאמי סן-סנס (Camille Saint-Saëns) וקלוד דביסי (Claude Debussy).
תמיכה בזהות לאומית
עם שובו לברזיל, קיבל נפומוסנו משרה במכון הלאומי למוזיקה בריו דה ז'ניירו. הוא קרא תיגר על המגמות הרווחות כשהתעקש כי השפה הפורטוגזית מתאימה למסורת הבל קאנטו (bel canto), והשתתף לעיתים קרובות בוויכוחים פומביים עם מבקרי עיתונים. בין השנים 1896 ל-1906 הוא שירת באגודת הקונצרטים הפופולריים, והקדיש את עצמו לקידום יצירותיהם של עמיתיו המלחינים הברזילאים. השפעתו הפדגוגית הגיעה לדור חדש של מוזיקאים, בהם אייטור וילה-לובוס (Heitor Villa-Lobos), אוסקר לורנצו פרננדס (Oscar Lorenzo Fernández) ולוצ'יאנו גאלה (Luciano Gallet).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תרומות לאופרה ולתזמורת
היצירה המגוונת של נפומוסנו כוללת מספר אופרות, בולטות שבהן הן "ארטמיס" (Artemis, 1898), "אבול" (Abul, 1905) והיצירה הבלתי גמורה "או גאראטוז'ה" (O Garatuja). האחרונה, המבוססת על רומן מאת ז'וזה דה אלנקר (José de Alencar), השתמשה בלברית שנכתבה על ידי המלחין והתבססה על מוטיבים מקומיים מהמאה ה-17. אף שמחלה מנעה ממנו לקבל משרת ניצוח בבית האופרה של וינה שהוצעה לו על ידי גוסטב מאהלר (Gustav Mahler), הוא שמר על לוח זמנים קפדני וערך סיורי הופעות בבריסל, ז'נבה ופריז בשנת 1910. הוא נותר הדמות המרכזית בנוף המוזיקלי הברזילאי עד מותו בשנת 1920 בגיל 56.
עובדות מהירות
- לידה: 1864, פורטלזה - פטירה: 1920, ריו דה ז'ניירו - השכלה: קונסרבטוריון שטרן - יצירה בולטת: רביעיית מיתרים מס' 3 "ברזילאיירו" - אופרות: אלקטרה, ארטמיס, אבול, או גאראטוז'ה - השתייכות מקצועית: האקדמיה הברזילאית למוזיקה - השפעות מרכזיות: אדוורד גריג, תאודור לשטיצקי - שפה: פורטוגזית
שאלות נפוצות של קוראים
### מה הייתה החשיבות של רביעיית המיתרים "ברזילאיירו"?
היא מייצגת אולי את השילוב המוצלח הראשון של מנגינות עם ברזילאיות עם האידיום המוזיקלי הרומנטי שהיה נפוץ במרכז אירופה באותה עת.
### האם נפומוסנו תרם לספרות או לפוליטיקה הברזילאית?
הוא היה תומך גלוי במטרות של תנועת ביטול העבדות והתנועה הרפובליקנית, וכתב את הלברית לקומדיה האופראית שלו, "או גאראטוז'ה".