אלבר קלוד: בן האופה שפתח את התא
אלבר קלוד (Albert Claude) מעולם לא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון. לא היה לו רקע ביוונית או בלטינית, ולפי עדותו המאוחרת, הוא גדל בבית ספר בעל חדר אחד בכפר בלגי שאותו תיאר כ"מצוין" רק בשל הדברים המעטים שהיו לו להציע. עשורים לאחר מכן, בעבודה עם צנטריפוגה ובהמשך עם מיקרוסקופ אלקטרונים שנבנה עבור פיזיקאים ולא עבור ביולוגים, הוא הפך לאדם הראשון שראה את פנים התא החי כמכונה מובנית ולא כגוּש חסר צורה – הישג שזיכה אותו בחלק מפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1974.
התחלה כיתום
קלוד נולד ב-24 באוגוסט 1898 בלונלייה (Longlier), ליד נֵפשָאטוֹ (Neufchâteau) שבארדנים הבלגיים, הצעיר מבין ארבעה ילדים של אופה בשם פלורנטין ז'וזף קלוד (Florentin Joseph Claude). אמו, מארי-גלדיס ואטריקאן קלוד (Marie-Glaudice Watriquant Claude), מתה מסרטן השד כשהיה בן שבע, והמשפחה עברה מאוחר יותר לעיר התעשייתית אטוס (Athus) בחיפוש אחר עבודה. קלוד עזב את הלימודים כדי לסייע בטיפול בדוד נכה, ולאחר מכן עבד כמעצב תעשייתי במפעלי פלדה במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה. בהשראת וינסטון צ'רצ'יל (Winston Churchill), כפי שסיפר מאוחר יותר, הוא התנדב לשירות המודיעין הבריטי במהלך המלחמה ושירת לאורך כל הסכסוך, וזכה במדליה בין-בעלות הברית (Interallied Medal) ובסטטוס של ותיק מלחמה. סטטוס זה התברר ככרטיס הכניסה שלו להשכלה גבוהה: חוק בלגי חדש אפשר לוותיקי מלחמה להיכנס לאוניברסיטה ללא בחינות הכניסה הסטנדרטיות שמעולם לא יכול היה לעבור בשל היעדר השכלה קלאסית. הוא נכנס לאוניברסיטת לייז' (University of Liège) ב-1922, בתכנון ללמוד תחילה בבית ספר למכרות, ובסופו של דבר סיים ב-1928 עם תואר דוקטור לרפואה.
מברלין למכון רוקפלר
לאחר שנה של מחקר פוסט-דוקטורט בברלין, במכון לחקר הסרטן (Institut für Krebsforschung) ובמכון קייזר וילהלם לביולוגיה (Kaiser Wilhelm Institute for Biology), הגיע קלוד למכון רוקפלר (Rockefeller Institute) בניו יורק בספטמבר 1929 במסגרת מלגה, במטרה לבודד את הגורם החמקמק שמאחורי סרקומה על שם ראוס (Rous sarcoma), נגיף מחולל סרטן בתרנגולות. ציד זה אחר נגיף הוא שהוביל אותו, כמעט מתוך כורח, להמציא דרך חדשה לחלוטין לחקר תאים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ריסוק תאים כדי לקרוא את חלקיהם
בשנת 1930, משלא הצליח לבודד את הגורם לסרקומה על שם ראוס בשיטות הקיימות, פיתח קלוד את טכניקת הפרדת התאים (cell fractionation): ריסוק תאים, סינון הממברנות, וסיבוב השארית בצנטריפוגה כדי להפריד את הרכיבים לפי מסה וצפיפות. הטכניקה אפשרה לו להראות, לראשונה, ששברים ספציפיים בתא שולטים בתפקודים ספציפיים – שהתא אינו ג'לי הומוגני אלא אוסף של חלקים עובדים נפרדים. תוך שימוש בשיטה זו, הוא בודד ואפיין את הגורם שמאחורי סרקומה על שם ראוס כ"ריבוז נוקלאופרוטאין", מה שיזוהה מאוחר יותר כ-RNA, ובכך ביסס את הבסיס הנגיפי לסרטן זה. לאחר מכן פנה למיקרוסקופיה אלקטרונית, מכשיר שנבנה על ידי פיזיקאים עבור פיזיקה, והיה הראשון ליישם אותו ברצינות על תאים ביולוגיים. המחקר המיקרוסקופי האלקטרוני הראשון שלו על מבנה המיטוכונדריה הגיע בשנת 1945, ובאותה שנה פרסם את התמונות המפורטות הראשונות של הארכיטקטורה הפנימית של התא, תוך זיהוי המיטוכונדריה כמבנים מחוללי האנרגיה של התא וגילוי גרנולות עתירות RNA שכינה מיקרוזומים – ששמם שונה מאוחר יותר לריבוזומים. בעבודה עם עמיתו קית' פורטר (Keith Porter), הוא חשף גם את מבנה הממברנה דמוי התחרה הידוע כיום כרשתית תוך-פלזמית (endoplasmic reticulum). יחד, הפרדת התאים והמיקרוסקופיה האלקטרונית העניקו לביולוגיה את המפה הממשית הראשונה של מה שהתא מכיל וכיצד חלקיו קשורים זה לזה.
אזרח אמריקאי, חזרה לאירופה
קלוד הפך לאזרח אמריקאי בהתאזרחות בשנת 1941 ונשאר קשור למכון רוקפלר במשך עשורים, אך בשנת 1949 חזר לבלגיה כדי לנהל את מכון ז'ול בורדה (Jules Bordet Institute) לחקר הסרטן ולקבל משרת פרופסור באוניברסיטה החופשית של בריסל (Free University of Brussels). ב-1972 הוסיף תפקיד באוניברסיטת לוון (University of Louvain), שם ניהל את המעבדה לביולוגיה תאית וסרטן (Laboratoire de Biologie Cellulaire et Cancérologie), כשהוא ממשיך במחקר פעיל עד גיל שבעים ומשהו לפני שמצב בריאותו המידרדר אילץ אותו להפסיק לבקר במעבדה בסביבות 1976, אם כי המשיך לעבוד בהתבודדות שנים לאחר מכן.
הפרס והאדם
בשנת 1974, קלוד חלק את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה עם ג'ורג' אמיל פלדה (George Emil Palade) וכריסטיאן דה דוב (Christian de Duve) – ששניהם, בדרכים שונות, התבססו ישירות על טכניקות ההפרדה שקלוד היה חלוץ בהן – "על גילוייהם הנוגעים לארגון המבני והתפקודי של התא". כבודים אחרים שקיבל כללו את פרס לואיזה גרוס הורוויץ (Louisa Gross Horwitz Prize) בשנת 1970, שוב בחלוקה עם פלדה ופורטר, את פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטר (Paul Ehrlich and Ludwig Darmstaedter Prize), ותוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות ברחבי בלגיה ומחוצה לה. מחוץ למעבדה, עמיתים תיארו אותו כמעט אקסצנטרי, השומר על קשרי ידידות קרובים עם אמנים, כולל צייר הקיר המקסיקני דייגו ריברה (Diego Rivera) והסוריאליסט הבלגי פול דלוו (Paul Delvaux), ועם המלחין אדגאר וארז (Edgard Varèse). הוא נישא לג'וליה גילדר (Julia Gilder) ב-1935; הנישואים הסתיימו מאוחר יותר בגירושין, ובתם פיליפה הפכה למדענית מוח.
מדוע אלבר נחשב לגאון
המקרה של קלוד לגאונות נשען על סוג ספציפי ויוצא דופן של כושר המצאה: בהיעדר כלי קיים שיענה על שאלתו – מה נמצא פיזית בתוך תא ואיזה חלק עושה מה – הוא בנה אחד כזה, תוך התאמת טכניקה השאולה מכימיה תעשייתית להפרדת תאים, ולאחר מכן אימץ מכשיר, מיקרוסקופ האלקטרונים, שלא היה לו תקדים בשימוש ביולוגי כלל. עמיתיו לפרס נובל כריסטיאן דה דוב וג'ורג' פלדה, בכתיבת הספדם בכתב העת Nature, זקפו לזכותו את ייסוד הביולוגיה התאית המודרנית בדיוק באמצעות שילוב זה: שיטת הכנה חדשה ודרך הסתכלות חדשה, ששימשו יחדיו. הסיבוך הכנה הוא שהמטרה הראשונית של קלוד עצמו – בידוד נגיף הסרקומה על שם ראוס – לא הוגשמה במלואה על ידו באופן אישי, והתחום שהוא פתח הובל למסקנותיו המפורסמות יותר על ידי דה דוב, שזיהה ליזוזומים ופרוקסיזומים, ועל ידי פלדה, שמיפה את תפקיד הריבוזום בסינתזת חלבונים תוך שימוש בטכניקות של קלוד ששוכללו עוד יותר. הגאונות של קלוד, במילים אחרות, הייתה גאונות של מייסד: לא המילה האחרונה על התא, אלא שיטת העבודה הראשונה לשאול אותו שאלות אמיתיות.
מורשת
קלוד מת בביתו בבריסל בליל ה-22 במאי 1983, בגיל שמונים וארבע. הפרדת תאים ומיקרוסקופיה אלקטרונית של רקמות ביולוגיות נותרו טכניקות יסוד במעבדות לביולוגיה תאית כיום, והתמונה של התא כמכונה מובנית ומחולקת – מיטוכונדריה כתחנות כוח, ריבוזומים כמפעלי חלבונים, ורשתית תוך-פלזמית כרשת תחבורה פנימית – היא התמונה שאלבר קלוד צייר לראשונה, כשהוא עובד מתוך בית ספר שעזב כילד ורקורד מלחמתי שבמקרה, כמעט בטעות, פתח את דלת האוניברסיטה שהיה זקוק לה.